פרופ' שטרן: חומרות של ליברלים

אירועים של כפייה חילונית – צירוף מקרים בודדים או מגמה מדאיגה?

תגיות: בשבע 695
נעמה בן חיים , י"ח באייר תשע"ו

פרופ' שטרן: חומרות של ליברלים-ערוץ 7
פרופ' ידידיה שטרן
צילום: עצמי

הכלל של חופש הדת מחד והחופש מדת מאידך הוא יסוד מוסד בחברה ליברלית.

אפשר לסטות מכך רק אם קיימים טעמים משכנעים, לאחר איזון ושקילה של תוצאות הסטייה. כך למשל, דיני נישואין וגירושין בישראל פוגעים בחופש מדת, אך יש טעמים טובים לכך. ומנגד, גם לאיסור על הדרת נשים במרחב הציבורי – למשל בהקשר של שירת נשים בבר-אילן – שנתפס כפגיעה ברגשות דתיים, יש טעמים טובים. בשני מקרים אלו יש כפייה על הזולת, אך זו כפייה ראויה להצדקה.

אבל שני מקרים אחרונים הדגימו כפייה על דתיים שאיננה מוצדקת. בראשון, להקה שנשכרה לנגן בפני עובדים של מלון יוקרה בירושלים התבקשה להסתיר את הכיפות והציציות של המנגנים. וזאת, כנראה, מפני שערבים הם קבוצה גדולה בקהל. כמה עגום וכמה מטופש. בית המשפט העליון בארצות הברית דן בעבר בשאלה האם קצין בחיל האוויר האמריקני רשאי לחבוש כיפה בתפקודו הצבאי. אבל כאן, בירושלים, האם קיימת הצדקה כלשהי להסתיר את הסממנים היהודיים-דתיים של אדם מחשש של פגיעה בזולת?! אין צורך להוסיף מילים.

המקרה השני חשוב יותר: גוף הסטודנטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית החליט ברוב קולות שלא לאפשר הקמת מחיצה לריקודים נפרדים לנשים בנשף סיום השנה. חשוב להדגיש כי הדתיות לא ביקשו למנוע ריקוד מעורב מהרוב, אלא לייחד להן מקום קטן, בצד האולם, לריקוד נפרד. המתנגדים למחיצה נימקו עמדתם בחשש מפני "מדרון חלקלק", שמא המחיצה המבוקשת היא סנונית ראשונה לקראת הפרדה בין נשים וגברים באוניברסיטה כולה.

זהו נימוק שמזכיר עמדות חרדיות: סייג לסייג לסייג. מתברר שחלקים במחנה הליברלי מוכנים להתעלם מהשיקול ההומני הפשוט – מתן אפשרות לכל אחד להשתתף בשמחה הקולקטיבית על פי דרכו - בשם הנפת דגלים במלחמה כוללת.

ולסיום, שאלות של זכויות מיעוט אינן נתונות להכרעת הרוב. דמוקרטיה מהותית משמעה שהזכויות של המיעוט חסינות מפני דורסנות הרוב. זה אמור להיות שיעור ראשון בשנה א' בפקולטה למשפטים.

פרופ' ידידיה שטרן

סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה