שקט, מקליטים

כולם מוטרדים מאוד, ובצדק, מהצעת החוק המשונה שדוחף ראש הממשלה, שתאסור להקליט שיחות בלי ידיעתו של מי ששותף לשיחה.

הקלטת סתר של אנשים בלא ידיעתם היא עבירה חמורה על חוק הגנת הפרטיות. עונשה הוא חמש שנות מאסר והיא נאכפת ביעילות ובחומרה. אך הדברים אמורים רק כשההקלטה נעשתה בלא ידיעתו של אף אחד מהצדדים לשיחה. אם אחד המשוחחים מקליט את השיחה בסתר, הדבר חוקי, קביל בבתי המשפט ונפוץ מאוד. תלונות צרכניות על טיב שירות, תביעות אזרחיות על הסכמות שבעל פה, ואפילו היכולת להתגונן במשפט פלילי כנגד האשמות על דברים שנעשו במסתרים, תלויות במקרים רבים באפשרות לבצע הקלטות כאלה. מבחינת העיתונות החוקרת, ההקלטות הללו הן רוח אפה, והיא עשויה לנפוח את נשמתה אם הן יהפכו לעבירה פלילית. וכאשר ראש ממשלה ששנות שלטונו ההולכות ומתארכות מותירות אחריהן שובל של תחקירים ושערוריות, מבקש לפגוע אנושות ביכולת האזרחית לרסן את השררה, העניין כאמור מדאיג.

אך לא רק הפוליטיקאים אוחזים בשררה. ולכן לא ברור מדוע לא כולם מודאגים מהצעד החמור שביצעה השבוע הפקידות הממשלתית. כתב תביעה חסר תקדים, על סך של לא פחות משש מאות אלף שקלים, הגישה פרקליטת המדינה בשמה של סימונה שטיימניץ, עובדת סוציאלית ראשית לסדרי דין במשרד הרווחה. תביעת הענק הוגשה נגד שלושה, שמנהלים נגדה ונגד המוסד שבראשו היא עומדת מלחמת חורמה אינטרנטית, בה הם מטיחים ביקורת על התנהלות פקידי הסעד בכל מה שקשור להוצאת ילדים מהבית וליחס לאבות גרושים. השפה והסגנון של השלושה עומדים ביחד ישר לתסכול שחש כמעט כל מי שנאלץ להתמודד מול המערכת רבת הכוח וצנועת הכישרונות של שטיימניץ. השלושה אינם עיתונאים שמדברים בדרך כלל ממרחק בטוח, אלא כאלו שנפגעו מהמערכת, סוג של פעילים חברתיים. את הטענות הקשות והבוטות על שטיימניץ הם מפרסמים כבר זמן רב. לאחרונה הם כשלו כאשר טעו ופרסמו כי שטיימניץ הועברה מתפקידה. בתגובה ניפקו להם פקידי המדינה, במימון המדינה, תביעת לשון הרע על סכום אסטרונומי, כזו שתאלץ אזרחים לחשוב פעם ופעמיים לפני שהם מעזים למתוח ביקורת.

אז מה אם גנבתי

עובד משק ותיק במפעלי ים המלח נתפס בידי מעסיקיו לאחר שגנב ציוד בשווי של עשרות אלפי שקלים. המפעל שבוי בידי הסכם קיבוצי דרקוני ולא יכול פשוט לפטר עובד שכזה, אך הזכות להגיש תלונה במשטרה עדיין שמורה לו. התלונה הוגשה, נחקרה, העובד הועמד לדין, הודה בבית המשפט במסגרת עסקת טיעון בעבירות שיוחסו לו והורשע. אבל אז לבקשת עורך דינו, ולאחר הגשת חוות דעת של שירות המבחן, החליט השופט לפנים משורת הדין לבטל את ההרשעה ולגזור עליו עונש של שעות שירות לתועלת הציבור. במשך תקופה של יותר משנה, מרגע שנתפס בגנבה ועד גזר הדין, הוא היה מושעה מעבודתו. אך המפעל נאלץ לשלם לו את מלוא שכרו, יותר מעשרים אלף שקלים בחודש. לכן הוא גם לא מיהר ליידע את מעסיקיו בהתפתחות, ונהנה מהמשכורת עוד כמה חודשים. כשנודע הדבר להנהלת המפעל, הם זימנו אותו לשימוע לפני פיטורין. ועד העובדים התנגד לפיטורים ודרש להסתפק בטיפול בוועדת המשמעת. ההנהלה עמדה על שלה והעובד פוטר, כאשר מלוא הפיצויים משולמים לו.

אך מתברר שלא כל כך קל להיפטר היום מעובד שגנב. לאחר כמה חודשים של שקט הגיש העובד תביעה לבית הדין לעבודה בבאר שבע. הוא תבע להחזיר אותו לעבודה ולשלם לו את מלוא שכרו על החודשים שחלפו מאז שפוטר. בבית הדין הוא שב והודה שגנב. הוא הודה גם שהמקרה של עובד שהורשע בגנבה ממעסיק הוא אולי האפשרות היחידה שבה יכולה ההנהלה לפטר בלי הסכמת ועד העובדים, אך טען שמכיוון שבסופו של דבר זכה לרחמי בית המשפט ולא הורשע, המפעל לא יכול לפטרו. בית הדין לעבודה דחה את התביעה, אבל הסתפק בהטלת הוצאות משפט סמליות של 3,500 שקלים.

שכנה על המוקד

שופטת בית משפט השלום בירושלים, שרון לארי-בבלי, גילתה שלא תמיד כל כך פשוט להכריע עם מי הצדק ואיך צריך לנהוג. בבניין דירות קטן במעלה אדומים, כמו באלפי מתחמי מגורים אחרים ברחבי הארץ, התרחש המאבק הבלתי פתיר המכונה בשם המאופק סכסוך שכנים. אישה אחת, רגישה לרעש ונחושה ביותר, גרה בדירה מעל שכנים לא מתחשבים במיוחד, הורים לכמה ילדים צוהלים. במשך יותר מארבע שנים עומדת השכנה בחדר המדרגות מצוידת במכשיר הקלטה להוכחת הפשע, ומתעדת צעקות רמות, גרירת רהיטים ושאר מפגעי רעש. ומכיוון שאת שלב הבקשות המנומסות עברו המעורבים כבר מזמן, היא מתקשרת למוקד 100, נענית על ידי המוקדנים של משטרת מעלה אדומים ומבקשת להזעיק ניידת. היו מקרים שבהם השכנה פנתה למוקד אפילו ארבע פעמים באותו היום, ועל פי רישומי המשטרה, מראשית 2012 ועד האביב האחרון היא התקשרה למוקד לא פחות מ‑444 פעמים. על פי נוהלי המשטרה היא סומנה כמטרידה והתבקשה על ידי המוקדנים להפסיק להתקשר. בהמשך בקווי הטלפונים שלה נחסמה האפשרות להתקשר למוקד המשטרה לפרקי זמן קצובים, ולבסוף הוגש נגדה כתב אישום על הטרדה והפרעה לשוטר.

בבית המשפט התברר כי מצד אחד משטרת ישראל טרחה לא מעט כדי להפיס את דעתה. מדי פעם נשלחה ניידת, כמעט תמיד השוטרים הגיעו כשהרעש כבר שכך וכל מה שנותר ממנו היו הרישומים במכשיר ההקלטה של השכנה. לפעמים הם היו עדים לצהלות ילדים, לפעמים לצהלות רמות. כשהדבר נעשה בשעות המנוחה הם היו דופקים על דלת השכנים ומבקשים לשמור על השקט. בשעות אחרות הם נאלצו להסביר לשכנה שמדובר ברעש המצוי בטווח המקובל ואין בידם להושיע.

אך מכשיר ההקלטה של השכנה תיעד גם צד שונה ביחס השוטרים. המוקדנים במשטרת מעלה אדומים קצו בפניות החוזרות ונשנות, ובשלב כלשהו, כאשר האישה סומנה כמטרידה, הבינו כי דמה הותר. השופטת לארי-בבלי שמעה הקלטות שבהן השכנה נענית במוקד בגעיית פרות ונביחות כלב. במקרים אחרים המוקדנים מציעים לה לחפש פסיכיאטר או למצוא חתן. והיו פעמים שבהן המוקדנים התפנו כדי להתעלל בה בצוותא.

ההכרעה המשפטית היבשה הייתה פשוטה דווקא. עיון בטבלת סוגי אירועים שבטיפול המוקד 100 מראה כי בטיפול המוקד מצויים אירועים בתחומים שונים, כמו למשל ביטחון, סדר ציבורי, תנועה, חירום, הגנת הסביבה ועבירות מנהליות. הם מסווגים לפי ארבע רמות חומרה - החמורה שבהן מוגדרת "קיצון". לאחריה מגיעה רמת ה"דחוף", ושתי הרמות שבהן אמור המוקד לטפל הן "רגיל", ואפילו ללא חומרה. בין האירועים השונים המוגדרים בטבלה ניתן למצוא אירוע של "הפרעת מנוחה", והוא מסווג ברמת חומרה 2, כלומר "דחוף". באופן דומה ניתן למצוא ברשימה סכסוך שכנים, משחקי מזל והימורים, המוגדרים ברמת חומרה 3, ואבידה ומציאה המוגדר ברמת חומרה 4. "מהאמור עולה כי מוקד החירום נועד לטפל במקרי חירום", כתבה השופטת, "אך לא רק. מוקד החירום משמש מענה לפניות אזרחים גם באירועים שאין בהם סכנת חיים... במקרה זה פנתה הנאשמת למוקד המשטרתי, על מנת שזה יסייע לה בהתמודדות מול שכניה, מקימי הרעש. למעשה, עמדה הנאשמת על כך שהשוטרים יבצעו את תפקידם. בתוך כך דרשה כי המוקדנים יתייחסו לתלונתה ברצינות, כי תישלח ניידת לבניין ויבוצעו פעולות חקירה לבירור האירוע... במקרה זה לא ניתן לומר כי הנאשמת פעלה מתוך מטרה או שאיפה להפריע או להכשיל את עבודת השוטרים. תחת זאת השתכנעתי כי הנאשמת ביקשה להפסיק את ההתנכלות שחוותה מצד שכניה ולצורך כך פנתה לעזרתם של השוטרים והפעילה אותם".

לפיכך השופטת לארי-בבלי זיכתה את השכנה ואף נזפה במשטרה על יחס המוקדנים, ואפילו על הניסיון להשתיק את השכנה בעזרתו של כתב אישום פלילי. מצד שני, היא לא יכלה שלא לציין כי "אמצעיה של משטרת ישראל מוגבלים. השוטרים עובדים תחת עומס ולחץ תמידי ועל חשיבות עבודתם ונחיצותה אין צורך להכביר מילים". ולא נותר לה אלא להצטרף לתחנוני משטרת ישראל אל השכנה, שלמרות שפניותיה למוקד חוקיות, תמצא דרך אחרת לפתור את בעיותיה.