רועי שרון
רועי שרוןצילום: עצמי

החלטת בתי המשפט השבוע בעניינו של מאיר אטינגר מעידה יותר על השופטים מאשר על השב״כ.

למעשה, בחטיבה היהודית בשב"כ כלל לא התנגדו לכך שהעציר המנהלי ייצא מהכלא לברית המילה של בנו הבכור. הם אמנם התנגדו שייצא לחופשה ״רגילה״, אבל בחוות הדעת שלהם נכתב שאין מניעה שהאב הטרי ייצא בליווי כמה סוהרים.

לפני 13 שנים יצא נֹעם פדרמן מהמעצר המנהלי כדי לחגוג את בת המצווה של בתו, כשהוא מלווה בסוהרים ושוטרים. לא מושלם, אבל עדיף על קיום האירוע בתוך הכלא. השבוע הגיעו נציגי שירות בתי הסוהר וטענו בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע שאם ייצא אטינגר לברית המילה כשהוא מלווה סוהרים, "הסיכון הנשקף לצוות הליווי הוא ממשי״. למה לטענתם תקדים פדרמן לא יכול להתקיים? על השאלה הזאת נתנו אנשי שב״ס נימוק חלש במיוחד. הם טענו שבפרק זמן של יום אחד (הדיון התקיים ביום ראשון) הם לא יכולים להתארגן לוגיסטית כדי ללוות את אטינגר. זהו נימוק חלש במיוחד, משום שהבקשה לשחרור הוגשה שבעה ימים קודם לכן.

בנקודה הזאת היה על בית המשפט לכפות על שב״ס מציאת פתרון. אטינגר נעצר בהליך מנהלי, בלי כתב אישום, בלי חשדות הידועים לו. אפשר להתווכח על הלגיטימיות של מעצרים מנהליים ועל מידת המסוכנות הנשקפת מאטינגר. מותר גם לחלוק על שירות הביטחון הכללי. אבל מרגע ששב״כ מסיר את התנגדותו ליציאה של אטינגר בליווי, הסירוב של שב״ס מתפרש כעצלנות וכנקמנות.

אבל מעבר לעקשנות השב״ס עומדים בתי המשפט, ושוב מתגלה שלעתים הם מעדיפים להיות חותמת גומי של זרועות המדינה. התוצאה הראשונה היא אמון שהולך ונשחק במערכת המשפט. התוצאה השנייה היא תמיכה הולכת וגוברת במאיר אטינגר, גם מקהלים שמתנגדים לתפיסתו ולמעשיו, אך מזהים בו קורבן להתנכלות של המדינה. פרט לעוגמת הנפש שנגרמה למשפחת אטינגר, שתי התוצאות הן הישג של העצור וקלון של בתי המשפט.

רועי שרון

כתב התיישבות, חדשות 10