התחלה: אוקטובר 72', חולון. ילדות בתל גיבורים, "אחת ממאות השכונות שהשתתפו בפרויקט שיקום שכונות שעליו הכריז מנחם בגין". האב היה עצמאי והאם מנהלת חשבונות. בן יחיד.
חולוני בנשמה: הוא גר בה גם היום. "זו עיר מעמד ביניים קלאסית, שעברה שינוי תדמיתי גדול". לא אכפת לו שהעיר גדלה מאוד בשנים האחרונות, "אני שמח לגדל בה את ילדיי". המשפחה שלו גרה בסביבה, ו"כבר 30 שנה אני משחק כדורסל בכל יום שישי עם אותם חבר'ה, שלמדו איתי בבית הספר היסודי".
בית ספר יסודי: רמז. גם אמו למדה שם. "מנהל בית הספר היה אריה הראל, וכשהוא פרש מניהול, עבר לעבוד באוניברסיטת תל אביב בתפקיד טכני". כעבור שנים הוא, תלמיד בית הספר, הפך להיות מרצה באוניברסיטה, "זה מאוד שימח אותו והיווה סגירת מעגל".
תיכון: הרצוג. כשהיה בתיכון אביו חלה ואמו עבדה קשה מאוד כדי לפרנס. "ראיתי כמה היא חסכה מעצמה ועבדה בעבודות שוחקות כדי שאוכל להתקדם, אז הייתי תלמיד טוב". חוץ מלימודים בגיל התיכון החיים היו כדורסל, והייתה שאיפה לשחק בהפועל חולון. החלום לא התממש בגלל חוסר יכולת כלכלית, "היום הבן שלי משחק בקבוצה".
צבא: חיל חימוש, כולל קצונה. אחרי שנת קבע הוא ביקש להשתחרר, אבל אז הצבא הציע לו לצאת ללימודים בתמורה לחתימה על המשך שירות. הוא לבש ירוק עד גיל 28 והשתחרר בדרגת רב סרן. "ראיתי שליחות גדולה בצבא", וחוץ מזה "הכרתי שם את אשתי".
אשתו: ענת. הייתה סמב"צית כשהוא היה קצין צעיר. אחרי שנישאו, בני 22 ו‑24, היא עבדה בתחום התקשורת ואחר כך עשתה הסבה להוראה, "היום היא מחנכת ביסודי".
השמחה: ארבעה ילדים. דוד בן ה‑18 שממתין לגיוס והעלה פרופיל כדי להגיע לסיירת; שירה לומדת בכיתה ח' באורט בעיר; נגה בכיתה ה' ועמנואל בת שלוש, במסגרת טרום גן.
אקדמיה: התואר הראשון, בחשבונאות, נלמד באוניברסיטת תל אביב. תואר ראשון נוסף בניהול וכלכלה מהאוניברסיטה הפתוחה, תואר שני במימון וחשבונאות והייתה גם התחלה של דוקטורט בתחום האג"ח. הוא היה בסגל האוניברסיטה מספר שנים והרצה פעם בשבוע בנושאי התמחותו - שווי חברות, מימון ומושגים נוספים שנשמעים קצת כמו סינית לאדם מן השורה.
עשייה ציבורית: אחרי השחרור החל להיות מעורב בעשייה בתנועת הליכוד. שם גם הכיר את משה כחלון, "וראיתי שהנושאים הכלכליים בוערים בו".
למה ליכוד: "בגלל שיקום השכונות שביצע בגין, ובגלל שראיתי כמה מעורבות ממשלתית יכולה לעזור בצמצום הפערים. אז ניטע בי הרצון להיות חלק מהעשייה".
אשראי וטוב לי: אחרי התמחות בראיית חשבון "באחד המשרדים הגדולים בארץ", עבד בחברת דירוג אשראי והגיע לתפקיד ראש תחום תאגידים. בגיל 35 עבר להיות משנה למנכ"ל בחברת 'הכשרת היישוב'. תפקיד בכיר ששכרו בצדו, כלומר 2.2 מיליון שקלים בשנה.
לדעת לוותר: כשמשה כחלון הציע לו להצטרף למפלגת 'כולנו', היו לו "לא מעט לבטים". אחד מהם היו כרוך בירידה בשכר. "ויתרתי על 70 אחוז ממנו". הוא הודיע על הצטרפות יום לפני סגירת הרשימות. אבל הוא לא מתחרט, "הסיפוק מצדיק את זה. הצלחתי לקדם לא מעט נושאים משמעותיים".
דעות יסוד: הוא מגדיר עצמו כאיש ימין, וחושב שהמצב בשטח איננו מאפשר הסדר מדיני. "אני מסופק אם הצעות שניתנו על ידי ראשי ממשלה קודמים יינתנו בעתיד". לכן בטווח הקצר והבינוני "נכון לחזק את הכלכלה הישראלית והפלשתינית".
המוטו: "כלכלת שוק חופשי עם רגישות חברתית". זהו מודל שהוא ניסה ליישם גם ב'הכשרת היישוב': "כשהייתה חלוקת אופציות לעובדים, כולם קיבלו. החל מהשומר בכניסה וכלה ביו"ר. זו הייתה חברה מכוונת רווח אבל סולידרית. צריך לתת לכולם להתפרנס בכבוד".
יו"ר ועדת הרפורמות: אחרי הבחירות הוצע לו להיות סגן שר באחד המשרדים הבכירים או יו"ר ועדה בכנסת, שאחראית על קידום רפורמות במגוון נושאים כלכליים, ועל יישום החלטות הממשלה בנושא. הוא בחר באופציה השנייה ושמח בכך. "אם אתה מגיע עם אג'נדה מגובשת וממוקד במה שאתה רוצה לשנות, אתה יכול לעשות דברים משמעותיים".
משמעותיים: הוא מונה את הישגי הממשלה שהוא שותף להם ואחראי להטמעתם: קליטה של 15 אלף עובדי קבלן לשירות המדינה ולמגזר הפרטי, העלאת שכר החיילים וקצבאות הקשישים, הסכמי שכר דיפרנציאליים, הוזלת יוקר המחיה באמצעות הורדת תעריפי המים, החשמל, התחבורה הציבורית וביטוחי החובה.
הוועדה: עסקה ועוסקת במגוון נושאים כמו הגדלת התחרות בין הבנקים, קידום בניית דירות קטנות לזוגות צעירים, הקמת רשות להתחדשות עירונית כדי לזרז את תהליכי פינוי-בינוי בכל הארץ ועוד.
עצמאי לחסוך: הביא לחקיקת חוק חובת חיסכון לפנסיה לעצמאים. "עד עכשיו היו 300 אלף עצמאיים שלא חסכו. מעכשיו גם המשפחות שלהם יוכלו להזדקן בכבוד". הצ'ופר על הדרך הוא הפחתה לעצמאיים בדמי הביטוח הלאומי. חוק נוסף שהוביל הוא הגדלת ההנחה לרוכשי הדיור הציבורי, "כדי שיוכלו לקנות את הבית אחרי 20 שנה. זה צדק חלוקתי".
השר אבי גבאי: "אני מצטער על פרישתו. הוא איש מוכשר וראוי. יחד עם זאת, אני חולק עליו בנושא פסילה על רקע אישי, במיוחד כאשר מדובר על פסילה של יו"ר מפלגה ציונית, שכמוה כמו לפסול ציבור שלם. צריך לזכור שמטרתנו העיקרית הייתה הרחבת בסיס הקואליציה והגברת היציבות הפוליטית שיסייעו לנו לקדם את הרפורמות העיקריות שלשמן נבחרנו".
מחירי הדיור: "ההמתנה מרה אך פירותיה מתוקים. אין לי ספק ב‑2017 אנחנו נקצור את הפירות של כל התשתית שהכנו בתחום הזה, והתוצאות תגענה".
סופשבוע רגוע: היוזמה שנמצאת היום בראש מעייניו היא קידום יום חופש בימי ראשון אחת לחודש, לכלל המשק ולתלמידים. "אני הייתי רואה את ההורים שלי הרבה יותר ממה שהילדים רואים היום את הוריהם. זה יחזק את התא המשפחתי". פרט לכך המהלך "יסייע לענפים כלכליים כמו מסחר, תיירות ופנאי". והבונוס: מספר ימי הלימודים של הילדים ייוותר ללא שינוי. כלומר יצומצם הפער בין מספר ימי החופשה של המשק לזה של הילדים.
אם זה לא היה המסלול: ההנחה היא שהוא היה מנכ"ל של חברה גדולה. אבל כאמור הוא לא מתחרט. "אני רואה בחברות בכנסת זכות ושליחות גדולה, ומתכוון להמשיך ולפעול במסגרת החיים הציבוריים". מה שכן כואב הוא זמן המשפחה שכמעט אינו קיים.
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: קם בשש וחצי, "מנצל את השעה הזאת כדי להיות עם הילדים עד שהם מתארגנים לבית הספר". אם היום הוא ראשון או חמישי, יוצא לסיורים ולפגישות ברחבי הארץ. בימי שני, שלישי ורביעי יוצא לעבודה בכנסת.
מוזיקה: ישראלית וים תיכונית, בעיקר של שנות ה‑80.
שבת: "זמן משפחה". בליל שבת יש קידוש וארוחה עם המשפחה המורחבת, ובמהלך השבת יש השלמת פערים עם הרעיה והילדים וגם "עיתונים שלא הספקתי לקרוא".
אוכל: "אין דבר יותר טוב מפיקניק עם בשר משובח על האש", אבל יש גם חיבה לפירות וירקות טריים.
פנאי: מנסה לגנוב בימי שישי מפעם לפעם ארוחת בוקר עם ענת, וכמובן המסורת של שישי - כדורסל עם חברי הילדות.
אחזקת הבית: "אני חייב תודה גדולה לאשתי שנושאת בנטל של הבית, במקביל לעבודתה כמורה. היא עזר כנגדי והתמיכה שלה באמת לא מובנת מאליה. אני מעריך אותה על כך".
מפחיד: מאז שאיבד את אביו שהיה בן 43 בלבד במותו, הוא מרגיש ש"הבריאות של הקרובים לי היא לא דבר מובן מאליו".
דמות מופת: מנחם בגין, כי "הוא סמל לצניעות, ניקיון כפיים, טוהר מידות וחיים לא ראוותניים".
משאלה: "שנמשיך בבניין הארץ ושמירה על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי לנצח נצחים".
כשתהיה גדול: השאיפה היא קודם כול להמשיך ולעשות את תפקידו הנוכחי על הצד הטוב ביותר, ולהתקדם בשדה הציבורי. בהמשך הוא ירצה זמן להשלים פערים עם המשפחה והילדים, ואולי אפילו "להשלים את הדוקטורט".