המכה ה-82

האם יש לעודד או לרסן התבטאויות פומביות של בכירי צה"ל בנושאים השנויים במחלוקת ציבורית? האלוף במילואים עוזי דיין כותב.

עוזי דיין , י"א באייר תשע"ו | עודכן: 07:41

המכה ה-82             -ערוץ 7
עוזי דיין
צילום: איקי מימון

כששמעתי את דברי סגן הרמטכ"ל על "זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז - לפני 70, 80 ו‑90 שנה - ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום, ב‑2016", נדהמתי והרגשתי שזו המכה ה‑82.

'המכה ה‑81' הוא סרט תיעודי העוסק באירועי השואה, ושמו לקוח מעדותו של מיכאל גולדמן-גלעד, ניצול השואה שבהיותו נער הולקה 80 מכות שוט על ידי הנאצים. לימים עלה לישראל ונעשה קצין משטרה. אך כשסיפר לאחר שנים את סיפורו, נתקל בתגובה: "הם עברו כל כך הרבה, שהם כנראה מערבבים אמת ופנטזיה". וזו הייתה לדבריו, המכה ה‑81, שהכאיבה יותר מכל ה‑80.

אין ויכוח על כך שקצינים חייבים לומר את חוות דעתם המקצועית בפורומים המתאימים. אין ואסור שתהיה חובת ציות רעיונית, אלא רק ציות להחלטות ולסיכומים מחייבים. מה שנכון לכל חייל, נכון גם למפקדים בכירים שמדברים בפורומים פתוחים.

ערכים כמו מוסר לחימה וטוהר הנשק הם בפירוש בתחומם המקצועי והערכי, וזכותו של סגן הרמטכ"ל, קצין מצטיין באמת, לומר בעצרת זיכרון לשואה ולגבורה את אשר על לבו. גם לשומעיו שמורה הזכות לומר את דעתם על דבריו. ההשוואה המקוממת פגומה מוסרית, אינה נכונה היסטורית, מעליבה ומזיקה, ואמירתה בערב יום השואה והגבורה מראה על שגיאה קשה בשיקול הדעת.

צה"ל ומפקדיו צריכים בעת הזו וביום כזה:

* להוקיר את הגבורה היהודית בזמן השואה ולהבליט את תרומתם של ניצולי השואה לביטחון ישראל – שני שלישים מהלוחמים בתש"ח ו‑35 אחוזים מנופלי המלחמה, לרבות 400 שהיו השריד האחרון למשפחתם.

* להתחייב לביטחון ישראל ולמלחמה חסרת פשרות בטרור.

* להזהיר על התחדשות האנטישמיות לרבות בקרב ארגוני הטרור ולהתחייב לעשות ככל יכולתנו לביטחון הקהילות היהודיות.

כל זה לא נעשה, ומשנזרקה האבן לבאר הפוליטית נצטרך הרבה אורך רוח ואהבת ישראל להוציאה ולעשות, במאמץ משותף, ראש פינה למה שחסר וחיוני לנו – אחדות העם.