השאלה הנכונה אינה מה צריכה להיות התגובה על העבר, אלא מה צריך לעשות כדי שחילול שבת כזה לא יישנה בעתיד.
ולכך התשובה לכאורה פשוטה: לא צריך להקים עוד ועדה שלא ייצא ממנה שום דבר, אלא פשוט להפוך את הוועדה הקיימת ממילא על פי החוק למשהו רציני ואמיתי.
במשרד העבודה קיימת ועדה שאמורה לדון בבקשות להיתרי עבודה בשבת. בפועל, בשנים האחרונות הוועדה הזאת מתפקדת כחותמת גומי, ומאשרת באופן כמעט אוטומטי את כל הבקשות. כל מה שצריך הוא להפוך אותה לוועדה רצינית, שיהיו בה אנשי מקצוע בכל התחומים הרלוונטיים - מהנדסים, אנשי משטרת ישראל, נציגי הרבנות הראשית וכדומה, ולדרוש שבקשות להיתרי עבודה בשבת יוגשו עוד בשלב התכנון של העבודות ולא לאחר שכבר נקבעה שיטת הביצוע באופן שבו נדרשת סגירת כביש או תשתית מרכזית אחרת והצורך בחילול שבת כדי למנוע כאוס מוצב כעובדה כמעט מוגמרת.
אדריכלים ומהנדסים לא יכולים כמעט אף פעם לממש את כל הפנטזיות הגרנדיוזיות שלהם. הם נדרשים תמיד לתכנן תחת אילוצי תכנון, והשבת צריכה להילקח בחשבון כאילוץ כזה. ישנן ללא כל ספק שיטות אחרות שבאמצעותן ניתן להגדיל את תחנת השלום של הרכבת גם בלי להידרש להנפת קורות פלדה במשקל של שש מאות טון, וממילא לסגור את נתיבי איילון ל‑27 שעות. אם הבקשה להיתר תוגש מראש ובשלב התכנון, ניתן יהיה להציע שיטות ביצוע אחרות ולהימנע מהצורך בחילול שבת.
באשר להיתכנות הפוליטית של דרישה כזו, אציין רק בקצרה ששתי המפלגות שעלולות להתנגד לכך בקואליציה לא יסתכנו בהליכה לבחירות. כחלון מתרסק בסקרים אל מתחת לחמישה מנדטים, וליברמן לא יוותר בקלות על תפקיד שר הביטחון הנחשק שאליו הגיע רק לפני חודשיים. אם תוצג חזית אחידה של המפלגות הדתיות בעניין, זה יקרה. לכן ממש לא צריך לדבר על פרישה אלא פשוט לדרוש - ולקבל!
בצלאל סמוטריץ'
חבר כנסת (הבית היהודי)