הישראליות בוקעת ופוצעת מכל רגע בהצגה "אשה בורחת מבשורה".

שלוש המילים הללו, מצייינות ומדברות על המובן מאליו לכמעט כל ישראלי בוגר. האם שרוצה לברוח מהמציאות שבה היא תעמוד ליד דלת ביתה אליה יכנסו בעוד רגע הקצינים המבשרים שהרע מכל קרה.

אכן זו גם הציפיה לכל אורך השעתיים וחצי של ההצגה שהיא למעשה, עיבוד תיאטרוני של חנן שניר לספרו המטלטל של דויד גרוסמן, "אישה בורחת מבשורה."

זהו סיפור גדול בין אורה, אברם ואילן, הנפגשים כשהם בני 16 בבית חולים, בעיצומה של מלחמת ששת הימים. מפגש אקראי זה קושר ביניהם ומעצב את גורלם על רקע השבריריות והחרדה של הקיום הישראלי.

וכך חולפות השנים, ושלושים וחמש שנה מאוחר יותר, אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע.

כסרבנית-בשורה אולי תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה - היא מספרת את סיפור חייו, כאילו בכוח הסיפור הזה לבדו תשמור עליו, ועליה, מפני הבשורה.

סיפור ישראלי כל כך שמתלכדות בו השבריריות והחרדה של הקיום הישראלי כולו עם אלה של תא משפחתי אחד. בשיתוף התיאטרון הקאמרי. והבימה אפרת בן צור - שחקנית תיאטרון גשר בהופעת אורח, עושה כאן עבודה מעולה. אמיתית, כנה, אישה ואם ורעיה. התפאורה של רוני תורן לצד הבימוי המצוין והמרתק עושים טוב להצגה.