כבר שנים פועלות בישראל משפחות אומנה, מחבקות את הילדים שאינם יכולים לגדול בביתם, נותנות להם חום ואמונה, מזון ומלבוש, ומנסות להצמיח אותם להיות בוגרים בריאים ומאושרים.

למרות זאת, במשך כמעט 68 שנות קיומה, לא היה במדינת ישראל חוק שמסדיר את הנושא המורכב הזה.

המושג אומנה מאגד תחתיו ילדים שחוו לא אחת הזנחה או התעללות, משפחות ביולוגיות, משפחות אומנה וגם ארגונים שאחראים על כל אלה. המנגנון הענקי הזה עבד עד כה מכוח תקנות בלבד, ומטבע הדברים היו בו לקונות ועיוותים רבים. לפני שבועות אחדים עבר בכנסת 'חוק אומנה לילדים', שמסדיר לראשונה את זכויות הילדים האלה, את האחריות והסמכות של המשפחות האומנות ושל גופי האומנה, וגם את מערכת היחסים בין כל אלה. החוק מוחל גם באזורי יהודה ושומרון, שבהם יש משפחות רבות שלוקחות חלק במשימה החברתית הזאת.

יוזמת החוק ומי שעבדה עליו בהתמדה היא חברת הכנסת קארין אלהרר (יש עתיד). "יש כאן משולש. בראשו נמצא הילד, והקודקודים האחרים הם המשפחה האומנת והמשפחה הביולוגית", היא מסבירה. ביום שבו עבר החוק, הייתה אלהרר נרגשת ואף הזמינה אל המליאה את נתן מאיר, בעלה של דפנה הי"ד, שגדלה בעצמה במשפחה מארחת וגידלה יחד איתו שני ילדים באומנה. "אם יש משהו שחיזק אותי", היא אומרת, "זה שנתן אמר לי שהוא שמח שבכנסת עסוקים בחיזוק הערבות ההדדית, וזאת גושפנקא מאדם שעוסק בכך ביומיום שלו".

אישור הורים להסתפר או ללמוד נהיגה

אלהרר, עורכת דין במקצועה, נחשפה לנושא לראשונה לפני כמה שנים על ידי שר החינוך לשעבר שי פירון. משפחת פירון משמשת כמשפחה אומנת לילד שמתמודד עם מגבלה פיזית. פירון תיאר בפניה את הקשיים שעוברת משפחה שמבקשת לעשות טוב, וסיפר על הקושי הביורוקרטי לקבל בעבור הילד את מה שמגיע לו בדין מהרשויות. כשנבחרה אלהרר לכנסת בקדנציה הקודמת, היא קיבלה מכתב ברכה מהמועצה לשלום הילד ובצמוד לו חוברת ובה הצעות לחוקים שיש לקדם. "התחלתי בסדרת פגישות עם המועצה לשלום הילד ובראשה ד"ר יצחק קדמן ועם משרד הרווחה, והחלטתי שזה החוק הראשון שאקדם".

לצד הגורמים הרשמיים היא נפגשה עם ילדי אומנה, עם בוגרי אומנה ועם משפחות אומנות ונחשפה לקשיים. משפחת אומנה שרצתה לקחת את הילד להסתפר, הייתה צריכה לקבל אישור מההורים הביולוגיים. כך גם מתן אישור ליציאה לטיול בבית הספר, רשות ללמוד נהיגה או בדיקת דם. לא תמיד המשפחה הביולוגית מתפקדת ומודעת למה שקורה עם הילד. וגם אם היא מודעת, היא לפעמים תמצא את הסוגיות האלה, המצריכות אישור שלה, כזירה שבה נכון להוציא את הכעס או התסכול על כך שהילד הוצא מרשותה, פעמים רבות שלא ברצונה.

חלק מילדי האומנה הם בעלי לקויות למידה או צרכים מיוחדים. גם כדי לקחת אותם לאבחון היה צורך באישור של ההורים הביולוגיים, וגם אם כבר יצא האבחון לדרך, ההורים האומנים לא היו רשאים לדעת מה תוצאות האבחון ולא היו צד בהחלטה כיצד יחונך ויטופל הילד שהם מגדלים אותו יום יום. מי שגידל ילד נכה, התקשה לקבל תו חנייה בעבורו, כי הילד אינו רשום בתעודת הזהות שלו. גם הטבות שנלוות להורי ילד בעל מוגבלויות לא ניתנו להורים האלה.

"מאוד הפתיע אותי שהנושא לא מוסדר בחקיקה, כי הוא מאוד רציני. מדינת ישראל מוציאה ילדים מביתם הביולוגי והיא אחראית לספק להם בית אחר", אומרת אלהרר. בעולם המערבי 80 אחוזים מהילדים שמוצאים מבתיהם מושמים במשפחות אומנה, ורק 20 אחוזים מושמים בפנימיות. בישראל המצב הפוך. "ברור שמה שהכי חשוב לילד זהו עוגן משפחתי. אי אפשר להשוות פנימיות, חמות ככל האפשר, למשפחה. אני רציתי לשנות את הסטטיסטיקה, והצעד הראשון הוא לאפשר למשפחות לקחת חלק באומנה, ושזו לא תצטרך להיות משפחה מאוד אלטרואיסטית ולא מהאלפיון העליון".

אלהרר עוסקת ברקימת החוק, כאמור, מאז הקדנציה הקודמת. גופים רבים הם בעלי אינטרסים והיה צורך לגשר בין גורמים רבים כגון אוצר ומשפטים, רווחה, עמותות האומנה, ארגוני ההורים הביולוגיים, רשויות מקומיות ועוד. החוק מתפרש על פני 30 עמודים, כולל כמעט 100 סעיפים וגורר אחריו תיקונים במספר לא קטן של חוקים קיימים.

מלבד העיוותים שהזכרנו למעלה, החוק מתקן כמה סוגיות חשובות. עד כה, משפחה שלקחה על עצמה לגדל ילד שהוא קרוב משפחתה, משום שהוריו הביולוגיים אינם יכולים לעשות זאת, קיבלה מהמדינה גימלת 'ילד נטוש'. מלבד הכינוי הלא נעים, משפחות ששייכות לקטגוריה הזאת מקבלות מחצית מגימלת אומנה רגילה. החוק הביא ליישור קו בנושא הזה.

כדי להגביר את הסינון והפיקוח על משפחות אומנה, נבנה מנגנון של רישוי. משפחה שתרצה להיות אומנת, תצטרך לעמוד בתנאי סף מסוימים. הרישיון יינתן לשלוש שנים, ובתום התקופה יהיה צורך לחדש אותו. טלי חלף, סמנכ"לית ארגון האומנה 'אור שלום', מסבירה שבדרך לחידושו יהיה ניתן לבדוק האם המשפחה עדיין עומדת בקריטריונים, תהיה אפשרות לומר לה אילו דברים עליה לחזק ועל מה לעבוד כדי לקבל אותו שוב. "מערך הפיקוח", מבטיחה אלהרר, "יהיה מעתה הרבה יותר הדוק".

גוף נוסף וחשוב שיוקם הוא מנגנון בירור תלונות. ילדים לא תמיד עוברים חוויות טובות במשפחות אומנה. לעתים הם חשופים לפגיעה או להתעללות של מי מבני המשפחה. הרשויות השונות לא תמיד קשובות לשמוע את ההורים הביולוגיים שמעבירים את התלונות האלה, כי יש ומדובר בתלונות שווא הנובעות מהתמרמרות על כך שהילדים הוצאו מהבית, ולעתים הן תלונות אמת המקוטלגות כתלונות שווא והמערכת איננה קשובה. מכיוון שמדובר בילד קטין ומוחלש מול מבוגרים ורשויות, תהיה חובה על המשפחות ועל מפעילי האומנה להסביר לילדים ולהדריך אותם כיצד מגישים תלונה, וגם להציע סיוע במידת האפשר.

הצעד הבא: שיקום המשפחה הביולוגית

טלי חלף מברכת על החוק החדש, "ייחלנו לו במשך עשר שנים". מבחינתה יש כאן הרבה יותר מסעיף כזה או אחר. "ברור שעד היום המשפחות האומנות עברו על התקנות. איש לא חושב שילד לא ייצא לטיול שנתי כי הורה האומנה חיפש את ההורה הביולוגי כדי לאשר לו את הטיול ולא השיג אותו. אבל פרט להסדרת הדברים, יש כאן הכרה מאוד ברורה של המדינה במשפחות האומנה ובהבנה שזה לא דומה לשום פתרון חוץ-ביתי אחר. כמו שאמרה לי אמא אומנת, 'זו לא מסגרת חוץ ביתית, זה תוך ביתי'. אם אתה עושה את זה בתוך הבית שלך, אתה צריך לקבל מעמד אחר".

החוק החדש יופעל רק בעוד כחצי שנה. כרגע בונים את המנגנונים הנגזרים ממנו ואת תיקוני החקיקה שיש לעשות. גם אחר כך תעבור תקופה עד שהשטח ירגיש בשינוי, כי יהיה צורך להטמיע אותו בקרב כל הגורמים הקשורים.

למרות החשיבות הרבה שיש לחוק, הוא לא נותן מענה לשתי סוגיות חשובות בתחום. הראשונה היא מנגנון התשלום להורים. הורי האומנה, שמוציאים כסף באופן שוטף על הילד שהם מגדלים, מחכים לעתים כמה חודשים עד שהם מקבלים את הגימלה, במקום שהיא תתקבל באופן שוטף ובוודאי כמו קיצבת ילדים או משכורת. "המצב אבסורדי", מסכימה אלהרר, "לפעמים הורי אומנה צריכים הלוואת גישור עד שיקבלו את הכסף". גם גופי האומנה סובלים מעיכוב בתשלומי המדינה, וכיום המדינה חייבת להם כסף רב. כל אלה אינם יכולים לומר לילדים שנמצאים במצוקה גדולה להמתין עד שיקבלו את הכסף. את הדברים האלה מקווה אלהרר להסדיר בתקנות לחוק, ובינתיים לקח על עצמו ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת הרווחה, לעקוב אחרי הנושא.

התחום השני שלא נכנס לחוק הוא שיקום המשפחות הביולוגיות. הילדים מוצאים מבתיהם בתקווה שהדבר יהיה לתקופה זמנית, עד שההורים יוכלו להעניק להם בחזרה בית חם ואוהב. אין ספק שילד צריך לגדול בבית הביולוגי שלו ככל האפשר. לכן, לנגד עיני המדינה צריכה לעמוד המטרה החשובה של שיקום ההורים. במקרים מסוימים צריכים ההורים להבריא ממחלה קשה או להתאושש מקושי נפשי, ולפעמים להשתקם מהתמכרות לסמים או ממעשים פליליים. לעתים מדובר בשיקום כלכלי או בהדרכה הורית. עלות השיקום נאמדת בכ‑200 מיליון שקלים בשנה. זה אולי הרבה כסף, אבל משתלם למדינה בטווח הקצר והארוך. מבחינת אלהרר, שיקום המשפחה הביולוגית הוא המאבק הבא.

משפחות המעוניינות להיות משפחות אומנה מוזמנות לפנות לארגון "אור שלום" בטלפון 03-5417000 או במייל [email protected]