חג הפסח השנה מתחיל בשבת ונגמר ביום שישי, כאשר בתווך חול המועד ארוך במיוחד.
ארבעה ימים מלאים ועוד חצי יום, ערב שביעי של פסח, שבהם צריך להעסיק את הילדים, שכבר הספיקו להגיע לרמות שעמום גבוהות בעקבות החופשה שהחלה כבר שבוע וחצי לפני ליל הסדר. חג כזה הוא מתכון כמעט בטוח להוצאות גבוהות. נכון, להישאר בבית זה תמיד יותר זול, אבל כל מי שיש לו ילדים בטווח שבין גיל שלוש לגיל שבו הם ממילא הולכים לבלות עם החברים וזונחים את ההורים לאנחות, יודע שלא תמיד זו אופציה. אז כדי לעשות את הייאוש יותר נוח הבטנו סביב, שאלנו חברים, בני משפחה, מכרים ואחרים, ואספנו בשבילכם סט של עצות שיעזרו לכם לעבור את חול המועד בשלום.
ראש וראשון, שימו לב היכן הכניסה חופשית. אם הילדים שלכם קטנים יחסית ופיקניק בחורשה עם גן משחקים גדול בצִדה עשוי לספק את צורכיהם, סורו לאחת החורשות של קק"ל, חבל על הכספים שתוציאו במקומות אחרים. בנק הפועלים פותח כמדי שנה עשרות אתרים לרווחת הקהל. המגוון גדול והפריסה די רחבה, כך שלא כדאי לפסול את האפשרות הזאת לפני בדיקה מעמיקה. נכון שהצפיפות באתרים הללו גדולה, אבל תרשו לי לספר לכם סוד קטן: בחול המועד הצפיפות גדולה מאוד גם באתרים שבתשלום, ולא בטוח שתחושו בהבדל. בנוסף לאלו ישנם אתרים שונים שהכניסה אליהם היא חינם תמיד. הקישו בגוגל "כניסה חופשית" ותקבלו שורה ארוכה של אתרים ברמות אטרקטיביות שונות, חלקם נחמדים מאוד.
גם אם מיציתם את המקומות שהכניסה אליהם חופשית, עדיין לא חייבים לפשוט את הרגל. פטנט נחמד אחד, במיוחד לאוהבי הטבע והטיולים המשפחתיים, הוא כרטיס המנוי של רשות הטבע והגנים 'מטמון'. תמורת סכום לא גדול במיוחד, תוכלו לרכוש מנוי משפחתי ולהיכנס באופן חופשי לכל הגנים והשמורות ברחבי מדינת ישראל במשך שנה שלמה. לפני שאתם רוכשים את המנוי באתר הרשות בדקו אפשרות לרכוש אותו במחיר מוזל באתרי הקופונים השונים, לפעמים מוצאים מציאות.
בנוסף לכך, חול המועד הוא הזמן הקלאסי לנצל את כל מועדוני הצרכנות שאתם חברים בהם. אם אתם מורים (חברי הסתדרות המורים או ארגון המורים), עובדי מדינה, אנשי זרועות הביטחון, עובדים מאוגדים בוועד גדול ואפילו משרתי מילואים פעילים, אתם באופן אוטומטי חלק ממועדון כזה. כל המועדונים הללו מציעים לחבריהם שפע של אטרקציות, חלקן חביבות מאוד, במחירים מוזלים. הניצול כרוך בדרך כלל בהיערכות מראש (רכישת כרטיסי כניסה באינטרנט וכרטוס בעמדות כרטוס הפזורות ברחבי הארץ), אולם פערי המחירים בין הכניסה לאטרקציה במחיר מלא למחיר ההנחה עשוי להיות עשרות אחוזים. למשפחה גדולה מדובר בעשרות שקלים ויותר מכך.
המכנה המשותף של כל העצות הוא תכנון מוקדם. מחשבה מוקדמת על מה רוצים לעשות ותפירת חליפה זולה יותר לאותו בילוי עצמו, עשויה להוזיל את יום הבילוי הוזלה גדולה ולהקל את העול הכלכלי במידה ניכרת. מנגד, הספונטניות שכולנו אוהבים מאוד היא עצה רעה כשאנחנו מעוניינים לחסוך ולא להגזים.
העובדים והוועדים
למי דואגים ועדי עובדים? לכאורה התשובה פשוטה: לעובדים. אבל האמת היא שהתשובה מורכבת יותר. כדי להסביר את המורכבות ניקח שני מקרים, הראשון קיצוני, ובאמת לא מאפיין, אבל מדגים משהו מטווח האפשרויות, והשני סטנדרטי לחלוטין.
לאחרונה הוגש כתב אישום חמור נגד מי שהיה במשך שנים יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד, אלון חסן. מי שהיה השליט הבלתי מעורער של נמל אשדוד, נחשב לאורך שנים למגינם של עובדי הנמל, אולם כתב האישום מציג תמונה שונה לגמרי. תפקיד יו"ר הוועד, והכוח העצום שהקנה לחסן, נוצלו על ידו למטרה פשוטה: עשיית כסף. חסן גרם להנהלת הנמל להעלים עין מכך שחברות מקורבות אליו עושות עסקים עם הנמל. המנכ"ל שוקי סגיס האמין, ייתכן שבצדק, שבכך הוא קונה שקט בנמל, והפך לשותף לדבר עבירה, למרות שלא הרוויח מכך כלום.
המקרה של חסן הוא מקרה חריג מאוד. אין לי בשום אופן כוונה לטעון שיושבי ראש של ועדי עובדים הם פושעים, כי אני משוכנע שזה לא המצב. אבל המקרה הזה בהחלט מדגים עד כמה הכוח העצום הנתון בידי יו"ר ועד עובדים יכול להשחית. הוא גם מדגים עד כמה ההנחה שהאינטרס היחיד שעומד בפני הוועדים הוא האינטרס של העובדים היא הנחה נאיבית.
דוגמה אחרת, מאפיינת הרבה יותר, היא ארגוני העובדים של המורים. מכל מיני סיבות היסטוריות המורים בישראל מיוצגים על ידי שני ארגוני עובדים עצמאיים: ארגון המורים והסתדרות המורים. בשני הארגונים הללו נבנו מנגנונים חוקיים ופוליטיים שמונעים את החלפת שכבת העסקנים השולטת בהם. גם אם בסיטואציה מסוימת יוחלף העומד בראש אחד מהארגונים, וגם זה לא קרה כבר הרבה שנים, המחליף יהיה במידה רבה בן דמותו. קיבוע השכבה השלטת בארגונים יוצר מצב שבו מייצגי המורים הם כולם מורים ותיקים באופן יחסי. לא תמצאו שם מורים צעירים, בעשור הראשון לדרכם החינוכית.
התוצאה היא שהארגונים מייצגים בפועל את שכבת המורים הוותיקים, והרבה פחות את המורים הצעירים. שני הארגונים חתמו במהלך העשור האחרון על הסכמי רפורמה מהותיים, שעושים שינוי עצום במבנה ההעסקה של המורים, לצד תוספת שכר יפה מאוד. שני ההסכמים שונים מאוד זה מזה, אבל יש להם מכנה משותף בולט אחד: הגנה משמעותית על המורים הוותיקים ושיפור גדול במצבם, לצד הגנה הרבה פחות משמעותית על מורים צעירים ושיפור הרבה פחות משמעותי במצבם.
המשמעות היא שגם כאשר ארגוני עובדים פועלים להלכה לטובתם של העובדים, ולא לטובתם האישית, לא בטוח שהתוצאה היא באמת ייצוג נאמן של טובת העובדים.