זהות הנשיא/ה טרם הוכרעה, אבל הרפובליקנים כנראה ישמרו על הרוב שלהם בבתי הנבחרים. טראמפ
זהות הנשיא/ה טרם הוכרעה, אבל הרפובליקנים כנראה ישמרו על הרוב שלהם בבתי הנבחרים. טראמפצילום: Carlo Allegri, רויטרס

זה אמור להיגמר בעוד כמה ימים, אבל בהתחשב בטיבו המתעתע של המרוץ הנוכחי לנשיאות בארצות הברית - אין לדעת.

פרשן אחד כתב לפני חודש שהוא לא פוסל נחיתה מהמאדים שתתרחש בתוך מסע הבחירות, לאחר שדברים יותר הזויים כבר התרחשו בו.

אחד מהם הוא הפליק-פלאק של ג'יימס קומי, ראש הבולשת הפדרלית, שפתח מחדש את החקירה סביב הדוא"ל של קלינטון – ובזאת פתח מחדש גם את המרוץ. צמצום הפערים בין המועמדים לא התרחש בגלל שטראמפ פתאום שכנע אנשים שהוא מועמד משכמו ומעלה, אלא משום שקלינטון הדביקה אותו במדד חוסר האהדה הציבורית. לאורך הקמפיין, במקום לשווק את המועמדת שלהם בזכות עצמה, מחנה קלינטון בנה על חוסר הפופולריות של טראמפ ועל נטייתו לירות לעצמו ברגל, ולכן התהפכות המגמה נגדה חייבת להדאיג את הדמוקרטים.

כאשר הסקרים מצביעים על מאבק צמוד, הקלישאה כי "הסקר האמיתי הוא הבחירות" חוזרת להיות תקפה. לפני שבוע בלבד, כאשר נרשם בסקרים פער של 12 אחוזים לטובת קלינטון, כל החישובים והספקולציות נראו בטלים ומבוטלים. גם אם נכון שאחוז מסוים של נסקרים אינו מוכן לחשוף את אהדתו לטראמפ - הצבעתם בסקר האמת לא הייתה מספיקה כדי להכתיר את טראמפ מול פער כה גדול. עתה, כאשר נראה שהמרוץ יוכרע באחוזים בודדים, שאלת קיומה וגודלה של "המחתרת האלקטורלית" של טראמפ חוזרת להיות רלוונטית.

הוא הדין לגבי שיעור ההצבעה של השחורים: האם יזרמו השחורים לקלפי כדי להצביע לקלינטון כפי שנהרו לטובת אובמה מול מיט רומני בבחירות 2012 - ובכך מוטטו את המודלים של הרפובליקנים? האם ההאשמות נגד קלינטון יפחיתו את כוח הרצון של בוחריה להגיע לקלפי, או שמא דווקא יוציאו אותם משאננותם לאחר שהסיוט של בחירת טראמפ הפך למציאותי?

התשובות לשאלות הללו ואחרות לא יסופקו באופן אחיד וגורף בכל רחבי ארצות הברית, אלא בצורה של גשם מקומי. במדינות בלתי תחרותיות כגון ניו-יורק (שתצביע בוודאות לקלינטון) ההשפעה תהיה מינורית לעומת פנסילבניה, שם ההפרש בין המועמדים יותר צנוע.

אז אמנם מסוכן לקבוע את זהותו או זהותה של הזוכה במרוץ לנשיאות, אבל כל עוד לא תתרחש הפתעה נוספת - אפשר כבר לחזות שהרפובליקנים ישמרו על הרוב בשני בתי הקונגרס.

כאשר קלינטון הובילה בבטחה על טראמפ, הייתה לכך השפעה גם על המרוצים האחרים. המועמדים הדמוקרטיים העמידו את יריביהם במצב קשה: הם דרשו מהם להתנער מטראמפ המגעיל - צעד שהיה מסייע להם אצל בוחרים במרכז המפה, אבל היה מעורר כלפיהם רגשות נקם בקרב מצביעי טראמפ. עתה, כאשר הסקרים מצביעים על חיזוק מעמדו של טראמפ אצל בוחרים רפובליקנים ועצמאים, המועמדים לקונגרס יכולים גם לתמוך בטראמפ וגם להפוך את תמיכת יריביהם בקלינטון לקלף אלקטורלי.

זאת ועוד: השבוע, מבוטחי ביטוח הבריאות שיזם אובמה יקבלו הודעה על העלאת דמי הביטוח. בממוצע ההעלאה הזאת תגיע ל‑25 אחוזים, ובמדינה כמו אריזונה מדובר על לא פחות מ‑116 אחוזים. הרפובליקנים רוכבים חזק על הנושא, היות שההחלטה לגביו התקבלה בקדנציה הראשונה של אובמה בקולות הדמוקרטים בלבד.

אם הרפובליקנים ישמרו על אחיזתם בשני בתי הקונגרס, גם ניצחון של קלינטון ייראה אחרת. הרפובליקנים מבטיחים שנים של חקירות נגדה ונגד קרן קלינטון. קלינטון, אשר חשה במגמה הזאת, כבר טוענת שהיא תדע, כמו בעלה, לעבוד עם מחוקקי המפלגה היריבה.

בכל מקרה, המערכת הפוליטית האמריקנית לא יוצאת טוב מהמרוץ הנוכחי. הפצצה שזרק ראש ה‑FBI לעבר קלינטון הצליחה להכתים את מערכת אכיפת החוק, ולהעכיר את היחסים בין משרד המשפטים לבולשת. הדמוקרטים, שעשו שימוש בחומר שהגיע אליהם בדרך לא דרך על דו"חות המיסים של טראמפ ועל יצרו הבלתי נכבש, דואגים פתאום לצנעת הפרט ופוסלים כל חשיפה שמקורה בפיצוח הדואר האלקטרוני. אותו ראש בולשת שהדמוקרטים הגנו על יושרו כאשר טען שאין מקום להעמיד את קלינטון לדין, הפך מבחינתם לאויב הציבור עם הכרזתו על פתיחת החקירה מחדש. הרפובליקנים נהגו בדיוק הפוך: הם שפכו על ג'יימס קומי אש וגופרית כאשר החליט לסגור את החקירה ולהסתפק בשטיפה ציבורית לקלינטון בסגנון היועמ"ש לשעבר אליקים רובינשטיין. עתה, מבחינתם, קומי הפך לעמוד התווך של ההגינות הציבורית.

בשורה התחתונה, המרוץ לנשיאות פגע בלגיטימיות של הדמוקרטיה האמריקנית. התוצאה משחקת לידי אנשים כמו ולדימיר פוטין, שמעתה יוכל לטעון ביתר שכנוע שהדמוקרטיה המנוהלת הרוסית אינה נופלת מן הדמוקרטיה האמריקנית ואף עולה עליה.

אך למרות שהדמוקרטיה הישראלית ספגה הטפות למיניהן מהאמריקנים, שאינם סולחים לנתניהו על דבריו ביום הבחירות האחרונות בעניין הערבים הנוהרים לקלפי - אין כאן מקום לשמחה לאיד מצדנו. פיחות במעמדה של הדמוקרטיה בארצות הברית, ובמעמד השיטה הדמוקרטית בכלל, פוגע גם בבעלות בריתה - ובמדינת ישראל בתוכן.

האקדמיה נכשלת במבחן

השנה האקדמית בישראל החלה השבוע בחגיגיות מהולה בדאגה - לגבי ההרשמה לאוניברסיטאות שהפסיקה לגדול באופן כללי, ולגבי הירידה החדה במדעי החברה והרוח בפרט.

ישראל לא לבד בנושא, וגם בארצות הברית ירד הביקוש לתואר אקדמי. הסיבה הכי פשוטה היא מבחן הכדאיות: לימודים לתואר הם השקעה של זמן וכסף, ואם אין שכר להשקעה אלא רק נטל של חובות כספיים שממתין בסוף המרוץ – אפשר לוותר על התענוג. מי שרוצה לימודים "לשמה" יכול למצוא יותר ויותר פתרונות חינמיים ברשת, שהם כמובן הרבה יותר ידידותיים מבחינת בניית מערכת השעות. אמנם אצלנו מוסדות ההשכלה הגבוהה מוגנים יחסית מבחינה זו, היות שרוב הקורסים הזמינים ברשת מועברים בעיקר באנגלית, אבל עליהם להיערך כבר לתחרות עם הרשת ואולי גם להשתלב בה.

אבל לא הכול כלכלי. סיבה נוספת, שמתעלמים ממנה, היא הירידה בציפיות. פעם מי שנרשם ללימודי יחסים בינלאומיים או כלכלה, חלם להיות דמות משפיעה נוסח הנרי קיסינג'ר או סטנלי פישר. תקופתנו היא הרבה יותר פסימית. הכלכלנים טרם חילצו את העולם מהמשבר הכלכלי, וגם הדיפלומטים והמדינאים לא מנעו את התאוששות כוחות הרוע. לכן פג קסמה של ההשכלה הגבוהה כשער לחוכמה, ואנשים מחפשים מסלול לימודים שבו הבוגר יכול לעשות לביתו.