המאמר הקודם עסק בנושא "הטיפים שלא עובדים", ובמאמר זה אסביר עצה ידועה נוספת, אשר נחוות פעמים רבות כלא יעילה גם כן.
"לפני כחודש השתתפתי בהרצאה שעסקה בנושא הזוגיות. המרצה דיברה רבות על החשיבות להחמיא לבן הזוג. החלטתי לאמץ זאת. הזוגיות שלי במצב לא מזהיר, וחשבתי לעצמי שהעצה הזו תוכל לשפר את המצב. יצאתי לדרך, והתחלתי להחמיא באופן תדיר". כך סיפרה לי תהילה (שם בדוי) קרובת משפחה.
"אני עושה זאת כבר שבוע וחצי, אבל בפועל לא קורה כלום! בעלי לא מתייחס אלי אחרת, ואני לא מרגישה שאני באמת מעריכה אותו יותר! למרות כל הכעסים שלי על בעלי, ועל אף שלא ממש מגיע לו... אני משקיעה כוחות נפש ומנסה להרבות במילים טובות, ואין לזה שום תוצאה בשטח! אני מתוסכלת!" היא הוסיפה בכעס. "אולי כל הנושא הזה של מחמאות הוא סתם המצאה שנשמעת טוב? הרי בפועל בעלי כלל לא שם לב לכל המאמץ שלי!".
צודקת תהילה בדבריה, כי מרצים רבים, יועצים ומטפלים מדברים רבות בשבח המילה הטובה בקשר הזוגי. הייתכן שכולם עובדים עלינו? מדוע זה לא עובד?
***
שאלתי את תהילה איך ועל מה היא מחמיאה לבעלה. תהילה סיפרה שהיא מרבה להגיד לו "כל הכבוד" על מגוון דברים שהוא עושה בבית, כמו ארוחת ערב, להוריד את הפח וכדומה. בנוסף היא סיפרה שהיא החמיאה לו באחד מימי השבוע, שהוא קם לתפילה במנין, ולא התפלל בבית. "כל הכבוד שקמת לתפילה במנין, ולא התפללת בבית, כמו תמיד". היא תיארה לי.
ככל שתהילה הרחיבה את תיאורה אודות המחמאות והמילים הטובות לבעלה, התחלתי להבין מדוע זה לא עובד.
"רחמנא ליבא בעי"
ישנו דמיון רב בין הקשר שלנו עם בורא עולם, לבין הקשר שלנו עם בן או בת זוגנו. הבעל שם טוב הדגיש לחסידיו "רחמנא ליבא בעי"- הקב"ה רוצה את הלב. וכמו שמבאר גם האורחת צדיקים: "כל העושה מצווה בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא" (´אורחות צדיקים´ שער השמחה). כשאדם מקיים מצוות בשמחה, כשאדם עושה מעשה טוב- מתוך ומכל הלב, הוא מקבל על כך פי 1000 שכר. וכך הוא גם בחיי הזוגיות שלנו.
כשתהילה סיפרה לי שהיא אומרת לבעלה "כל הכבוד", היה נדמה לי שהיא עושה זאת, בשביל לסמן וי. בשביל למלא את המשימה שנתנה המרצה. אבל הלב היה חסר. בייחוד כאשר תיארה תהילה את הרגשתה, שכלל לא מגיע לבעלה מחמאות, אך היא מתאמצת עבורו בכל זאת. למשמע דבריה, עוד יותר התחדדה ההבנה, שבמילים הטובות שהיא מנסה לומר, חסר הלב החם המלווה למחמאה.
מחמאה שניתנת ממקום חיצוני בנפש גם לא תיכנס לנפש הזולת. כמו שאומר הפסוק: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". כשאנו מביעים מחמאה מעומק הלב, זה ייגע בלב של הזולת, ויחולל בעז"ה שינויים חיובים בקשר.
לאחר השיחה עם תהילה, רציתי לוודא שההשערה שלי נכונה, וביקשתי ממנה לשוחח עם יגאל (שם בדוי) בעלה. היא אישרה לי.
שוחחתי עם יגאל ושאלתי, האם הוא מרגיש שינוי כלשהו ביחס של תהילה כלפיו. והוא ענה בחיוך ממורמר: "לא משהו מהותי, רק שלאחרונה היא מתייחסת אלי כמו ילד קטן. היא מרבה להגיד לי 'כל הכבוד' מתנשא כזה, כמו אמא לילד שלה". יגאל חיקה את תהילה בקולו, ואמר בטון קר ומעושה: 'כל הכבוד ששטפת כלים', 'כל הכבוד שזרקת את הפח'... ככה היא מדברת אלי, זה פשוט מעצבן שהיא מתייחסת אלי כמו לילד, ונותנת לי ציונים בצורה קרה ומתנשאת".
דבריו של יגאל הבהירו לשתינו מדוע מעשיה כלל לא הועילו.
מחמאה שאינה יוצאת מהלב, גם לא תכנס ללב. ויותר מכך, לא פעם מילה טובה שבאה מלב קר, יכולה ליצור נזק. יכולה לעורר תחושה של התנשאות ואפילו ניכור.
הקב"ה רוצה את הלב. וגם אנחנו זקוקים ללב.
לאדם יש חושים פנימיים לזהות מתי האדם שמולו מחמיא לו מהלב, ומתי המילה הטובה היא חיצונית. הלב שלנו מזהה את המילה טובה שיוצאת מלב אכפתי ואוהב. וממילא מחמאה זו תשפיע פי אלף יותר ממילה שיוצאת מלב קר או אפילו פושר.
כך שאם אנו רוצים שהעצה הזו תצליח, ותחולל שינוי חיובי בזוגיות שלנו, או בכל מערכת יחסים אחרת, אנו מוכרחים לפתוח את הלב. לא מספיק רק להגיד או לעשות- חשובה לא פחות, ואפילו יותר הכוונה והלב.
בהצלחה!
------------------------------------------------
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות: [email protected]