לצערנו, בציבור השראלי אין מודעות למשמעותו של הסיגד, והוא נתפס כחג עדתי, בלי שום רלוונטיות לימינו אנו.
אם נעמיק במשמעותו של הסיגד נגלה שיש לו אמירה הנוגעת מאד לכלל ישראל ולא עוד אלא שהרלוונטיות שלו עם השנים רק הולכת ומתעצמת.
הסיגד (מלשון סגידה) מצוין בכ"ט בחשוון. המסורות חלוקות לגבי זמן ונסיבות קביעת החג. למרות ההבדלים ביניהן, כולם מדגישים שהחג נקבע בהשראת העצרת שקיימו עזרא ונחמיה לחידוש הברית בין ישראל לקב"ה, וכי מטרתו בראש ובראשונה להגן על הקהילה ולשמר את זהותה בימי הגלות הקשים, באמצעות שיבה למעמד הר סיני וקבלת התורה.
המקור הקדום ביותר מייחס את החג לראשית המאה ה-6, עם תום הלחימה בין האימפריה האתיופית-נוצרית לשכנתה הממלכה היהודית. המלחמות הגיעו לקצן עם עליית "גברה מסקל" לכס הקיסרות. לפי המסורת, סיום המלחמות הארוכות, שגרמו לסבל רב, הביא את המלך גדעון והכהנים עזריה וצדוק, לקבעו כחג לדורות, שיהיה יום הודאה לאלוהים על הנסים שעשה לממלכה היהודית, כמו גם יום חידוש הברית בין עם ישראל לאלוהיו.
החג נחוג לפי המתווה המתואר בנחמיה ט-י. ביום זה צמו חצי יום וקראו מהתנ"ך פרקים המספרים על מעמד הר סיני ועל טקס האֲמָנָה - טקס חידוש הברית בין העם לאלוהיו. בתקופת נחמיה הכהנים (קייסים) קראו מהתורה דיני טהרה וקדושה וכן דינים חברתיים. בנוסף קראו את תקנת עזרא לסילוק הנשים הנוכריות ובניהן.
בהמשך, הכהנים נשאו דרשות בנושאים הטעונים חיזוק. עוררו לסלוח זה לזה בלב שלם, לשמור את ברית ה', לדבוק בשמירת המצוות, להימנע מהשפעות נוכריות וכן להתפלל לחזור לירושלים ולבית המקדש.
בסיום, בירכו הכוהנים את הקהל על שקיבלו את הברית ה' ואיחלו לכולם שיזכו להגיע לירושלים.
מדוע נבחר מעמד חידוש הברית של עזרא ונחמיה למקור ההשראה של היום הקדוש לעומת מעמדים אחרים שקרו בתולדות עם ישראל ?
כדי להבין זאת אנו צריכים לדעת מה היה פועלו של עזרא הסופר. הרב אהרון ליכטנשטיין מסביר זאת בספרו "באור פנייך יהלכון":
"מה פועלו של עזרא? מעל הכל הוא הבטיח את נצחיותה של התורה. בימי עזרא יחסם של היהודים שבי הגולה היה רופף....יתרה מזו אלו שחזרו לא"י בוודאי לא השתייכו לשכבות המבוססות יותר, או לאליטה האינטלקטואלית או החברתית.
עזרא ניצב מול אתגר כבד ביותר: להבטיח שהתורה תהיה קבועה בחברה כזו. הוא הבהיר שתורה היא מהותו של כלל ישראל. ...הוא לא רק הסביר והרחיב את התורה באמצעות תקנות חכמים, אלא עמד על כך שהעם יבין שהתורה אינה ניתנת למשא ומתן: היא חלק מעצם משמעותו של כלל ישראל."
המהפיכה הרוחנית שהוביל עזרא יחד עם נחמיה הייתה כה משמעותית, עד שנאמר עליו: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה (סנהדרין כ"א:)
כאמור בפרקים ט-י בנחמיה מתואר טקס חידוש הברית שהוגדר כיום צום תחינה ותפילה ששיאו היה כריתת האמנה בין ה' לעמו. היות ומטרת כריתת האמנה היא ליצור מסגרת שלטונית המחוייבת לתורה, החותם הראשון עוד לפני הכהנים והזקנים, היה נחמיה שהיה ראש המחוז.
חתימת האמנה לא הייתה הצהרתית בלבד ומפורטים בה חוקים המחייבים את העם לשמירת הצביון התורני בכל מרחבי חייהם.
כאשר הממלכה היהודית באתיופיה חגגה את יום ההודיה, במתכונת של חידוש הברית, היא למעשה גילתה את דעתה שהמסגרת השלטונית והתודעה הלאומית ציבורית, נגזרת בראש ובראשונה מהתורה והם מתחייבים להטמיעה ולחזקה בכל מישורי חייהם.
גם במציאות של ימינו במדינת ישראל, ישנם חלקים נרחבים בעם שיחסם לתורה הינו רופף. כעזרא ונחמיה בשעתו, כן אנו צריכים לפעול להעלאת הקומה הרוחנית במרחב הציבורי לקומת ירושלים. הסיגד הינו הזדמנות מצויינת לעשות זאת, ע"י כך שנמצב אותו כיום כלל ישראלי המבטא את השאיפה לחיזוק תודעתה הרוחנית של מדינת ישראל, באמצעות כינוסים, ימי עיון וכד' שיעסקו בכך - וכך נזכה בע"ה למדרגת ירושלים וביהמ"ק.