סגירת מעגל יהודית אחרי 150 שנה. הכנסת ספר התורה באנטבקה
סגירת מעגל יהודית אחרי 150 שנה. הכנסת ספר התורה באנטבקהצילום: יוסי בלשניקוב

"שישו ושמחו בשמחת התורה, ותנו כבוד לתורה", שרו מאות המשתתפים בתהלוכת הכנסת ספר התורה בכפר אנטבקה שבאוקראינה, שהתקיימה לפני שבוע. אבל למתבונן מהצד היה ברור שלא מדובר בהכנסת ספר תורה רגילה.

ראשית, המיקום – כפר לפליטים יהודים שברחו מהמלחמה בגבול רוסיה ואוקראינה, ומצאו בו מקום מפלט.

שנית, השירה של החב"דניקים המקומיים בעברית התערבבה בשירה במבטא רוסי של ילדים ומבוגרים, שספק אם הכירו את השיר הזה עד לפני זמן מה.

אם השם 'אנטבקה' נשמע לכם מוכר, כנראה שגם אתם קראתם את סיפורו של טוביה החולב מאת שלום עליכם, שזכה לעיבוד בימתי וקולנועי בשם המוכר לא פחות 'כנר על הגג'. אנטבקה של שלום רבינוביץ', שמו האמיתי של הסופר, הייתה עיירה יהודית אמיתית על כל המשתמע מכך, הרבה לפני שברית המועצות התפרקה.

במקום שבו הוקם כפר הפליטים אנטבקה עמד בעבר כפר יהודי עם שם דומה מאוד שנקרא אנטיבקה. על אנטיבקה אפשר ללמוד מתולדות חייו של הצדיק רבי מרדכי מטשרנוביל זצ"ל – האדמו"ר השני של חסידות טשרנוביל, וחתנו של רבי אהרון הגדול מקרלין - שטמון סמוך לכפר הפליטים. רבי מרדכי הכין לעצמו עוד בחייו, לפני קצת פחות ממאתיים שנה, את מקום קבורתו. הוא בחר בפאתי הכפר אנטיבקה, והבהיר לכל מי שתמה על הצעד שלו: "זה המקום היחיד באזור שאין בו כנסיות. כך קול הפעמונים לא יפריע את מנוחתי". מתחם הקבר נמצא מרחק דקותיים מהכפר החדש ובעצם מהווה סגירת מעגל יהודית, יותר ממאה וחמישים שנה מאז שיהודים גורשו מהאזור.

דואגים לשמירת האווירה היהודית. הרב משה אסמן (משמאל) עם חבר הפרלמנט לוגבינסקי
דואגים לשמירת האווירה היהודית. הרב משה אסמן (משמאל) עם חבר הפרלמנט לוגבינסקיצילום: יוסי בלשניקוב

היעד: קליטת אלף משפחות

הכפר שאנחנו מהלכים בין שביליו נולד כרעיון של רבה הראשי של אוקראינה, הרב משה אסמן. הרב ראה את אלפי הפליטים היהודים (מתוך כמיליון ו‑700 אלף פליטים) שאיבדו את ביתם ורכושם כתוצאה מהמלחמה הקשה בגבול אוקראינה ורוסיה במזרחה של המדינה, ונחלץ לעזרה.

ממשלת אוקראינה, שגם כך עברה משברים רבים בשל המלחמה, ניסתה ככל יכולתה לסייע לפליטים, אבל יכולותיה מוגבלות מאוד. הקהילה היהודית בקייב היא זו שיזמה יחד עם רבה הראשי את הקמת הכפר, שנותן מענה לכמאה משפחות של פליטים – ביניהם גם מבוגרים וילדים הזקוקים לטיפול, ודואג לכל מחסורם. היעד הוא להגיע לאלף משפחות. תנופת הבנייה בכפר הקטן והפסטורלי נראית כמעט בכל פינה.

הבנייה החלה לפני כשנה, אחרי שהקהילה היהודית רכשה חלקת קרקע במרחק חצי שעת נסיעה מקייב הבירה. כשביררו מעט, גילו שמדובר במקום שכבר הייתה בו התיישבות יהודית בעבר, כאמור. כדי להוזיל עלויות ולזרז הליכים, כל המבנים, שהקמתם נאמדת במאות אלפי דולרים, נבנו כשיסודותיהם עשויים יציקות בטון ועליהן מבנים מעץ. חודשיים אחרי רכישת הקרקע כבר החלו העבודות. חצי שנה מאוחר יותר המבנים הראשונים של הכפר כבר עמדו על תלם.

נכון להיום כולל המקום מבני מגורים, בתי ספר, מרכז קהילתי, מקווה לגברים ונשים שנחנך בשבוע שעבר יחד עם בית הכנסת החדש, ושירותים קהילתיים שונים. התושבים הראשונים נכנסו לכפר לקראת חגי תשרי השנה, ופרט לקורת גג הם קיבלו גם עבודה וחינוך לילדים בגילים המתאימים.

ובחזרה לטקס הכנסת ספר התורה. אין מי שלא התרגש למראה יהודים - שחלקם התחברו ליהדותם בצורה מסודרת רק דרך הכפר הזה – רוקדים ושמחים עם ספר התורה, ומביעים את התפעלותם מהמקוואות החדשים. בכפר אנטבקה כל מבנה הוא בשורה של ממש, וכל התקדמות היא צעד נוסף שהופך את המקום לביתי יותר בשביל מי שלא הרגישו מהו בית כבר שנה וחצי.

בין הרוקדים מצאנו גם את ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה), שהגיע במיוחד כדי להשתתף באירוע והופתע מעוצמת המעמד. "זה משהו מדהים. אנחנו חושבים על היהודים שגורשו מכאן על ידי הצאר באנטיבקה, ועכשיו לחנוך כאן בית כנסת ולהכניס ספר תורה – זה אירוע כל כך היסטורי שקשה לתאר אותו במלים".  

אייכלר השתלב בין הרוקדים וכובד בעצמו לקחת את ספר התורה בדרכו לבית הכנסת כשחיוך גדול נסוך על פניו. לצדו רקד הרב דוד נחשון, יו"ר ניידות חב"ד בישראל, שעובדות בשיתוף פעולה הדוק עם רבה הראשי של אוקראינה. "תראו את היהודים המקומיים שהגיעו מקייב במיוחד, מה זה אומר בשבילם התורה. התורה היא הדבר היחיד שמקשר אותם לעם ישראל. סיפר לי נתן שרנסקי שהדבר היחיד שכולם יודעים ברוסיה זו המילה 'תורה' – כמה הם קשורים לתורה, והנה אנחנו רואים את זה כאן באנטבקה. פשוט לא יאומן כי יסופר".

"הכי קרוב שיש לבית"

מרבית היהודים המתגוררים באנטבקה לא הגיעו מרקע יהודי חזק. הם מכירים את החגים וחלקם אפילו היו בבית כנסת ובביקורים אצל קרובים בישראל, ויש ביניהם גם כמה חסידי חב"ד שהתגוררו באזורי הגבול וברחו עקב המלחמה. תושבי הכפר אינם יודעים את השפה העברית. כדי להתפלל הם משתמשים בסידור שבצדו האחד התפילה בעברית ובצדו האחר תרגומה לרוסית.

תוך כדי התפילה, אנחנו מבחינים באחד התושבים שמקפיד דווקא להסתכל בצד השמאלי בסידור, זה שכתוב בעברית. בירור קצר מעלה שהוא דובר העברית היחיד מבין הפליטים, שמעדיף להיקרא רק יעקב. "אני פה, גר באנטבקה", הוא אומר בחיוך, ותוך כדי שיחה מגלה שהוא יודע עברית טוב יותר מכפי שחשב. הוא הגיע לכפר מלוגנסק שבמזרח המדינה אחרי הקרבות הקשים שהיו שם, ואחרי שביתו נחרב עד היסוד.

אתה יודע מה קורה היום בעיר שעזבת?

"שם הייתה מלחמה ולפני שנה וחצי ברחנו כולנו. אין לנו מושג מה יש שם עכשיו, מעבר למה שמדברים ברדיו בטלוויזיה".

יעקב ואשתו עברו לא מעט גלגולים לפני שהגיעו לכפר. בנם חי באזור אחר באוקראינה כבר שנים רבות והתקשה לסייע. "רצנו ממקום למקום כל יום", מספר יעקב ל'בשבע'. "לא ידענו ביום מה יהיה בלילה. אחר כך שמענו שיש את הרב משה שפותח את הכפר ובאנו לכאן, אחרי שחיינו בשכירות בכל מיני מקומות. זה היה מזל גדול למצוא את הכפר ואני מאוד מודה על המקום שלנו פה".

איך אתה מרגיש כאן?

"טוב לנו מאוד באנטבקה. זה לא הבית שלנו, כי הבית שלנו נמצא בצד אחר של המדינה, אבל זה עדיין כמו בית מלון מפואר מבחינתנו. פה אני יודע שיש לי עבודה, שאני קם מחר ויש אוכל למשפחה שלי ויש איפה לשים את הראש בלילה. זה הרבה יותר ממה שהיה קודם והכי קרוב לבית שיש".

אתה מתגעגע ללוגנסק?

"יש רצון מאוד גדול לחזור הביתה, אבל יש שם מלחמה והכול מתנהל כמו רפובליקת בננות. אני מודה – אני מאוד מפחד לגור שם".

בשיחה מאוחרת יותר, אחרי שהאירוע תם, אני תוהה באוזני יעקב האם הוא מרגיש בנוח שהכפר פועל במתכונת שומרת תורה ומצוות. אני מניח בזהירות שהוא עצמו לא הקפיד יותר מדי במצוות בטרם הגיע אליו.

"זה נכון", הוא מספר, "אבל אנחנו יהודים ותמיד יודעים את זה. כאן התחזקנו קצת. אני נמצא שלוש פעמים ביום בבית הכנסת, מניח תפילין כל יום, שומע שיעורים. ביקרתי פעם בישראל וגם שם בחג הייתי בבית הכנסת. זה מאוד נעים להיזכר בדברים שכבר שכחנו, ואני מרגיש דווקא מחוזק מהשגרה הדתית בכפר".

לפני שאנחנו נפרדים הוא מספר לי כמה קשה לשמור על העברית שלו כשכמעט אין עם מי לדבר. "הייתי שמח אפילו ללמד פה אנשים עברית מהמעט שאני יודע. אבל כל אחד עסוק בשלו ובצדק, כי כל אחד דואג למשפחה שלו". יעקב, לפחות בינתיים, לא רואה את עצמו עולה לישראל, "אבל שום דבר לא סופי", הוא מצהיר.

מעודדים עלייה לישראל

בין הכנסת ספר התורה לחנוכת המקוואות, אנחנו מנצלים רגע קצר ונדיר של פנאי לשיחה עם רבה הראשי של אוקראינה, הרב משה אסמן, האבא של פרויקט הקמת הכפר.

למה הייתם צריכים להקים כפר מיוחד לפליטים? אי אפשר היה לשכן אותם בקייב או בערים אחרות?

"מאז שנמלטו מהבתים שלהם הם חיו בשכירות. לא היה להם כסף, ועד לפני זמן לא רב לא הייתה להם עזרה. הם חיו מהיד לפה. בשל כך, התושבים בקייב חוששים להשכיר דירות למי שמגיע מאזור המלחמה. העובדה היא שאנחנו מוצאים כל יום יהודים נוספים שחיים בתנאים ירודים".

ליוויתם אותם עוד לפני הקמת הכפר?

"כמובן. בזמן שהם התגוררו בכל מיני מקומות באזור דאגנו בשבילם למזון כשר ועשינו הכול לשמירת האווירה היהודית. כרגע אנחנו דואגים להם לפרנסה וגם סיפקנו לכל מי שהיה מעוניין במקומות".

לא עדיף היה להעלות את הפליטים האלה לישראל?

"אנחנו בהחלט מעודדים ופועלים להעלאתם לישראל. חלק מהיהודים שנמלטו מבתיהם בכפרים בגלל המלחמה נשלחו לישראל, אבל יש כאלה שמסיבות שונות לא יכלו לעזוב את אוקראינה, אם בשל היעדר מסמכים מתחייבים או בגלל התקווה שאולי יום אחד יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים באזור המסוכן. להם צריך לדאוג ובשבילם הקמנו את הכפר החדש".

כמה רגעים אחרי כן הוא כבר רוקד עם ספר התורה הראשון שהוכנס לכפר, ואנחנו ממשיכים להקשיב לדבריו. "מדובר בספר תורה שהוחזר לאחר שנלקח על ידי הקומוניסטים בשנות ה‑30. זה אחד מעשרות ספרי תורה שכבר החזרנו. שיפצנו אותו, ויש עוד ספרי תורה שאנחנו מטפלים בהם", הוא מספר לנו כשהוא מעביר את ספר התורה לח"כ אייכלר.

"זה ספר התורה הראשון שמוכנס לכפר, וחנכנו גם בית כנסת חדש ושני מקוואות היום. אנחנו דואגים פה לחיים יהודיים להרבה יהודים ממזרח אוקראינה, שבעזרת ה' יעלו גם לישראל", ממשיך הרב אסמן.

בונים במינוס 20 מעלות

מדובר באחד מספרי התורה שהחזיר לפני חודשים אחדים הממשל האוקראיני לידי הקהילה היהודית. מי שסייע רבות לקבלת ההחלטה ההיסטורית הוא חבר הפרלמנט היהודי-גאורגי לוגבינסקי. הוא עומד בראש הוועדה העוסקת בעניינם של הפליטים שנמצאים בשטחה של אוקראינה, גם במי שאינם יהודים.

"אין פתרונות קסם", הוא מסביר ל'בשבע', "אנחנו מטפלים בכל הפליטים, ומדובר ביותר ממיליון ו‑700 אלף בני אדם שאיבדו את כל רכושם ונאלצים לחפש מקום מבטחים בכל יום מחדש".

ומה לגבי הפליטים היהודים?

"יש כעשרת אלפים פליטים יהודים. אנחנו מטפלים בהם בתוך הקהילות היהודיות ברחבי המדינה. משתדלים למצוא להם מקומות מגורים ומקומות עבודה. המטרה שלנו היא פשוט לתת תקווה לאנשים, כפי שעושים באנטבקה – וכך נמשיך לפעול".

יש גם דאגה של המדינה עצמה לפליטים, או שרק הקהילות עושות זאת?

"המדינה עצמה דואגת ליהודים, והקהילות במסגרות שלהן פועלות באופן פרטני לסייע. כל קהילה דואגת שפליט שמגיע יקבל את היחס הטוב ביותר באזור שנמצא תחת השגחתה".

תנופת הבנייה באנטבקה נמשכת. גם בקור החורפי של מינוס 20 מעלות דאגו לחימום ראוי לפליטים, שבחורף שעבר שיוועו לתנאים כאלה. אחד מהם, שמואל, סיפר לנו כי "החורף האוקראיני קשה מאוד. הכפור והשלג כמעט משתקים, אבל אנחנו זכינו לעבור את החורף כאן, תחת קורת גג בטוחה עם חימום מרכזי ואוכל חם לילדים. זה ממש בגדר חלום. איך אומרים אצלנו – נס משמיים".

לצד בתי קבע נוספים שהולכים ונבנים למען פליטים שישמחו למצוא את מקומם בהם, ולצד כיתות לימוד גם לבני השליחים של חב"ד שמתפעלים את הכפר, אמורים להיבנות גם בית יתומים לילדים שאיבדו את הוריהם במלחמה, בית אבות ליהודים המבוגרים וכן מרכז שיקום רפואי.