החיים מתחילים בגיל השלישי

חגי תשרי שבאו עלינו לטובה הם חגיגה משפחתית מתמשכת. המשפחה מתכנסת על כל דורותיה ומבלה זמן איכות מסביב לשולחן החג. זו התקופה בשנה בה נמצאים בני הגיל השלישי בסוג של אופוריה.

הם זוכים לתשומת לב מרובה מבני המשפחה, תשומת לב אליה זוכים פחות במהלך השנה בה עסוק כל אחד בענייני היומיום. לכן, מיד בתום תקופת החגים חשים בני הגיל השלישי ירידת מתח המלווה בתחושה של בדידות הנובעת מתוך רצון לשוב ולהיות חלק מחברה תוססת ופעילה.

בדיוק כאן נכנסת האפשרות המצוינת של דיור מוגן המאפשרת לבני הגיל השלישי חיי קהילה תוססים ומלאי פעילות מגוונת תוך טיפול אישי ומקצועי בצרכים הבריאותיים שלהם.

בכדי לבחון את האפשרות הזו הלכנו לבקר בבתי הדיור המוגן של עמותת 'רעות' המיועדים לציבור הדתי לאומי. בירושלים פגשנו את רבקה אביחיל, בת 83, שהגיעה להתגורר בבית ברט לפני כשנתיים.

רבקה היא אישה רבת פעלים, בעברה הכשירה מורים לצרפתית ולימדה בתיכון, גם כשיצאה לפנסיה לא שקטה ולא נחה. היא הקימה את אגודת "עלומים", אגודה של אנשים שהיו במסתור בצרפת בתקופת השואה. כעבור מספר שנים הגיעה לארגון "יד שרה" והקימה שם מרכז לכתיבת סיפורי חיים.

אביחיל ניהלה מאות מתנדבים בכל הארץ שראיינו אנשים בשפות שונות וליקטו מהם את סיפור החיים המרתק שלהם. בעלה, הרב אליהו אביחיל זצ"ל, הקים במקביל לעבודתו הענפה כאיש חינוך, את אגודת "עמישב" שעסקה באיתור וקירוב עשרת השבטים ונידחי ישראל ליהדות. שני בני הזוג היקרים קיבלו את אות "יקיר ירושלים" על פועלם. לזוג שישה ילדים נכדים ונינים.

זמן רב התחבטה רבקה באשר למעבר לדיור מוגן, אולם אירוע פתאומי גרם לרעיון לקרום עור וגידים ולהפוך למציאות חיה וממשית. "בעלי חלה ולא יכול היה להמשיך להתגורר בבית. החלטתי שזה הזמן, לא רציתי להישאר בבית בגפי, באופן מידי באתי לידי ההחלטה שאני עוברת לדיור מוגן. לשמחתי, נמצא לי מקום ומיד הרגשתי בבית.

"מצאו לי כאן דיור עם גינה קטנה", היא מתארת ולוקחת אותנו לראות את דירתה. הדירה מטופחת מאוד ומשרה אווירה ביתית רגועה ונינוחה. דלת נאה נפתחת אל הגינה ואל הצמחים המטפסים אשר בה. אכן, מרחיב נשימה ונשמה.

"אני מצויה במרכז העיר", ממשיכה אביחיל לספר. "אני ממשיכה את חיי הקודמים ולא צריכה לדאוג לדבר. אני הולכת לקונצרטים, הרצאות ושיעורים. ומתוך החוגים והפעילויות הרבות שהבית מציע, אני נהנית בעיקר מביבליותרפיה, התעמלות וגם מהשיעורים המעניינים. כל דיירי הבית אוכלים צהריים יחדיו ואני לא צריכה לטרוח לבשל או לצאת לקניות, את הזמן הנותר אני מנצלת כדי להיות עם האנשים שאני אוהבת. אין נפלא מזה".

לשאלתי, איך מתרגלים לסביבה חברתית חדשה, עונה אביחיל כי "אספר לך סיפור קטן שממחיש את הנקודה הזאת: יום אחד לא הגעתי לארוחת צהריים, הודעתי זאת לצוות, אך לא לחבריי. מיד זכיתי לטלפונים של החברים כאן שביקשו לברר למה לא הגעתי לארוחה. ממש כמו משפחה. זה כל כך מחמם את הלב, יש כאן אנשים איכותיים שעשו רבות בחייהם."

בעיה נוספת שעולה כאשר בני הגיל השלישי מהמגזר הדתי לאומי מבקשים לעבור לבתי דיור מוגן היא ההתאמה לצרכים המותאמים לציבור הדתי, הן מבחינת תפילות, מניינים, פעילויות סביב לוח השנה העברי ועוד.

בבתי הדיור המוגן של "רעות" העובדה שכל הסביבה והאווירה ממשיכה את הקהילתיות הדתית לאומית שהקשישים רגילים לה ואוהבים אותה מקלה מאד על המעבר. מה שחשוב לדיירים הוא שאורח חייהם אינו משתנה, ויש להם תפילות במניין, חזנות, שיעורי תורה ויהדות, הדלקת נרות, זמירות שבת ואווירת קודש כפי שהיו רגילים אליה בבית.

"יש לי פה בית כנסת שניתן 3 פעמים ביום לרדת ולהתפלל במניין וזה היה חשוב לי מאד כי בסופו של דבר זה הבית שאנחנו חיים בו" מציין אברהם זילברברג דייר בית ג'ני ברויאר בתל אביב.

אברהם זילברבג וחברים בתפילה

חשש נוסף שעולה פעמים רבות אצל קשישים לפני מעבר לדיור מוגן הוא הנושא הבריאותי. לכל אחד יש את הבעיות שלו, הטיפולים והצרכים הרפואיים שלו. ב'רעות' שמים דגש על נושא הביטחון האישי וההשגחה הרפואית. ישנם לחצני מצוקה בכל חדר, צוות רפואי זמין המנהל את כל הנושא התרופתי דבר שיכול לעיתים להיות מתיש ומפרך כאשר עושים זאת לבד מול קופות החולים.

כמו כן בכל בית ישנה מחלקה לדיור תומך המאפשרת רצף טיפולי לדיירים תוך שמירה על כישורים קיימים. בבית שלום נחנכה מחלקה חדשה המספקת מענה ייחודי לזוגות ברמה תפקודית שונה תוך שמירה על הזוגיות והקשר.

נתנאל סלומון מספר "אנו נפגשים יום יום בכל עת שאנו חפצים. יש לנו את האפשרות לאכול יחד, לשבת במרפסת יחד ולהשתתף בפעילויות הבית והמחלקה ביחד. זה שאנחנו גרים באותו המקום, גם מקל מאוד על בני משפחה וחברים שבאים לבקר".

ובכן, נראה שהחיים רק מתחילים בגיל השלישי. כל מה שנשאר לדיירים שלנו הוא בעיקר ליהנות: לבלות זמן עם הילדים, הנכדים והנינים, לטעום ממטעמי המטבח, להאזין לשיעורי תורה, לצאת לטייל, להאזין לקונצרטים, להשתתף בחוגים השונים ובכלל בשלל הפעילויות המגוונות שהבית מציע. די בביקור קצר כדי לראות את החיוך והרוגע השרוי על פניהם של דיירינו המאושרים. "אני ממליצה לכל מי שיכול לעבור לכאן", מגלה לנו אביחיל "להיות כאן זו הרגשה נהדרת".

עמותת רעות – 80 שנה של חסד

עמותת רעות (שרות נשים סוציאלי ע"ר) הוקמה בשנת 1937, את דרכה החלקה בחלוקת אוכל ובגדים לנזקקים על חוף ימה של תל אביב. לאחר מכן החלה בטיפול ומגורים בניצולי שואה. כיום רעות היא מהעמותות הוותיקות והמוערכות בארץ ופעילותה מתן מענה בתחומי הבריאות החברה והקהילה.

בין פעולות העמותה: דיור קהילתי לאנשים מעוטי יכולת כלכלית שמרביתם ניצולי שואה, בית חולים שיקומי מהטובים בארץ עם 370 מיטות המטפל במקרים מורכבים רבים כולל ב- 120 חולים מונשמים.

שלושה בתים של דיור מוגן לציבור הדתי-לאומי: "בית ברט" - בירושלים קרוב לעיר העתיקה, "בית ג'ני ברויאר" באזור הירוק של שכונת יד אליהו ו"בית שלום" – בדיזינגוף – מרחק הליכה מהים.