"רפסודות קטנות של זיכרון"

סנדלים תנ"כיות, טלפון ציבורי מפעם, אורי זהר בפרודוקציה מיוחדת ועבודות יפהפיות אחרות של האמן רפאל מיימון, המבטא ביצירתו את ישראל הנוסטלגית והיפה, מוצגות בימים אלו בטרקלין טדי, בבנייני האומה בירושלים.

רפאל מיימון נולד בשנת 1948 ועלה לארץ בגיל שמונה, במהלך שנים מעצבות, הן למדינה הצעירה והן לילד. כשהיה בן שמונה, הגשים חלום ופגש את דוד בן גוריון, אירוע שהותיר עליו רושם רב. היה זה מפגש חגיגי של אנשי מעברת דימונה עם ראש הממשלה הראשון, ולחיצת היד עם המנהיג הנערץ קשרה את דרכי השניים.

מיימון חוזר שוב ושוב בציוריו ובפסליו לדמותו של בן גוריון, וכבר יצר מספר גרסאות של דמות "הזקן", כשהוא עומד על ראשו, סמל למנהיג שידע 'לחשוב מחוץ לקופסא'. מיימון מעיד על כך כי: דוד בן גוריון הוא "... אהבת חיי.

הוא דוגמא לכל מנהיג בעבר, בהווה ובעתיד. אני לא אדם דתי, אבל אני רואה בו דמות משיחית של ממש. למרות שאני מתאר אותו כמי שעומד על ראשו, הוא עדיין המנהיג היחידי בעיניי שרגליו באמת היו נטועות בקרקע". פסל בן גוריון עומד על ראשו, שעיצב אף מוצב דרך קבע בשדה בוקר לפתח מעונו של בן גוריון.

את דרכו האמנותית החל מיימון לאחר השירות הצבאי תחת שרביטי הציירים:יחזקאל שטרייכמן ואבשלום עוקשי, חברי תנועת 'אופקים חדשים', שני קולות ייחודיים ושונים זה מזה בנוף הציור המקומי.

מאז עשה כברת דרך ארוכה, ובשנים האחרונות הוא מתמקד במבט מחודש על אייקונים תרבותיים וחפצי יום-יום המזוהים עם "הישראליות" בשנותיה הראשונות של המדינה.
הוא מצייר זוג סנדלים, על רקע בלטות (מרצפות) טראצו ("שומשום") טיפוסיות, ("סנדלים", 2014); מכשיר טלפון ציבורי, שחלף מן העולם, זוכה לתחייה מחודשת ונוסטלגית ("טלפון ציבורי", 2015), והשחקן ואיש הקולנוע לשעבר: אורי זהר, זוכה למחווה, כמייצג של התרבות הישראלית הסוערת בשנות השבעים ("אורי זהר", 1991), אלבום רישומים על ירושלים, שאף נהפך למתנתנו האישית של רה"מ לשעבר, יצחק רבין ז"ל ועוד.

מיימון מצייר מתוך געגוע חסר ציניות. הוא משורר של המכחול הזוכר, מאוהב בימים שחלפו ומספר את סיפורם מחדש.

התערוכה : "רפסודות קטנות של זיכרון" - תוצג עד מרץ 2017, במרכז הקונגרסים הבינ"ל – בנייני האומה, והיא פתוחה לקהל ללא תשלום, בין השעות 16:00 – 9:00, בתיאום מראש בטל. 6558508 – 02.