נציגת המדינה לא התאמצה יותר מדי להגן על המינוי. הח"כיות העותרות בבג"ץ
נציגת המדינה לא התאמצה יותר מדי להגן על המינוי. הח"כיות העותרות בבג"ץצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

בדרך לרבנות מטעם

לא נביא אנוכי, ואפילו לא בן נביא, אבל יש לי תחושה שמינויו של הרב אייל קרים לרב הצבאי הראשי יאושר לבסוף בידי שופטי בג"ץ.

אולם גם אם העתירה שהוגשה נגד המינוי תידחה לבסוף והמינוי אכן יאושר, מה שקרה בבית המשפט העליון ביום שני השבוע הוא דבר חמור. אמנם האקטיביזם השיפוטי במדינת ישראל הוא כבר מזמן לא חדשות, אבל המקרה הנוכחי הוא דוגמה מצוינת לאבסורד שבגישה האקטיביסטית.

לפתחם של שופטי בג"ץ הונחה עתירתן של שלוש חברות הכנסת של סיעת מרצ, זהבה גלאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג. השלוש ביקשו משופטי בג"ץ להורות לשר הביטחון ולרמטכ"ל לבטל את מינויו של הרב קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי. בדיון ישבו נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, השופט סלים ג'ובראן והשופט ניל הנדל. השלושה מתחו ביקורת חריפה בדיון על הציטוטים שהובאו בעתירה בשמו של הרב קרים. מדובר בבליל של דיווחים עיתונאיים, חלקו מדויק וחלקו ציטוטים שהוצאו מהקשרם וכאלה שלא היו ולא נבראו, שהתפרסמו מיד לאחר בחירתו של הרב קרים לתפקיד. השופטים כאמור לא חסכו את שבט לשונם מהרב, שכלל לא נכח באולם.

נשיאת העליון נאור שאלה בדיון את נציגת הפרקליטות "איפה בהלכה כתוב שמותר לאנוס נשים? הרב קרים חייב להתנער מהדברים היום, כדי לאפשר לו לעמוד בתפקיד מוסרי כמו זה... (אנו) רוצים לשמוע מה יש לו לומר. מה הייתה עמדתו אז, מה עמדתו היום, באם הוא חזר בו". השופט ג'ובראן אמר: "רב שמכבד את עצמו חושב הרבה טרם מתן תשובה. ככה רבנים נוהגים. השאלה כעת היא האם הרב קרים חוזר בו? האמירה שלו מפתיעה, פתחתי את התורה ולא מצאתי אותה שם. מה חושב הרב לגבי אישה לא יהודייה בתורה, ומה צריך לעשות בה – דברים כאלה לא ראוי שייאמרו על ידי הרבצ"ר". השופט הנדל הוסיף: "כאשר הוא אומר שהיום הוא לא מתיר (אונס נשים במלחמה – ש"פ), זה לא מספיק. הוא צריך לומר שזה אסור אז וכיום. אנחנו צריכים ממנו דבריו ברורים". הדיון סוכם בכך שהשופטים הוציאו צו על תנאי נגד המינוי, ולמעשה דרשו לקבל מהרב קרים תצהיר מסודר שמפרט את תשובתו לטענות נגדו ואת עמדתו ההלכתית.

אז למה זה כל כך חמור? משלוש סיבות עיקריות. ראשית, יומרתם של שופטי בג"ץ ללמד את הרב הצבאי הראשי פרק ביסודות ההלכה היהודית היא מגוחכת. למעשה חוזר כאן בית המשפט למקום הבעייתי שבו הוא הופך לסמכות העל בכל תחום של חיינו. ביטחון – זה בג"ץ. בריאות – בג"ץ. כלכלה – כמובן שבג"ץ. השופטים הופכים את עצמם ליודעי כול, ובמקרים מסוימים כמו במקרה הנוכחי הדבר מגיע לאבסורד. האבסורד מתעצם כשמתברר שהשופטים פשוט לא הבינו מה הרב אמר, וכשמתברר שהם מצטטים בשמו דברים שבכלל לא אמר.

הבעיה השנייה קשורה קשר אמיץ בראשונה, ונוגעת לעילות ההתערבות של בג"ץ. אין חולק על כך שכאשר רשות מרשויות השלטון פועלת באופן לא חוקי, חובתם של שופטי בג"ץ למנוע זאת. אלא שמאז תקופת אהרון ברק נקבע שבג"ץ רשאי וצריך להתערב גם כשאחת הרשויות פועלת באופן "בלתי סביר". במקרה הנוכחי נראה שלדעת שופטי בג"ץ לעת הזאת מינויו של הרב קרים "לא סביר". השאלה היא מה הופך את עמדת השופטים בשאלה הסבירות לחשובה יותר מעמדת הרמטכ"ל או שר הביטחון. מה יתרונם של שופטי בג"ץ על כל אדם, רמטכ"ל, שר או אפילו יזם הייטק? השאלה מחריפה לאור העובדה שהרמטכ"ל, ושופטי בג"ץ למדו על כך מתשובת המדינה, לא התעלם מהדברים שצוטטו בשם הרב קרים. הרמטכ"ל זימן את הרב לשיחה ודרש ממנו תשובות, שככל הנראה הניחו את דעתו. אבל את השופטים זה לא מספק. הם רוצים לנהל את המדינה בעצמם. איש לא ינהל אותה במקומם, גם אם הוא במקרה רמטכ"ל.

הבעיה השלישית היא אמנם לא משפטית, אבל היא תוצאה של האימפריאליזם השיפוטי של בג"ץ. המציאות שבה רבנים שמכהנים במשרות רשמיות לא יכולים לבטא בחופשיות את עמדת ההלכה היא איום חמור על מוסד הרבנות הממלכתית. אם המציאות הזאת תחריף, שום רב שמכבד את עצמו לא יהיה מוכן להתמנות למשרה רבנית רשמית. התוצאה תהיה כמעט בהכרח הפיכה של מערכת הרבנות הרשמית ל"רבנות מטעם", ובפועל תביא לקריסתה של המערכת.

וברשותכם, עוד הערת אגב חשובה לסיום. לא נכחתי בדיון, אבל מי שכן נכח בו ציין באוזניי שהדרך שבה הגנה נציגת המדינה על מינויו של הרב קרים הייתה מחפירה. לא מדובר במקרה הראשון שבו אני נתקל שעמדת הדרג השלטוני מיוצגת ברשלנות בפני השופטים. אם שרת המשפטים מחפשת תחום שבו דרוש סדר – זה אחד התחומים המרכזיים.

2

נשים למטווח?

הפרסום שהיה השבוע אודות הכוונה של צה"ל לשלב לוחמות גם בחיל השריון, הקפיץ בכירים לשעבר בחיל בפרט ובצה"ל בכלל ממקומם הנוח באזרחות. אביגדור קהלני, גיבור מלחמת יום הכיפורים, לא הבין כיצד נשקלת בכלל אפשרות כזאת. הרב הצבאי הראשי לשעבר הרב ישראל וייס העלה את החשש שתשעה חודשים אחרי שיוכנסו לתוך הטנק טנקיסט וטנקיסטית ייוולד שם טנקיסט קטן, וגם האלוף במיל' יפתח רון טל טען בריאיון לקלמן ליבסקינד שזו יוזמה משונה מאוד.

אלא שרון טל לא הסתפק בזעזוע מהיוזמה, והצביע על הנקודה הכואבת: מהיכן מגיעות לצה"ל יוזמות מהסוג הזה? רון טל ציין כי הוא אמנם אינו יכול להוכיח את הדברים, אולם לפי מה ששמע ממקור ראשון, היוזמות מגיעות מפעילי שמאל קיצוני שמטרתם היא החלשת צה"ל. רון טל נאלץ בהמשך לסגת מדבריו, אולם גם אם הם נוסחו באופן מעט קיצוני, בוודאי שיש בהם גרעין של אמת. כל היוזמות הללו הן חלק מהרוח הרעה שאופפת בשנים האחרונות חלק מקציני צה"ל. שילוב של סמי-פציפיזם, פמיניזם וחוסר ביטחון בצדקת הדרך. מהמקום הזה באים נאומים כמו נאום סגן הרמטכ"ל בערב יום השואה, ובאות היוזמות לשילוב נשים כלוחמות. וגם אם החלשת צה"ל אינה המטרה, בוודאי לא מדובר ביוזמה שתחזק אותו.

3

געוואלד, נגמר הלחץ האמריקני

כל הסימנים מעידים על כך שראש הממשלה בנימין נתניהו חושש מהרגע שבו ייכנס דונלד טראמפ לבית הלבן. עקב כך דרש נתניהו משרי הליכוד וחברי הכנסת של המפלגה לא להתבטא בנושא חילופי השלטון בארצות הברית, ומאותה סיבה דרש מזכיר הממשלה מכל השרים לא ליצור שום קשר עם אנשי ממשלו לעתיד של טראמפ. בסביבת נתניהו משדרים מתח רב מאוד לקראת רגע חילופי השלטון, שלא יכול להיות מוסבר רק על ידי החשש מאישיותו הייחודית של הנשיא הנבחר.

הסיבה האמיתית, כך נראה, לחששות היא דווקא האפשרות שהממשל החדש לא יפעיל לחץ על ישראל בכל התחומים שבהם עד היום הופעל לחץ רב. אם הממשל לא ילחץ, נתניהו יהיה חייב לראשונה לגבש מדיניות עצמאית בענייני בנייה ביו"ש, פתרון שתי המדינות וכדומה. אי אפשר יהיה להתחבא יותר מאחורי התירוץ של הלחץ האמריקני. מציאות כזו היא מבלבלת מאוד בשביל נתניהו, שייאלץ, אולי לראשונה, להבהיר לציבור הישראלי מה הוא באמת רוצה ומה הוא החזון האמיתי שלו.

================================================================

הפינה הכלכלית

עו"ד ועוד

לפני שבועות אחדים רעשה וגעשה הקהילה המשפטית לאחר שהתבררו תוצאות בחינות ההסמכה האחרונה של לשכת עורכי הדין. מהתוצאות עלה כי רק כ‑30 אחוזים, פחות משליש מאלו שניגשו לבחינה, הצליחו לעבור אותה ויוסמכו בטקס הקרוב כעורכי דין. במכללות המועדות לפורענות היו אחוזי המעבר עלובים במיוחד, פחות מעשרים אחוזים. אולם גם במוסדות הנחשבים יוקרתיים, בפקולטות המובילות למשפטים, סטודנטים רבים לא צלחו את הבחינה. רק בוגריו של מוסד אחד, האוניברסיטה העברית, הגיעו לאחוזי מעבר של יותר מ‑70 אחוזים. מקרב בוגרי בית הספר למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, למשל, רק 65 אחוזים, פחות משני שלישים, צלחו את הבחינה הקשה.

אז למה בחינת ההסמכה הפכה לכל כך קשה? תשובה מסוימת תוכלו לקבל מהסיפור הבא. לאחרונה יצא מכרז למשרה משפטית כלשהי בשירות הציבורי. מדובר במשרה לא נחשקת במיוחד, עם שכר ממוצע למדי, במחלקה משפטית במוסד ציבורי. לא משהו זוהר או אטרקטיבי באופן בולט. עבודה משפטית שדורשת ידע ובעיקר רישיון לעסוק בעריכת דין. למעשה מדובר היה בשלושה תקנים שנפתחו באותו מוסד, ואשר האיוש שלהם בוצע במסגרת מכרז אחד. על שלושת מקומות העבודה הללו, שהשכר בצדם כאמור לא ממש מפיל מהכיסא, התמודדו לא פחות ממאה ושלושים עורכי דין. מאה ושלושים עורכי דין שקיוו, כך נראה, לשפר במשהו את מצבם ומעמדם.

מקצוע עריכת הדין מוצף. נדמה שאין במדינת ישראל מי שאינו מודע למצב הזה. עורכי דין עצמאיים רבים מצליחים בקושי לגמור את החודש, אחרים עובדים תמורת שכר נמוך למדי במשרדים קטנים ובינוניים. מעטים מקרב עורכי הדין הצעירים מוצאים משרות מכניסות שמפרנסות בכבוד את העוסקים בהן. למרדף האינסופי של רבים מעורכי הדין הצעירים אחר פרנסה ישנן גם השלכות רוחב בעייתיות מאוד על מערכת המשפט כולה.

אולם הפתרון שנמצא, הקשחה כמעט אכזרית של רף הכניסה האחרון למקצוע, בחינות הלשכה, הוא פתרון רע מאוד. התוצאה שלו היא שאנשים ונשים שהקדישו קרוב לחמש שנים מחייהם לרכישת מקצוע, מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה, כשאין בידם כלום - לא עבודה, לא מקצוע ולא פרנסה. הסיבה למצב הזה גם היא ידועה. חלק ניכר מבתי הספר למשפטים, בעיקר בחלק מהמכללות, עומדים על רמה נמוכה מאוד, הן בקבלת התלמידים והן בהוראה. הסינון חייב לעבור לשלב האקדמי. לא ייתכן שאנשים שאינם מסוגלים להיות עורכי דין יתקבלו לתואר ובוודאי שלא יזכו בתואר. זה לא הגון כלפיהם ולא כלפי המשק כולו.

לתגובות: [email protected]