הרב יואל קטן
הרב יואל קטןצילום: אתר ישיבה

חשיבה משפטית בישיבות ליטא.

עיונים במשנתו של הרב שמעון שקופ.

שי עקביא ווזנר.

ירושלים, מאגנס, תשע"ו. 332 עמ'

(6586659‑02)

כבוגר ישיבת חברון בירושלים שהחליט בשלב מסוים לצלול לתוך עולם המחקר האקדמי בתחום המשפטים, המשיק במידה מרובה לתחום התלמודי, הוא הביא איתו ערך מוסף של חוקר תלמודי ש"יודע ללמוד". כעת, כאיש סגל במחלקה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, בנוסף למחקריו המשפטיים שגם הם ספוגים ברקעו התורני, החליט להנגיש את הבנת עקרונות עומק הלימוד הליטאי לכל דכפין. הוא עושה זאת בעזרת ניתוחה הלמדני של שיטת הלימוד המיוחדת של ר' שמעון שקופ זצ"ל, מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה בישיבות ליטא שלפני השואה.

הרעיון העיקרי בספר אינו חדש – שיטת הלימוד הליטאית שהובילוה ר' חיים מבריסק ותלמידיו דמתה מאוד ברעיונותיה, ניתוחיה ומושגיה המופשטים לגישות חשיבה משפטיות-אקדמיות, ועל הדמיון והשוני ביניהן עומד רובו של הספר. הוא מתחיל בדמותו המיוחדת של הגרש"ש, מסביר את שיטת לימודו ואת דרכי החשיבה המיוחדות שלו, ממשיך בדרך ניתוח המושג איסור בצדדיו השונים בשיעוריו של הגרש"ש, ולחידושו הגדול – קיום תורה משפטית אנושית בצמוד לתורה האלוקית, שרק שילוב של שתיהן מציג את התורה בשלמותה.

*****

דרך ישרה.

גדרי איסור צער בעלי חיים.

מאת רבי אליהו קלצקין אב"ד לובלין.

עריכה: משה נחמני.

ירושלים, חי ראי, תשע"ו. 149 עמ'

([email protected])

באחת התשובות הארוכות בשו"ת 'אמרי שפר' מאריך רבה של לובלין בדור שלפני השואה בכל חלקי איסור צער בעלי חיים, ומסיק שאין לצער בעל חיים גם לצורך האדם כשלא מדובר על צער סביר הנובע ממלאכה לצורך האדם. בעקבות התשובה הזאת מנסה העורך לעורר את הקורא שלא להיות אדיש לצערם של בעלי החיים בגידול התעשייתי של בעלי החיים בימינו. לשם כך טרח לפרסם תשובה זו עם הערות, ציונים, הרחבות ולקט פסקים בעניין צער בעלי חיים ואכילת מזון מן החי, וגם תולדות המחבר וקשריו עם רבני דורו, ביניהם מרן הראי"ה, וגם מפתחות.

*****

כֵּן.

שירים.

רחמים מלמד-כהן.

ירושלים, מלמד, תשע"ה. 107 עמ'

([email protected])

כארבעים שירים בנושאים שונים פרי מצמוץ עפעפו הפעיל היחיד של איש הפלא רחמים מלמד, שמצליח באיבר האחרון שמתפקד אצלו להעביר לנו הקוראים את הגיונותיו ותחושותיו ורגשותיו והרהוריו כאילו היינו משוחחים יחד על כוס קפה. כך בשיר שעל שמו הספר 'כן' (עמ' 66) מתאר לנו רבי רחמים בצבעים עזים את הכן שלפעמים הוא למעשה לא מנומס, או לא ערמומי, או לא דו-משמעי, ואת הלא שפעמים הוא כן רועם שרק צריך להקשיב לו בתשומת לב...

לפני כן, בעמ' 16, בשיר 'לא הן ולא שכרן', הוא מתאר עד כמה אינו מתנחם בנחמות מנחמיו על מחלתו הקשה, ומסיים: "האמונה תחזק נשמתי. בדמעות בידך אפקיד רוחי".

יאריך ימים הפלא החי הזה הכלוא בגוף שבגד, וימשיך להניב לנו מתנובותיו שנה אחר שנה.

לתגובות: [email protected]