ראיון עם ד"ר ברכה זיסר וח"כ אלעזר שטרן

מאבקו לחיים של הנער משה סחייק ז"ל שעבורו לא נמצא תורם, העלה את הצורך בהקמת מאגר תורמי מח עצם.

עמותת "עזר מציון" הייתה זו שהחליטה לפעול, למרות לא מעט מכשולים, להקמת מאגר שכזה.

מאז זכו 2,235 אנשים לתרומת מח עצם מצילת חיים, לא מעט בזכות עשרות אלפי חיילים שמצטרפים מדי שנה למאגר.

המאגר נחשב כיום לאחד מהגדולים בעולם, והגדול ביותר בעולם היהודי. "המאגר הזה מבטא את החיבור בין חלקי החברה השונים", אומרת מנהלת המאגר, ד"ר ברכה זיסר.

ביום שבו נקבר יצחק רבין, התבשרו בני משפחתו של משה סחייק כי בנם בן ה-13 חולה בלוקמיה, וכי רק תרומת מח עצם תציל אותו. באותה תקופה לא היה בארץ מאגר מח עצם ולא תשתית לביצוע בדיקת לאלפי דגימות, והוריו נאלצו לארגן בכוחות עצמם מבצע לאיתור תורם לבנם.

"עשינו שני מבצעים. בראשון גייסנו 3,000 דגימות, אבל אף אחת מהן לא התאימה למשה", מספרת אמו, מרים. "החברים שלו ערכו מבצע שני, שבו גויסו עוד 2,000 דגימות, אבל גם שם לא מצאנו דגימה – והוא נפטר".

בידי המשפחה היה מאגר דגימות גנטיות, שהפך לבסיס של מאגר התורמים הלאומי של "עזר מציון". ד"ר ברכה זיסר, שהקימה יחד עם בעלה מוטי ז"ל את "בית אורנית" – מרכז התמיכה והסיוע של "עזר מציון" לחולי סרטן, ליוותה את המשפחה במאבקה, וסייעה להם במבצע איסוף הדגימות, הייתה הכתובת הטבעית לקבלת 5,000 הדגימות.

"ההורים הציעו להקים מאגר לזכרו של משה, וכך הכל התחיל. הנושא הזה לא היה מוכר בארץ, לא ידעו איך להקים מאגר, והתחלנו ללמוד מחו"ל את החוקים. היו לא מעט מכשולים ולא מעט ארגונים שהתנגדו לכך ש'עזר מציון' תקים מאגר, ופנו למשרד הבריאות כדי למנוע מאיתנו. אבל משרד הבריאות הלך איתנו, כי לא ביקשנו כסף".

היום, 20 שנה מאוחר יותר, כולל המאגר 821,807 תורמים פוטנציאליים, וחייהם של 2,235 חולים ניצלו בזכותו. התורמת הראשונה במאגר הייתה שרה דיוויס, אז צעירה בת 21 והיום בת 39 ואם ל-8.

"ראיתי מודעה שלוקחים דגימות עבור תרומות, והצטרפתי. אני לא זוכרת למי. אמרו לי שאני מתאימה, והתרומה הייתה בניתוח דרך הגב התחתון. זה היה ניתוח בהרדמה מלאה. היה לי חשש, אז הלכתי לרב שהרגיע אותי". דיוויס לא פגשה את הנתרם ולא שמעה ממנו. "אני לא יודעת אם ההשתלה הצליחה או לא. מה שאני יודעת שמדובר בבחור ישראלי שחי בחו"ל. בכל מקרה, אני לא מרגישה שעשיתי היסטוריה".

בשנת 2005 נרשם אחד האירועים המשמעותיים ביותר במאגר, לאחר שצה"ל אישר לחיילים להצטרף למאגר במהלך גיוסם. זיסר מספרת, "ערכנו במהלך השנים מבצעים נוספים לגיוס תורמי מח עצם. בתחילת העשור שעבר, חשבתי לעצמי איך אני גורמת לכך שכל שנה ייכנס מספר קבוע של תורמים שמייצגים את מרב העדות בארץ, והבנתי שהתשובה היא צה"ל. במשרד הביטחון הסבירו לי למה אי אפשר ולמה לא יסכימו. אמרו לי שאי אפשר לנצל את החיילים".

כל זה השתנה כשאלעזר שטרן התמנה לראש אכ"א. "פניתי אליו והבאתי אותו לשניידר לביקור. הוא ראה את הילדים ואת ההורים – והשתכנע. הוא ערך פגישה אצלו בלשכה עם היועצים המשפטיים, שהסבירו למה אי אפשר, אבל הוא התעקש, ומ-2005 הצטרפו למאגר עשרות אלפי חיילים, צעירים ובריאים שמבטאים את כלל העדות והגנים בארץ. זה הביא את המאגר לאיפה שהוא נמצא".

האלוף במילואים ח"כ אלעזר שטרן מספר, "כשברכה הגיעה אליי, ערכנו פגישה עם מפקד הבקו"ם, קצין רפואה ראשי והפרקליט הצבאי הראשי. כולם ניסו להסביר לי למה לא. למפקד הבקו"ם אמרתי – אני החלטתי, ויש פקודה ללכת עם הפרויקט. לפצ"ר אמרתי: אתם יודעים להגן על אנסים? אז תגנו גם עליי עכשיו. היו עוד מכשולים, אבל העובדה היא שיש היום יותר מאלף אנשים שחיים בזכות תרומת החיילים. אני מעריץ את ברכה ואת הפעילות שלה. כל מה שקרה – זה רק בזכותה".

בשנת 2009 המאגר רשם תחנה משמעותית נוספת, במהלך גיוס התרומות לילדה עמית קדוש, שהפך לקמפיין לאומי, והעלה את נושא תרומות מח העצם לתודעה הציבורית. "זה היה מבצע צבאי", אומר האב, יובל. "גייסנו 64 אלף דגימות שנאספו ביום אחד. זה היה אירוע חסר תקדים בכל העולם. גייסנו את כל העם. בזכות התרומות שגייסנו, 200 אנשים ניצלו".

זיסר מסכמת, "הקמפיין הזה תרם למודעות הציבורית. כיום מאגר התורמים הלאומי מבטא את החיבור בין חלקי החברה הישראלית ואת ערך הערבות ההדדית בעם היהודי".