מספר גורמים חברו בתקופה האחרונה כדי ליצור תחושה כאילו דו"ח ועדת השופט אדמונד לוי ז"ל הולך ומיושם על ידי הממשלה הנוכחית.
מצד אחד עומדים גורמי שמאל קיצוני, אשר מנסים לצבוע את השינוי (המבורך כשלעצמו) ברוח תשובות המדינה לעתירות השמאל לבג"ץ בצבעים העזים שבהם נצבע דו"ח לוי. המטרה של גורמי השמאל הקיצוני היא כמובן לייצר דה-לגיטימציה, הן בזירה המשפטית הישראלית והן בזירה הבינלאומית, לשינוי הזה. מנגד עומדים גורמים בימין ובהתיישבות, שהאינטרס שלהם בעניין פחות ברור.
אלא שהמציאות בשטח פשוט שונה. השינוי באווירה בשדה המשפטי אכן מתרחש, אולם דו"ח ועדת לוי, גם בחלקו המעשי, רחוק מיישום.
אם נניח לרגע בצד את המסקנה ההצהרתית של דו"ח לוי, לפיה ישראל איננה "כובש" בשטחי יו"ש, נישאר עם ארבע המלצות עיקריות: הסדרה של מאחזים בלתי מורשים שהוקמו על קרקעות פלשתיניות פרטיות בעידוד ובסיוע של המדינה; הפסקת השימוש ב"צו שימוש מפריע" באופן מפלה, רק כלפי ישראלים ביו"ש; הקמת טריבונל קרקעות מקומי שיסיט את הדיון מבג"ץ לערכאה אזרחית שמסוגלת לברר סוגיות של בעלות בקרקע, והסרת עניבת החנק מעל יישובים שהוקמו על קרקעות שנתפסו בתפיסה צבאית.
למעשה, מכל ההמלצות הללו נעשה צעד משמעותי רק בנוגע להמלצה הרביעית, וגם הוא בלחץ של אירוע ספציפי - הריסת בתי דריינוף בבית אל. יתר ההמלצות לא מבוצעות עד לרגע זה, בוודאי לא באופן מלא. ועדת ההסדרה שהקימה שרת המשפטים איילת שקד בעקבות ההסכם הקואליציוני ובגיבוי ראש הממשלה עושה את מלאכתה בשקט, וטוב שכך. אולם המצב בשטח טרם השתנה שינוי מהותי.
בימים אלו מונפת חרב ההרס מעל עמונה ומעל תשעה בתים ביישוב עפרה. שום דבר שאיננו צעד דרסטי משנה מציאות מוחלט לא יוכל להציל את שני המקומות הללו, שפסיקת בג"ץ בנוגע אליהם ברורה וחלוטה. שינויי אווירה וניסוח כבר לא יעזרו כאן. במקרה הזה רק שינוי מהותי של המצב החוקי (לאו דווקא באמצעות חקיקה של הכנסת) יוכל לתת סיכוי מסוים להישארותם של הבתים במקומם. כל ניסיון לשחק עם הכלים הקיימים בחוקי המשחק הנוכחיים לא יוכל להביא לשינוי התוצאה.