היא יושבת מולי בשקט, בוחנת אותי בקפידה. אני זזה בחוסר נוחות על הספה. משהו בשלווה הזאת מרמז על דבר נוסף אני לא יודעת עדיין מהו, רק יודעת שהוא שם. כל תשובה שלה מדודה, שקולה, ואני מנסה לאחוז בפתיל של רמז שיגלה מה מסתתר שם, מאחורי הדממה.
לאט לאט נבנה לו סיפור שמוכר לי מכל כך הרבה מפגשים אנושיים שנוצרים בעבודתי: חזרה בתשובה, שינוי קוד לבוש כמתחייב ואז - השלמה, הכנעה, עצב, תסכול, התעוררות ורצון לשינוי.
ושוב חוזר השקט לשיחה.
אני פותחת את ארון הבגדים ו"וואוווו" ענק נפלט מפי. עולם חדש ומפתיע נגלה לעיניי: בגדים בצבעים שונים עם גזרות מעניינות, מבחר נאה של אקססוריז שמטבלים כל בגד בטעם של שמחה צרופה, מגוון של חולצות וחצאיות שיד הדמיון שלי (המופרעת - יש לציין) כבר רואה את השילובים המעניינים שעוד רגע ייוולדו לאוויר העולם.
אני מישירה מבט לשרה כדי לקבל תשובה כנה לשאלתי, איך השקט והשלווה שניכרים כל כך מהווייתה פוגשים בכל בוקר מחדש כל כך הרבה עניין וצבע? והתשובה מתגלגלת מפיה חרישית וברורה: "אני רוצה אבל לא מעזה!"
לאט לאט עוד סט בגדים נשלף מהארון. השקט והצבעוניות מתחילים לקבל צורה. לכל אחד מהם ניתן מקום של כבוד באמצעות חצאית כפלים, חולצה צבעונית או חולצת בסיס, שרשרת בעלת נוכחות או נעל גבוהה, ועל פניה של שרה הולך ומתרחב החיוך.
אנחנו ממשיכות ומוציאות עוד ועוד בגדים מהארון, מנסות לסדר מה כן ומה כבר ממש לא. ובמקביל, עמוק בפנים, שרה משחררת עוד ועוד חלקים מתוכה ונותנת לעצמה סוף סוף מעט חופש להתבונן במראה ולמצוא את עצמה מחדש. אני מזהה את זה בין החיוך לתמיהה, ובעיקר ברגע שבו היא עומדת מולי ואומרת: "עכשיו זאת אני".
חיבוק אחרון ואני עפה לדרכי. הבלגן בחדר של שרה חוגג, כל הארון מונח על המיטה ואני סוגרת את הדלת לאט, נושמת את השלווה ששרה העניקה לי, ומקווה שאולי זה ימתן את האש הטבעית שבוערת בי. אבל עכשיו אני שקטה, יודעת שהכול מתחיל להסתדר.
סדר בארון שלב אחרי שלב
בלגן
הוציאו הכול החוצה. אל דאגה, מה שחשוב, נחוץ וסנטימנטלי – יחזור פנימה. רק מתוך החושך נצא לאור.
התבוננות
התבונני בארון בלי דעה קדומה ובלי ביקורת. עם קצת מעוף ותעוזה אפשר למצוא שילובים חדשים לבגדים הקיימים.
נסי לשלב פריטים שלא חשבת עליהם קודם. אם יש לך מעוף ברגעים משמעותיים בחיים, ואת מצליחה למצוא פתרונות ורעיונות חדשים במקומות אחרים, תני להשראה הזאת להיות נוכחת גם בארון הבגדים. ייתכן שתגלי גם בחוץ ובעיקר בפנים דברים חדשים!
מיון
אם יש לך בארון בגדים מימי התיכון, מהלידה הראשונה או מחברה טובה שרצתה לשמח אבל לא קנתה לך את המידה המתאימה - זה הזמן להיפרד מהם.
זכרי: הבגדים המיותרים שלנו הם אוצרות גלומים בשביל אנשים אחרים. זה הזמן לשמח את כל הגמ"חים למיניהם, שבזכות הבגדים שאנחנו מוסרים משמחים המון אנשים אחרים.
אם עדיין מדובר בבגד סנטימנטלי בשבילך, השאילי אותו לחברה טובה. הוא ישמח אותה, ואת תדעי שפעם, מתישהו, אחרי שתרדי עשרה קילוגרמים, הוא ישוב אלייך שמור ונקי.
בזמן מיון הבגדים צריכות לעמוד לנגד עינייך שתי שאלות חשובות.
1. האם הפריט נוח ונעים לי? כאן חשוב להדגיש: עולם האופנה מנסה להכתיב מראה, תחושה ורגש מסוים, אבל לא כל סגנון חדש שיוצא לשוק ראוי ונכון לך. הקשיבי לעצמך, וחשבי על מה שנוח והולם את מבנה גופך ואת סגנונך האישי.
2. האם לבשתי את הפריט הזה בשנה האחרונה? אם התשובה היא לא - תעבירי את זה הלאה בשמחה.
סדר לאורך זמן
בתוך המדפים רצוי לסדר בנפרד חולצות, חצאיות ומכנסיים. לכל אחד צריך לתת את המקום המכובד שלו. הפרידו גם בין בגדי היומיום ובגדי הערב, כך ניתן להוציאם לשימוש ביתר קלות. היצירתיות שבינינו יכולות לסדר על פי צבעים, זה מעניק רעננות לארון הבגדים.
את החגורות, הלבנים, הצעיפים, הגרביים וכל שאר הפריטים הקטנים - זה הזמן להעביר למגירות קטנות ופתוחות כדי שנוכל לשלוף אותם במהירות בעת הצורך. אפשר גם לייצר מגירות כאלה בקלות. עם קצת מעוף ונייר עטיפה מגניב - כל קופסת נעליים הופכת לאטרקציה בארון.
את הבגדים שמיועדים לתלייה יש לתלות, ועדיף על קולב ברזל, שהוא דק ומחזיק את הבגד בצורה נכונה. פעמים רבות חוסר סדר נוצר כאשר אנחנו מתחילות לערבב בין התלוי למקופל, פרט לכך שבדים מסוימים נשמרים טוב יותר דווקא בתלייה. כן, גם טריקו למשל.
אם ננעלו
אם יש לך מספיק מגירות נעליים – מצוין! סדרי אותן גם לפי עונות, ובמגירה הנגישה ביותר השאירי את הנעליים של העונה הנוכחית. אבל אם את סובלת כמוני מרגישות קלה לנעליים, סדרי אותן בחוץ בצורה אסתטית, שלעתים אף יכולה ליצור עניין.
ואל תשכחי שגם נעליים אפשר למסור.
פורסם ב''פנימה''