1
סקר 'פאנאלס פוליטיקס' שנערך בשביל 'מעריב' ופורסם בגיליון ערב ראש השנה, מצביע לכאורה על תמורות מפליגות במפת המנדטים לעומת תוצאות הבחירות האחרונות.
על פי תוצאות הסקר, הליכוד מקבל 22 מנדטים בלבד - ירידה משמעותית לעומת 30 המנדטים שבהם זכה בבחירות. הבית היהודי מתקרב אל תוצאות הסקרים המחמיאים בתחילת מערכת הבחירות האחרונה, ורושם לזכותו 14 מנדטים - שישה יותר משמונת המנדטים שיש לו בכנסת הנוכחית. את הנסיקה המרשימה ביותר מבצעת יש עתיד של יאיר לפיד, שעל פי תוצאות הסקר הופכת למפלגה הגדולה ביותר עם 27 מנדטים – חמישה יותר משל הליכוד. לעומת זאת רשימת המחנה הציוני מתרסקת וצונחת מ‑24 המנדטים שיש לה כעת לעשרה מנדטים בלבד.
הסקר הזה מהווה המשך מגמה לסקר שערכה מינה צמח בעבור ערוץ 2 לפני כמה שבועות, שתוצאותיו העניקו ללפיד 24 מנדטים מול 22 בלבד של הליכוד.
2
כל זה לא אומר כמובן שיאיר לפיד יכול להתחיל לתפור לעצמו חליפת ראש ממשלה. ראשית, משום שמדובר רק בסקר, וכבר ראינו בבחירות לכנסת ה‑20 עד כמה הסוקרים עלולים לטעות ולהטעות. וגם אם הסקר משקף במדויק את דעת הקהל כעת, עדיין אנחנו רחוקים מאוד מסוף הקדנציה, ודברים רבים עוד עשויים להשתנות עד לבחירות. ואפילו אם תיפול הממשלה והבחירות ייערכו בחודשים הקרובים, כבר ראינו שלמערכת בחירות יש דינמיקה משלה שמשנה העדפות ומזיזה מנדטים. נתניהו יודע לנהל קמפיין, ואת מערכת הבחירות האחרונה הוא סיים עם הרבה יותר מנדטים משנתנו לו הסקרים בתחילתה.
זאת ועוד: גם אם מחר בבוקר לפיד מקבל את תוצאות סקר 'מעריב' כתוצאות הבחירות לכנסת ה‑21, זה עוד לא אומר שהוא יכול להרכיב ממשלה. תזוזת המנדטים בין המפלגות המשתקפת בסקרים נעשית בעיקר בתוך הגושים. אין כמעט מעבר של קולות מהשמאל לימין או להפך. הזינוק של לפיד ב‑16 מנדטים ניזון בעיקר מ‑14 המנדטים שמאבדת מפלגת העבודה. הליכוד מאבד שמונה מנדטים, אבל אלה הולכים בעיקר לבית היהודי ולליברמן. יחסי הכוחות בין הגושים עדיין נשמרים, ולקואליציה הנוכחית בראשות הגוש הימני-דתי (אם המפלגות המרכיבות אותו יישארו נאמנות לו) יש רוב פרלמנטרי.
3
ההסבר העיקרי להצלחתו הנוכחית של לפיד על חשבון מפלגת העבודה הוא שלפיד נתפס כעת כבעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את נתניהו.
מפלגת העבודה נמצאת כעת במשבר מנהיגות. בוז'י הרצוג נתפס כחסר סיכויים מול נתניהו, אבל במלחמת ההישרדות שלו הוא הצליח לדחות את בחירת יורשו. בכל מקרה, לעבודה אין כרגע על הפרק מועמד מבטיח. שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ כבר ניסו את כוחם בעבר מול הליכוד והגיעו לתוצאות פחות טובות מזו שהשיג הרצוג. אראל מרגלית אינו נתפס כמועמד ראוי או בעל סיכויים. העובדה שאהוד ברק יכול בכלל לחשוב על קאמבק מוכיחה עד כמה המצב נואש.
את הוואקום הזה מנצל יאיר לפיד, שהוא הגורם היציב ביותר בשמאל כרגע. הוא אמנם עדיין טירון פוליטי ביחס לניסיון הנדרש לתפקיד ראש הממשלה. הוא אמנם לא הרשים במיוחד כשר האוצר, וספק אם הרזומה המוצלח שלו ככוכב תקשורת מעיד על יכולת לנהל מדינה. אבל הוא פופולרי ומצטייר כמי שיכול לאיים על נתניהו, ובעיני מחנה "רק לא ביבי" די בכך כדי לתמוך בו.
במערכות הבחירות האחרונות ראינו כיצד בקרב תומכי גוש השמאל יש נטייה להזרים מנדטים אל המועמד המוביל - זה שמצטייר כבעל סיכויים לנצח את נתניהו. בבחירות 2009 הייתה זו קדימה בראשות ציפי לבני שהצליחה להשיג 28 מנדטים - מנדט אחד יותר מהליכוד בראשות נתניהו, על חשבון מפלגת העבודה שהשיגה 13 מנדטים בלבד ועל חשבון מרצ שכמעט נמחקה עם שלושה מנדטים בלבד. למרות היותה המפלגה הגדולה, קדימה נותרה באופוזיציה מכיוון שלמחנה הדתי-ימני היה גוש חוסם שמנע ממנה את הקמת הממשלה.
בבחירות 2013 הקדים נתניהו רפואה למכה וחבר לרשימה משותפת עם ליברמן. במצב זה נראה היה שזהות ראש הממשלה בכנסת ה‑18 הוכרעה מראש, ולכן גם בשמאל וגם בימין לא התקיימה התופעה של הצטופפות מאחורי המועמד המוביל של המחנה, והבוחרים הרשו לעצמם להצביע למפלגה הקרובה ללבם. מי שהרוויחו היו שני חברי ברית האחים, לפיד ובנט. לפיד עקף את העבודה בראשות יחימוביץ' והוביל את מחנה השמאל-מרכז עם 19 מנדטים, ובנט הוביל את הבית היהודי להישג של 12 מנדטים. בבחירות לכנסת ה‑19 שהתקיימו שנתיים מאוחר יותר איבד לפיד שמונה מנדטים ובנט ארבעה, משום ששוב נוצר מרוץ צמוד בין הליכוד בראשות נתניהו ובין המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג, שהשכיל לחבור ללבני ולהפוך את עצמו למועמד המוביל של השמאל.
לפיד הפיק לקחים מהירידה בכוחו בבחירות האחרונות. הוא הבין שאם הוא רוצה לא לאבד מנדטים למועמד המוביל במחנה השמאל, עליו לדאוג שהוא עצמו יהיה המועמד המוביל. לצורך כך הוא עשה כמה פעולות חשובות: נקט קו פייסני כלפי החרדים, שבר ימינה אל המרכז, וסירב להצטרף לקואליציה כדי שיוכל לבנות את תדמיתו כאלטרנטיבה לממשלת נתניהו. וכך, בעוד מפלגת העבודה שרויה במשבר מנהיגות עמוק, לפיד צובר ניסיון ועוצמה ומצטייר כמועמד המוביל של מחנה השמאל. ברגע שמספר המנדטים שלו התקרב לזה של הליכוד, התקיים אפקט זליגת המנדטים אל המועמד המוביל שמצטייר כיחיד שיכול אולי להביס את נתניהו. בניגוד לבחירות הקודמות, הפעם האפקט הזה לא עובד נגד לפיד אלא לטובתו.
4
כשם שבשמאל מוכנים הבוחרים לזנוח את המפלגה הקרובה להם ביותר כדי לנסות להפיל את נתניהו, כך גם בימין קיימת תופעה של זרימת בוחרים אל הליכוד כאשר יש תחושה שהשמאל עלול לנצח אותו. על הבסיס הזה ניהל נתניהו את 'קמפיין הגעוואלד' שלו בבחירות האחרונות. הוא ניצל את ההובלה של הרצוג בסקרים כדי להבהיל את בוחרי הימין מפני עליית השמאל. כך הצליח הליכוד לשאוב מספר רב של מנדטים שהתכוונו להצביע לבית היהודי, ולהגיע להישג של 30 מנדטים.
לכן גם תוצאות הסקרים הנוכחיות הן שבריריות ועשויות להשתנות. כאשר יתקיימו סוף סוף בחירות לראשות מפלגת העבודה, היו"ר החדש עשוי לרכב על הצלחתו ולהתחרות בלפיד על הנהגת מחנה השמאל. כאשר לפיד לא יהיה המועמד היחיד בשטח, מפלגת העבודה עשויה להחזיר אליה רבים מהמנדטים שהוא לוקח ממנה כעת.
מאידך, אם שוב יצטייר מצב שבו מועמד השמאל עומד לנצח, התוצאה עשויה להיות זליגת מנדטים אל הליכוד מתוך המחנה הימני-דתי, ממש כפי שקרה במערכת הבחירות האחרונה. בימין לא קיים החלל המנהיגותי שקיים בשמאל, ולכן בנט יתקשה למצב את עצמו כמועמד המחנה לראשות הממשלה, למרות מאמציו להצטייר ככזה.
במערכת הבחירות האחרונה הבית היהודי לא ניסה להתחרות על ראשות הממשלה. הוא תמך בנתניהו וניסה להסביר לתומכיו שלא חשוב כמה מנדטים יקבל הליכוד לעומת העבודה - בכל מקרה תמיכת הגוש הימני-דתי תבטיח שהקמת הממשלה תוטל על נתניהו. הניסיון הזה כשל, ובישורת האחרונה של מערכת הבחירות הבית היהודי הפסיד מנדטים רבים של בוחרים שנזעקו להצביע לליכוד מחשש שהשמאל יעלה לשלטון. אם לא תימצא תשובה משכנעת לקראת הבחירות הבאות, גם התוצאות האופטימיות של הסקר הנוכחי מבחינת הבית היהודי רשומות על הקרח.
לתגובות: [email protected]