בניגוד לתדמיתן, לא כל החד-הוריות עניות.
בניגוד לתדמיתן, לא כל החד-הוריות עניות.צילום המחשה: Osman Orsal, רויטרס

המוסד לביטוח לאומי מעניק מדי שנה מענק לימודים למשפחות חד-הוריות ולמשפחות ברוכות ילדים.

השנה, בניגוד לעבר, הורחב מעגל הזכאים לקבלת הקצבה. בעקבות תיקון חוק שהתקבל לאחרונה, הורחב מאוד גיל הילדים הזכאים למענק, והוא ישולם גם לילדים בני 14‑18 ולא רק לילדים עד גיל 14, כפי שהיה נהוג עד כה. משמעות התיקון היא הוספת 70 אלף ילדים למעגל הזכאים למענק. במקביל, שונה סכום המענק והחל מהשנה הוא יעמוד על סכום אחיד, 1,003 שקלים לכל ילד בגיל 6 עד 18. בכך בוטלה גם החלוקה לשני סכומים שונים, ששולמו לפי קבוצות גיל. השנה יקבלו את המענק כ‑78,000 משפחות חד-הוריות בעבור כ‑135,000 ילדים, וכ‑28,000 משפחות ברוכות ילדים המקבלות קצבאות קיום, בעבור כ‑76,000 ילדים.

אולם בעוד המענק לילדי משפחות חד-הוריות משולם לכל ילד במשפחה כזו, בלי כל תלות במצבה הכלכלי, במשפחות ברוכות ילדים המצב שונה. מקרב המשפחות הללו זכאיות למענק הלימודים רק משפחות שמקבלות מהביטוח הלאומי קצבאות קיום. מדובר במשפחות הזכאיות לקצבאות כדוגמת הבטחת הכנסה, מזונות, נכות, זקנה או שארים. ואם חשבתם במקרה שמדובר בסכומים זניחים, מתברר שזה ממש לא המצב. העלות הכוללת של תשלומי מענק הלימודים היא כ‑212 מיליון שקלים.

כדי להבין קצת יותר במה מדובר, נציין כי 13 אחוזים מכלל המשפחות עם ילדים בארץ הן חד-הוריות, ומספרן הוא 142,000. בראש מרבית המשפחות עומדת אישה: 8 אחוזים מהן אלמנות, 63 אחוזים גרושות, 26 אחוזים רווקות ושלושה אחוזים נפרדות. מספר הילדים החיים במשפחות חד-הוריות הוא 240,000 והם מהווים תשעה אחוזים מכלל הילדים.

השאלה שעולה היא כמובן מדוע כל ילד במשפחה חד-הורית זכאי למענק כזה, ואילו במשפחות מרובות ילדים המענק מותנה בעמידה במבחנים המזכים בקצבת קיום. השאלה מתחדדת לנוכח העובדה שמשפחות חד-הוריות הן לרוב מעוטות ילדים. מספר הילדים הממוצע במשפחה חד-הורית שיש בה ילדים עד גיל 18 הוא 1.7, לעומת 2.5 במשפחות שבראשן שני בני זוג. כלומר, מספר הילדים לכל הורה מפרנס במשפחה ברוכת ילדים (4 ומעלה) גבוה מהממוצע בקרב משפחות חד-הוריות.

הבעיה במתן ההטבה קטגורית לכל ילד במשפחה חד-הורית היא כפולה. ראשית, אמנם מצבן של מרבית המשפחות החד-הוריות גרוע מהממוצע, אולם זה נכון לגבי משפחות מרובות ילדים. למרות זאת, יש אפליה בין הילדים. ילדי משפחות חד-הוריות, גם אם הן מבוססות יחסית, זוכים לסיוע. לעומתם, ילדי משפחות מרובות ילדים, גם אם הן פחות מבוססות, אם הן אינן עומדות בתנאי הזכאות לקצבת קיום, אינם זכאים לסיוע. צריך לזכור בהקשר זה כי בחלק ניכר ממקרי החד-הוריות לא מדובר בגזירת גורל, אלא בתוצאה של בחירות מסוגים שונים שעשו ההורים. בהקשר זה חשוב לציין שזו איננה ההטבה היחידה שמקבלות משפחות חד-הוריות באופן עודף, או בלי תלות במצבן הכלכלי. עצם הענקתן של הטבות לילדי משפחות חד-הוריות בלי תלות במצבן יוצר תמריץ בעייתי לרמאויות. תופעות של נשים שלא מדווחות דיווח אמת על מצבן נובעות בין היתר מרשת הביטחון הרחבה שפורשת המדינה דווקא מתחת לרגליו של הסקטור הספציפי הזה.

בפורום חותם זיהו לאחרונה את הבעיה, אולם הבינו שתיקון מן השורש הוא מהלך שבשלב זה עדיין לא בשלה אליו השעה. לכן מקדמים בפורום בימים אלו הצעת חוק שתיצור רק שינוי אחד קטן, ותכפיף את הענקת מענק הלימודים לילדי משפחות חד-הוריות למבחן הכנסה. חשיבות ההצעה היא בשני מישורים. הראשון הוא מניעת האבסורד שבהענקת מענק גם לילדים למשפחות אמידות ממש, גם אם מדובר במספר קטן של ילדים. השני הוא מסר הצהרתי שלפיו אנו מפסיקים את המגמה שבה המדינה מעודדת למעשה את תופעת החד-הוריות.

בפורום מסבירים כי לדעתם מדינת ישראל צריכה לראות במוסד המשפחה משימה לאומית ולהשקיע משאבים לחיזוק והעצמת המשפחה. "כיום תומכת המדינה בכל קבוצה שהיא מלבד משפחה נורמטיבית – אבא, אמא וילדים. מענק הלימודים למשפחות חד-הוריות בלי תלות במבחני הכנסה, ומענקים והטבות נוספים, מעודדים את פירוק המשפחה ומקבעים הישארות בסטטוס 'חד-הורי' בכוח תמריצים כלכליים. אין שום היגיון לתמוך במשפחות חד-הוריות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה על חשבון משפחות ברוכות ילדים הסובלות ממצוקה כלכלית".

מי בעד העלאת הקצבאות לקשישים

מאבק חברתי חדש בא לעולם לאחרונה, "מינימום 5,000" שמו. מטרת המאבק החברתי הנוכחי, שכדרך מאבקים בעשור השני של המאה ה‑21 מתהדר גם בדף פייסבוק רשמי, הוא העלאת קצבת הזקנה לסך מינימלי של 5,000 שקלים, כמובן. מובילי המאבק הם מה שמכונה "פעילים חברתיים", ובעברית קצת פחות מכובסת: פעילי שמאל, אבל המטרה נראית על פניה הגיונית. למה בעצם לא לסייע לקשישים, אנשים שעבדו קשה כל ימיהם וכעת מתפרנסים בצמצום? גם שר הרווחה חיים כ"ץ חושב כנראה שמדובר בהצעה הגיונית. לאחרונה אמר כ"ץ כי הבעיה בהצעה אינה מהותית, וכי גם הוא היה מעוניין להעלות את קצבת הזקנה ל‑5,000 שקלים לחודש, אך המדינה לא מסוגלת לממן את ההוצאה.

אחריות תקציבית זה דבר יפה, אבל בניגוד לשר כ"ץ אני רוצה לטעון שזו אינה הסיבה המרכזית לכך שלא נכון להעלות את הקצבה. אני מדבר כמובן על העלאה חדה ולא על העלאות מתונות שנועדו לשמור על ערכה האמיתי.

בניגוד למיתוס, קשישים אינם בהכרח האוכלוסייה הכי חלשה. למעשה, המציאות היא כמעט הפוכה. חלק ניכר מהקשישים חיים ברווחה יחסית, למרות שהכנסתם השוטפת אינה גבוהה. הסיבה היא שהם בדרך כלל גרים בנכס בבעלותם שאינו עולה להם כסף. בנוסף לכך, הוצאותיהם השוטפות קטנות יחסית כך שקל להם להסתפק במועט. קשישים שנמצאים במצוקה כלכלית זוכים גם כיום לקצבה נוספת של הבטחת הכנסה, וחלקם זכאים גם לעזרה סיעודית. אולם הזכאות הזאת נקבעת לפי מצב הקשיש. אין שום סיבה בעולם להשית על המדינה העלאה של הקצבה לקשישים במצב כלכלי טוב, בוודאי לא אם הכסף הזה יבוא למשל על חשבון הילדים.