דפנה מאיר הי"ד
דפנה מאיר הי"ד צילום: באדיבות המשפחה

שופטי בג"ץ, חנן מלצר, אורי שהם וענת ברון דחו את עתירת בני משפחתו של המחבל הקטין שרצח את דפנה מאיר הי"ד בפתח ביתה שבעתניאל נגד צו ההריסה שהוצא לביתם.

השופטים קבעו בפסק הדין כי מחומר הראיות עולה בבירור כי בני המשפחה של המחבל תומכים במעשיו, ולכן יש מקום להריסת ביתם כצעד הרתעתי.

השופט מלצר ציין בחוות הדעת העיקרית, "מהראיון שנערך עם אחיו הגדול של מ' (המחבל - ש"פ), עולה, לכאורה, כי הוא תומך בביצוע של פעולות טרור מהסוג שהתרחש כאן (תוך שהוא הוסיף, בצד זאת, כי הוא איננו מאמין שמ' אכן ביצע את הפיגוע הנ"ל; בינתיים מ' הודה כאמור בביצוע המעשים, והורשע)".

"זה המקום לציין כי הוריו של מ' לא נחקרו על יחסם לפיגוע הנ"ל בידי גורמי החקירה הרלוונטיים. עם זאת, אף לאחר מעשה, בכתב העתירה, ואף בדיון שהתקיים בפנינו – הם לא הביעו גינוי כלשהו למעשיו של מ' ואף מהראיונות שהם העניקו לתקשורת עולה, לכל היותר, רק הכחשה בדבר מעורבותו של מ' במעשה (שהופרכה עתה בהודייתו). גם לכך יש משקל בעת בחינת שאלת ההרתעה העתידית", הוסיף השופט מלצר.

גם השופטת ענת ברון, שהסתייגה בעבר מצווי הריסה לבתי מחבלים, הצטרפה במקרה זה לחוות דעתו של השופט מלצר הדוחה את העתירה.

לדבריה, "אמנם אין יסוד לסבור כי מי מהעותרים ידע בזמן אמת על כך ש-מ' מתכנן פיגוע רצחני, ואולם בנסיבות המקרה יש לייחס לבני המשפחה ידיעה קונסטרוקטיבית. אכן, לא ניתן ואף לא נדרש במסגרת עתירה כמו זו שלפנינו, לבחון את כישורי ההורות והפיקוח של הורים על ילדיהם; ועם זאת, כאשר פעם אחר פעם אנו עדים לפיגועים המבוצעים על ידי אנשים צעירים – חלקם קטינים – דומה כי נודעת משמעות לבית הגידול שבו צמחו אותם נערים ונערות, ילדים וילדות".

"על כן, כאשר קיימות אינדיקציות לתמיכה בטרור בתוככי הבית, בזמן אמת או אף לאחר מעשה, יש שניתן יהיה לקבוע כי בני הבית צריכים היו לדעת על אודות כוונותיו של יוצא חלצם. בנסיבות המקרה דנן, ובפרט לנוכח חומרתו של המעשה שאותו ביצע מ', סבורתני שיש בנמצא אינדיקציות מספקות לשם קביעה כאמור", הוסיפה השופטת ברון.

נתן מאיר, בעלה של דפנה מאיר הי"ד, בירך על החלטת בג"צ, "תמיד סמכתי על צה"ל וגם הפעם אני סומך על שיקול דעתו שאומר שצעד כזה יכול לסייע במניעת טרור. באופן אישי אני עסוק בלבנות ולא בלהרוס ולכן אין לי עניין להתייחס מעבר לכך לנושא".

יוחאי דמרי, ראש מועצת הר חברון, מסר גם הוא בתגובה,"הדבר מעורר בי רגשות מעורבים. מחד אני גאה במערכות הישראליות שיודעות תמיד לשים את ידם על רוצחים מגואלים בדם ולבא איתם חשבון. ידע כל מחבל ורוצח שצבא ישראל לא ישקוט עד שיבואו עימו חשבון. מאידך, עלינו לדעת כי הריסת ביתו של מחבל לא יכולה להיות סוף פסוק. אל מול הכוחות שהורסים את ביתו ישנם ארגוני מחבלים שבונים עבורם בתים חלופיים".

לדבריו, "אני קורא לראש הממשלה ולשריה להחליט החלטות עקרוניות. אל מול מחבל שרצה להשפיל את ריבונותינו עלינו להוסיף ריבונות. אל מול רוצח שרצה לגדוע חיים עלינו להוסיף חיים. אל מול ארגוני המחבלים החפצים להרוס ולהחריב את ישובנו עלינו להגדילם ולהרחיבם".

"הדבר לא צריך לבא כתגובה למעשים נואלים אלה אלא כמדיניות חד משמעית. כהרמת הקומה הישראלית וכאמירה עקרונית, דווקא היום, חמישים שנה לאחר שחזרנו לביתנו ולנחלת אבותינו ביהודה שומרון וירושלים", הוסיף דמרי.