חז"ל גזרו בימי הספירה על תספורת וגילוח, מחמת מנהגי אבלות, בתקופה שבה מתו שנים עשר אלף זוגות תלמידיו של רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה (גמרא יבמות סב ע"ב).
הזקן הוטבע כאן כסממן לאבלות, על הפירוד בין בני האדם, וכיום יש מי שחפצים להפכו, לדאבוננו, לגורם מחלוקת וניכור בתוך צה"ל. ממי שבראשי תיבות מסמל את החכם בבחינת "זה קנה חכמה" נמצא הזקן, בפקודת ובהתנהלות הצבא, כמי שאין בו כלל דעה ותבונה.
דוד המלך, נעים זמירות ישראל, כרך את זקנו של אהרן הכהן עם "שבת אחים גם יחד", באומרו: "שיר המעלות לדוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מידותיו" (תהילים קלג). וכשרצה חנון מלך עמון להכלים את חייליו של צבאו היהודי-ישראלי של דוד המלך, שאנו שואפים להידמות לו ולו במקצת, גילח את חצי זקנם.
וכי צבאו של דוד המלך לא היה ממושמע? האם דוד לא ניצח במלחמותיו עם צבא מזוקן לתפארת?
הזקן אינו רק סממן דתי. במהותו הוא ביטוי חיצוני לאישיותו של מי שמטפחו, כמאמר חז"ל - "הדרת פנים - זה זקן". "עם הפנים אנו פוגשים את העולם", אמר הפסיכולוג האמריקני גורדון אולפורט. כל מי שעטה בפורים מסכה על פניו וחש בפתאומיות כיצד משתנה זהותו באחת, יוכל להבין את השפעת גילוח הזקן על אישיותו וזהותו של האדם, באשר הוא.
איגוד ישיבות ההסדר מצא עצמו מגן בסוגיה זו על אלפי חיילים שומרי מצוות, אשר בקשתם לשמירה על זקנם סורבה. נזכה שייפול בחלקו של הזקן לשמש גם כגשר של אחדות בין חלקים שונים ומגוונים באומה הישראלית.
מולי יסלזון
ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר