1. בחברה הבדואית נוהגים לחתום כל משא ומתן מוצלח על סולחה בארוחה דשנה לכבודה שוחטים כבש. שחיטת הכבש הפכה למעשה לסמל מובהק למנהג הסולחה הבדואי (שפרטיו, יש לציין, רומנטיים הרבה פחות מתדמיתו).
בסולחה הנרקמת אל מול עינינו לוהק שר הביטחון משה יעלון לתפקיד הכבש, במידה רבה בעל כורחו. יעלון יהיה משלם המחיר העיקרי על כניסת ישראל ביתנו לקואליציה, אולם האמת היא שהוא סלל את דרכו למקום הבעייתי הזה במו ידיו.
ההתעקשות של יעלון להציג עמדה לעומתית לראש הממשלה ולאנשי הליכוד בסוגיית החייל היורה ובסוגיית נאום סגן הרמטכ"ל, ואף להבליט את העמדה הזו, מיצבה אותו כמי שמעמיד אלטרנטיבה ציבורית ופוליטית למנהיגותו של בנימין נתניהו. ראש הממשלה מצידו, מעולם לא נודע כמי שמקבל ברוחב לב משחקים מהסוג הזה. תשאלו את סער וכחלון.
האם זהו סוף דרכו של יעלון בליכוד? מוקדם עדיין לקבוע. אולם, אין ספק שמבחינת יעלון מדובר בפרשת הדרכים המשמעותית ביותר מאז הצטרף לפוליטיקה ולליכוד.
2. מנקודות מבט רבות עזיבתו של יעלון את משרד הביטחון, אם אכן תתרחש (ראו הערה 6), משדרת מסר נכון מאוד מבחינה ציבורית. הגיבוי האוטומטי שנתן יעלון לרוח הבעייתית הנושבת בצמרת צה"ל היה מהלך לא נכון, וראוי מאוד שיעלון ישלם עליו את המחיר הציבורי.
עם זאת צריך לדעת שמי שעוד ישלם את המחיר על עזיבתו של יעלון היא ההתיישבות. הקדנציה השניה של יעלון במשרד הביטחון, זו שהחלה לפני שנה, סימנה מפנה חשוב, גם אם עדיין לא דרמטי, ביחס לסוגיות מהותיות העומדות על סדר יומה של ההתיישבות ביו"ש. בין היתר מדובר במאמץ משמעותי לקדם תוכניות בניה רבות בישובי יהודה ושומרון, במאמץ חשוב לא פחות להשפיע על העמדה המשפטית שמציגה המדינה בסוגיות הנוגעות להתיישבות ביו"ש, ובניסיון, בינתיים ראשוני למדי, לפעול ברוח ההמלצות המעשיות של דו"ח השופט המנוח אדמונד לוי.
המהלכים הללו בוצעו על ידי אנשיו של יעלון ובגיבויו, ומבחנו הגדול של ליברמן יהיה ביכולת להמשיך אותם. למרבה הצער, מתוך ההיכרות עם ליברמן, קשה להיות בטוחים שאכן כך יקרה. ליברמן הוא אמנם מתנחל, אולם עדיין לא הוכיח את עצמו כ"איש התיישבות". מבחנו בזירה הזו יגיע ממש עכשיו.
3. השאלה הגדולה שמסקרנת כעת היא האם נתניהו עשה להרצוג תרגיל מכוון. יש לפחות שתי אינדיקציות לכך שאכן מדובר בתרגיל מכוון שנועד על מנת להציג את הרצוג במערומיו.
האינדיקציה הראשונה לכך שמדובר היה במהלך מתואם היא העובדה שמסיבת העיתונאים של ליברמן כונסה בהתראה של יממה מראש ולא בהבלחה של כמה רגעים מראש. העדות הנוספת לכך היא דברים שנאמרו אתמול לתקשורת על ידי גורמים בבית היהודי.
אם אכן מדובר בתרגיל מכוון הרי שנתניהו הוא אשף פוליטי מהגדולים שידעה ישראל. פעם אחר פעם הוא מצליח לכתוש ולפורר את יריביו הפוליטיים, בקדימה ז"ל ובעבודה, בתרגילים פוליטיים משעשעים במיוחד. הרצוג מצידו מתגלה פעם נוספת כחסר יכולת מנהיגות וחסר עמוד שדרה. אפילו למחנה השמאל מגיע מנהיג יותר מוצלח ברמה הפוליטית ויותר מרשים מבחינה אישית.
4. הכנסתו של ליברמן לממשלה בתפקיד שר הביטחון היא מהלך לא פשוט עבור נפתלי בנט. מי שקיבל מנתניהו את התשובה: 'אז מה אם הבטחתי לך את הביטחון, בסוף קיבלת רק 8 מנדטים' נעלב בצדק כאשר הוא מגלה שראש מפלגה של 6 מנדטים מועמד לתפקיד החשוב.
למרות זאת במקום בנט לא הייתי ממהר לוותר על תיק החינוך ולדרוש את תיק החוץ. משרד החוץ עלול להיות עבור נפתלי בנט סוג של מלכודת מוות פוליטית. מידת העצמאות שיש לשר חוץ בניהול יחסי החוץ של המדינה היא מאוד מוגבלת, ולכן היכולת להשיג הישגים בעלי משמעות איננה גדולה. התועלת לכאורה בשדרוג המעמד איננה כה גדולה, עד כדי כך שתצדיק את המחיר הפוטנציאלי.
אם המחיר של שדרוג כזה יהיה ויתור על תיק המשפטים הדיל יהפוך אולי לעוד פחות אטרקטיבי. למעשה, יש רק אדם אחד בליכוד שאם יחליף את שקד בתפקיד תהיה בכך ברכה והוא השר יריב לוין. בכל מקרה אחר החלפת שקד בשר משפטים אחר תהיה בשורה רעה מאוד לעם ישראל.
5. ליברמן רחוק מלהיות מועמד טבעי לתפקיד שר הביטחון. הוא אמנם היה חבר שנים ארוכות בפורומים מחליטים בכירים כמו הקבינט ובפורומים פרלמנטריים בכירים כדוגמת ועדת חוץ וביטחון, ועדיין הוא לא מצטייר בעיני ובעיני רבים אחרים כמועמד הטוב ביותר שניתן היה למצוא לתפקיד בשורות הימין הישראלי.
עם זאת חובה להגיד שהעובדה שהוא אזרח ולא גנרל בדימוס היא דווקא נקודת זכות. המצב שבו שר הביטחון הוא לוביסט של מערכת הביטחון במקום האיש שמנהל אותה, מצב שמתקיים לאורך רוב שנות המדינה, הוא מצב עקום שחייב להשתנות. קשה להאמין שלליברמן יהיו את הכוחות לבצע מהלכים משמעותיים בהקשר הזה, אבל לקוות מותר.
6. ואחרי כל אלה חשוב לזכור שההסכם עוד לא נחתם. כניסתו של ליברמן לממשלה תהיה מעשה עשוי כאשר נראה אותו עולה על הדוכן ונשבע את שבועת האמונים כחבר הממשלה. מקורביו של נתניהו יודעים לספר שליברמן רחוק מלהיות העדפתו האישית, ולכן עוד מוקדם להכריז על סיום מוצלח של המו"מ בין הצדדים. אם הופתענו אתמול, איש איננו מבטיח שלא נופתע גם מחר.