התשובה המשפטית פשוטה: על מתפקד לליכוד להצהיר כי הוא מזדהה עם מטרות התנועה.
חוקת הליכוד מונה עשר מטרות ובהן הקביעה כי הליכוד חותר לקיום זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חירות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות לכל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה, בין היתר, על רקע גזעי. למי שלא הבין, המטרה השישית מאייתת: הליכוד מחויב ל"שילוב אוכלוסיית המיעוטים במערכות המדינה והתנועה".
הגותו המדינית והחברתית של "הצל" מותירה ספקות-מה ביחס למחויבותו לנושא זכויות האדם ולמניעת אפליה כלפי ערבים אזרחי ישראל. אבל, מכיוון שלצורך הצטרפותו לליכוד, אשר ידועה כתנועה לאומית-ליברלית, עליו להזדהות לא רק עם ערכים לאומיים אלא גם עם ערכים ליברליים, זוהי הזדמנות בשבילו להבהיר את עמדתו. העם מחכה.
וביתר רצינות: הבעיה איננה בקריקטורה המכנה עצמה "הצל", אלא בליכוד. האם ייתכן ש"הצל" ודומיו היו מעלים על דעתם שיוכלו לפעול בתוך תנועת שלטון, שנאמנה למטרות האמורות? לו היה הליכוד פועל בכנות על פי חוקתו, הזיווג המביך הזה לא היה אפשרי. "הצל" היה נמנע ממנו מתוך חשש להיות מזוהה, לא עליכם, כליברל, ובכך היה מסתכן באיבוד התמיכה הציבורית של קהלי הבית שלו. הצל היה מחוויר.
אכן, כשם שיש לבדוק את ההזדהות של הראפר עם מטרות התנועה, כך גם יש לבדוק את ההזדהות של כמה מראשיה עם מטרות אלו. להם יש, כמנהיגים נבחרים של תנועת שלטון, אפשרות ממשית לקדם את זכויות האדם והאזרח. השמאל הישראלי לא ימנע מהם לשלב ערבים במערכות המדינה ולהילחם באפליה על רקע גזעי. מדוע המטרות המוצהרות אינן ממומשות?
במחלוקת קורח ועדתו, הקב"ה דורש: "היבדלו מתוך העדה הזאת". כך גם נדרש מראשי הליכוד. ההיבדלות היא לא רק ברמת ההצהרה, אלא גם, ובעיקר, ברמת המעשים. ממילא, השאלה שבכותרת לא תתעורר.
ידידיה שטרן
סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן