ד"ר תומר פרסיקו
ד"ר תומר פרסיקוצילום: עצמי

ב-1912 הושלכה אמלין פנקהרסט לכלא משום שזרקה אבנים על ביתו של ראש ממשלת בריטניה, תוך שהיא מוחה על כך שלנשים אין זכות הצבעה.

ב‑1962 הושמה הלן ג'וזף במעצר בית על שהפגינה נגד שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.

מדינת ישראל לא תעשה למנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד דבר מאלה, משום שהיא דמוקרטיה חזקה, שחופש הביטוי הוא מעקרונותיה הבסיסיים. מותר לאזרח ישראלי למחות בכל מקום שיבחר נגד מה שהוא רואה כחוסר צדק שמפעילה מדינתו. כך כשנפגש יהודה גליק עם סנטורים אמריקנים ומחה בפניהם על שלילת חופש התפילה של יהודים בהר הבית; כך כשראשי מועצת יש"ע פעלו בארצות הברית לפני הריסת גוש קטיף כדי למנוע את הדבר. מותר.

אלא שהדרישות להעניש את אלעד, כמו גם הדיבורים המגוחכים על שלילת אזרחותו, צריכים ללמד אותנו שלא כולנו בטוחים עד כדי כך בעוצמת הדמוקרטיה שלנו ובחשיבות חופש הביטוי. אין כאן חרדה בלתי מבוססת: מדינת ישראל שולטת על מיליוני אנשים בלי להעניק להם אזרחות. את העובדה הפשוטה הזאת העלה אלעד בפני מועצת הביטחון של האו"ם, ואיש, גם מבין מבקריו הרבים, לא חלק עליה.

צריך להבין: השוויון בין בני האדם (גברים ונשים, לבנים ושחורים, יהודים וערבים) הוא בסיס הדמוקרטיה המודרנית. בשום מקום בעולם אין מצב שבו חיות שתי אוכלוסיות על אותה אדמה, תחת אותו ריבון, בלי שוויון זכויות. ההיסטוריה גם מראה שכל מאבק אזרחי למען זכות ההצבעה הצליח.

למי שחוששים ממעשיו של אלעד יש אפוא סיבה טובה לחשוש. הם מבינים שהמצב בשטחי יו"ש אינו בר קיימא. כפי שכתב בזמנו אורי אליצור: "לא יכול להיות פה לא גר תושב ולא עבד כנעני ולא אזרח סוג ב', גם אם בתורה הם כתובים. אם נהיה מדינת אפרטהייד לא נהיה בכלל, ושום פלפול רבני לא יועיל".

ד"ר תומר פרסיקו

עמית מחקר במכון שלום הרטמן