כתבה שנייה בסדרה:
בשיחה עם ערוץ 7 מתייחס הרב הלל ריינוס, העוסק מזה למעלה משלושים שנה בחינוך הפורמאלי והלא פורמאלי במספר מוסדות חינוך של הציונות הדתית לסוגיית החילון בקרב צעירי הציונות הדתית.
דבריו של הרב ריינוס מגיעים על רקע דבריהם של שני בוגרי החינוך הממלכתי דתי ביומן ערוץ 7 אודות כשלי המערכת בהתמודדות מול שאלות ותהיות אמוניות, מוסריות ומחשבתיות
בפתח דבריו מציין הרב ריינוס כי "לצערי הגדול אני מאוד מסכים עם הדברים שקראתי ושמעתי". לדבריו מניסיונו האישי כר"מ ומחנך בישיבות תיכוניות ובעיקר כמי ששימוש במוסדות דומים בתפקיד לא רשמי של מי שאמור ליצור קשר חם אוהב ומקשיב עם התלמידים, אכן זו המציאות, ולטעמו ביצירת קשר חם שכזה טמון המענה גם לתופעת החילון במוסדות הציונות הדתית.
"לדעתי אחת הנקודות המאוד מהותיות שחסרות היא תחושה אמיתית שהר"מ אוהב את התלמיד, שאכפת לו ממה שקורה לו בלימודים, בבית, עם הוריו וחבריו. לדעת מה קורה אתו", אומר הרב ריינוס המקפיד לציין שאינו מלין על התנהלותם של ר"מים ומחנכים, שכן בעלי התפקיד הללו נתונים בסד נוקשה של הישגים, בחינות, בגרויות, משימות ומכסות שעליהם להוביל את התלמידים אליהן, אך עם זאת עדיין קשר חם אוהב ומתעניין הוא צורך של ממש עבור התלמידים.
"אם לצוות הר"מים הייתה יכולת לרדת מהאולימפוס של הצרכים השוטפים למניהם ולהראות יחס קרוב אוהב וחם אחוז גדול מהבעיות היו נפתרות כולל בעיות של אמונה. הייתה אפשרות של קשר לשיחות אישיות שבהן פותחים את הלב עד הסוף. לתחושתי היא באחוז גבוה מאוד הדבר הזה לא קיים, בגלל אילוצי המערכת והמחויבויות כלפי הבגרויות והמכסה שצריך להשלים, ובשורה התחתונה אין זמן ולא מצליחים להגיע לקשר כזה".
"המערכת צריכה להיות בנויה על גורם חיצוני או ר"מים שיוקצו ויקבלו את ההדרכה ליצירת קשר אמיתי של אמון הדדי וקרבה, ודרך הקשר הזה להגיע לפתיחות מירבית של הנוער, הרגשה אמיתית של יכולת לדבר עם השני ולדבר על הכול ואין דבר שלא מדברים עליו, ואז ניתן יהיה להגיע לשינוי בעזרת ה'".
הרב ריינוס סבור גם הוא שקיים שינוי משמעותי ברמת ההתייחסות האישית של הישיבות התיכוניות והאולפנות לתלמידיהן ותלמידותיהן לעומת העבר, אך עדיין ישנה דרך ארוכה. לחיזוק דבריו מציג הרב ריינוס מספר דוגמאות מעברו האישי כמחנך וכמי שנרתם ליצירת הקשרים האישיים הללו במוסדות שונים.
הדוגמא הראשונה לקוחה מישיבת נחלים של לפני למעלה מעשור, "לאחר דין ודברים עם הרב באגד שהיה אז ראש הישיבה, הוחלט שאגיע כמשגיח רוחני לפנימיית כיתות י', שם למדו אז למעלה מ-190 תלמידים, בפנימייה, במקום שבו לית דין ולית דיין, אין הדרכה ואין פיקוח, ויצרתי שם קשר בסגנון הזה, בגובה העיניים ללא כל מחיצה. הייתה הסכמה ביני לבין ההנהלה שאף פירור מידע לא עובר להנהלה ואם אני מגיע למידע שיש בו להבנתי ספק פיקוח נפש יצטרכו לסמוך עלי שאיידע אותם. כשהתלמידים קלטו שזו המציאות אז כשהייתי מגיע בין תשע לאחת עשרה בלילה לשיחות ברוב המקרים סיימתי בשתים עשרה בלילה ולעיתים בשלוש לפנות בוקר".
על השיחות הללו מספר הרב ריינוס כיצד התקיימו בחדריהם של התלמידים כשהוא מדלג מחדר לחדר ובכל אחד מהם מתקבצת קבוצת תלמידים לשיחה על נושא הבוער וחשוב להם. התוצאות, הוא מספר, הגיעו להישגים ותוצאות גם בתחומי שמירת ההלכה עד כדי מבצע לרכישת נטלות לנטילת ידיים בסמוך למיטה.
דוגמא נוספת מציג הרב ריינוס מהתקופה בה ביקר ב'זולה של חצרוני' במשך שנתיים פעם בשבועיים כמתנדב שמגיע בסמוך לחצות ועד השעה חמש לפנות בוקר יוצר ומקיים קשר עם הנערים והנערות שבמקום. בתקופה זו "יצרתי קשר עם בחור עם שיער ארוך עד בלי די ובמבט בעיניים ניתן לראות שהוא מכור לסמים. יצרתי איתו קשר אישי, קשר של התעניינות מניין בא ומהו עולמו ואחרי שנה וחצי הוא יצא מהסמים והתחיל לעבוד, עוד לפני חזרה לחיים דתיים, שיהיה בן אדם. הוא סיפר לי שהוא למד באחת הישיבות הטובות ביותר והדבר שגרם לו להיזרק ממנה היו השאלות שלו. היו לו הרבה קושיות קשות והר"מ הגיב לו ואמר ששאלות כאלה לא שואלים בכלל, וכשהוא התעקש לשאול הוא נזרק מהישיבה".
ממשיך הרב ריינוס ומספר על מנגנון מיוחד אותו יצר בשעתו בישיבת 'חיצים', מנגנון שהתקיים במשך כעשר שנים ובו הוא עצמו מגיע לשעת שאלות ותשובות. "לטעמי זו אחת הנוסחאות הרציניות ביותר שיכולות לתת מענה לכל הנושא. המשמעות היא שר"מ שאינו הר"מ של הכיתה, כלומר לא זה ששם עליך עין ואולי גם מאיים עליך וקשה לך להיפתח אליו, אלא מישהו חיצוני נכנס ומדברים בגובה העיניים. זה מתחיל בשתיקה שלי והקשבה לכל שאלה והערה. כולם מקשיבים זה לזה בצורה מכובדת, כל אחד ידע שגם אם הנושא הנדון אינו מעניין אותו הוא לא יפריע על מנת שכאשר הוא עצמו יעלה נושא יקשיבו האחרים לו".
לדברי הרב ריינוס הצלחת שיעורי השאלות והתשובות הללו ניכרת גם כיום, כאשר תלמידים שנכחו בשיעורים הללו לפני למעלה מעשור פוגשים אותו ומספרים לו עד כמה נחרתו בהם רישומם של השיעורים שנתנו להם כיווני חיים.
בשיעורים אלו עלו, גם אם לעיתים נדירות, שאלות קשות שהצריכו אותו להודות שאין באמתחתו מענה והוא צריך להיוועץ או ללמוד את הנושא ולהשיב בשבוע הבא.
על ניסיונותיו לקדם את המנגנון הזה מול הדרגים הגבוהים יותר מספר הרב ריינוס פרט "קצת כואב", כהגדרתו: "הייתי בקשר עם כמה מראשי מערכת החינוך כדי לקדם את הדרך הזו, אבל המערכת מאוד שבלונית ומרובעת. אני מקווה ומתפלל שהראיונות הללו בערוץ 7 יביאו לשינוי כי הדבר בנפשנו. ראוי להקצות תקציבים לשיעורים שיהיו בתוך המערכת עצמה ושבמסגרתם יישב צוות חשיבה ויוביל למסקנות שר"מים אחרים ולא הר"מ הישיר של התלמיד יוכשרו למטרה הזו ויוקצה הזמן והכסף לבניית הנשמה של הנוער ולא רק את תעודת הבגרות".
מוסיף הרב ריינוס ומספר: "לפני שנים רבות ניסיתי לגרום לכך שהמערכת תבנה מעין בית ספר להכשרת גברים ונשים בעלי רקע תורני למוסדות שלנו וגם עבור מקומות אחרים, שיוכשרו לדעת איך פונים לכל אוכלוסיה. רבים, כולל הרב שמואל אליהו, עזרו לי, אבל לצערי הגדול עקב שני מפקחים מהציבור הציוני דתי שחששו שהם גורמים לחזרה בתשובה 'לא עלינו', העניין טורפד. הדבר חיוני לנערים ולנערות ובכלל לעם ישראל".
באשר לטענה שעלתה בשיחה עם שני בוגרי המערכת אודות כשלי ההתמודדות עם תופעת החילון, ולפיה לא שאיפה לתאוות היא שבהכרח מובילה את התופעה, כפי שיש אנשי חינוך הטוענים, אלא דווקא היעדר מענה שכלי רעיוני ורוחני לשאלות וספקות אמוניות, אומר הרב ריינוס כי על פי ניסיונו שלו הדברים משולבים אלו באלו. "יש גם זה וגם זה. אחוז גבוה של נערים ונערות שלא נחשפו לבירור אמיתי של השקפתם, מתוך שאין גורם שמאפשר להם לפתוח את ליבם ללא מחיצות, זו הנקודה העיקרית, אבל נכון שעם המדיה שקשה להתמודד איתה וכולם בוכים עליה, הדברים משולבים גם וגם. אם נשאל מה יותר, זה או זה, אני סבור שהתמונה של מי אני ולשם מה אני קיים מזה מתחילים, ולאחר מכן יש גם משיכה של יצרים. אנחנו בני אדם".