שנה חלפה מאז יצא אלבום הבכורה שלי 'אור חדש'. מפה לשם, אחת השאלות שאני נשאל הכי הרבה היא 'על מה השיר אלנבי חברון מדבר?' או במילים יותר עדינות 'מה אתה רוצה מחיינו, ולמה לקלל?' אז אחרי שאני מחייך (ייצוגיות וזה) מרכין ראש (הוא לא מתבייש?) ומחכך בגרוני (חייבת להיות תשובה לזה!) אני פותח בשבח על עם ישראל, על אחדות, דתיים חילונים, מתנחלים ובורגנים (יש גם שילובים,זה בסדר) ומסיים בגנות המשורר, מה הוא חשב לעצמו כשכתב את כתב הסתרים הזה?
אז קודם כל, באמת יש לזה תשובה רצינית, ויותר מזה, יש גם סיפור.
שנתיים אחורה, הוזמנתי להופיע בפסטיבל חברון. חול המועד, מסיים תפילת שחרית חגיגית, לוקח גיטרה ועולה לאוטו. נופי בנימין חולפים בחלונות, בואכה ירושלים, בניינים ופקקים,שוב נופי בראשית: עצי זית ותיקים והרים ירוקים של גוש עציון ושוב בניינים ופקקים, הפעם של חברון שמלאה במבקרים וחוגגים.
יש משהו מיוחד במקום הזה, אני חושב לעצמי. כל הסיפורים של הגננת מרים על אברהם ויצחק זה אשכרה פה. המחשבות ממשיכות ללוות אותי גם אל הבמה ולתוך המוזיקה. מבלי לדעת לתאר את החוויה, יצאתי מחברון, והפעם לתל אביב. הנופים מתחלפים כל כך מהר וכמעט שכחתי איפה הייתי קודם.
אבל, הבניינים הם אנשים והכבישים הם דרכי חיים.
כל החוויה פתאום לובשת צורה ומקבלת מילים, סיפור.
הסיפור של עם ישראל. הכבישים המפותלים והמשובשים של הר חברון כמו האנשים הפשוטים והחלוצים שהולכים בהם, והאוטוסטראדות המהוקצעות של תל אביב כאנשים לבושים בחליפות שחיים את הקדמה. למי אני שייך? מי העם שלי? מה מחבר בינינו? לא היו לי תשובות לכל השאלות, אבל הרגשתי שיש רוח שמחברת בין קצוות העם הזה, רוח בת אלפי שנים שידעה כל כך הרבה תלאות ומהמורות, אבל היא תמיד נושבת ותמיד מחברת.
אגב, אותו אחד ששאל אותי כבר לא היה שם, הוא קלט שזה הולך להיות ארוך ומיד חתך לדרך השלום.
מי שרוצה לשמוע את זה "על חי", מוזמן להר הזיתים ביום שני של חול המועד. ישי לפידות, עידן עמדי, ישי ריבו, וגם אנוכי נופיע שם
שבת שלום!
מתי.
---
מתוך מגזין ערוץ 7