שילוב בעלי מוגבלות בחברת החשמל הוא אג'נדה. אורן הלמן
שילוב בעלי מוגבלות בחברת החשמל הוא אג'נדה. אורן הלמןצילום: אורי שרעבי

לפני שמונה שנים נולדה ליה, בתו הבכורה של אורן הלמן, סמנכ"ל רגולציה, קשרי ממשל ותקשורת בחברת החשמל.

כשליה הייתה בת שנה וחצי היא אובחנה עם עיכוב התפתחותי רב תחומי, ובני הזוג החלו בטיפולים לקידומה. בשנותיה הראשונות במערכת החינוך היא הייתה בגן מיוחד, היום היא לומדת בכיתה קטנה בבית ספר רגיל, והלמן לא מגדיר אותה כילדה עם צרכים מיוחדים. "כשקיבלנו את האבחנה לא נפלו עליי השמיים. אני כן חושב שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים וזו לא קלישאה. היא ילדה מדהימה, חכמה ויפהפייה, ואני גאה בה מאוד. וחוץ מזה, הבנתי שקיבלתי מסר מלמעלה, משימה לחיים, בגיל 40 בערך".

ההשקעה בהנגשה משתלמת

המעבר מהתמודדות פרטית יומיומית ל"משימה" התרחש בזכות מירב, רעייתו של הלמן. "ליה נפגשה עם הרבה חברים וכולם מאוד התלהבו מההתקדמות שלה. אז אשתי אמרה לי את המשפט שהכי זעזע אותי בעולם: 'איזה מזל שיש לנו כסף בשביל להשקיע בבת שלנו'. היא הזכירה לי שיש לנו כוח וכסף וקשרים, ושאלה מה קורה עם אלה שאין להם". משפחת הלמן משקיעה מדי חודש כ‑5,000 שקלים בטיפולים בליה, עם אפס החזרים מהמדינה. "התחזית שלי בשבילה היא שהיא תלמד, תתחתן ותקים משפחה, אבל אני לא שקוע בלשנות את המציאות בשביל הילדה שלי, אלא בלשנות את המציאות במדינה".

לניסיון האישי של הלמן חברו חוויות מעולם העבודה. כשהיה מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, הוא ביקש לקלוט בלשכה שני עובדים עם מוגבלות. "עשיתי פגישות בעניין ולצערי לא הצלחתי. כשהגעתי לעבוד בחברת החשמל, ראיתי שיש פה פרויקט מדהים. היום מועסקים בחברה 307 אנשים עם מוגבלות במגוון תפקידים, מפועלים ועד עורכי דין, מפקידים ועד נותני שירות". ראשי חברת החשמל, מהיו"ר יפתח רון-טל דרך השדרה הניהולית, רואים בנושא הזה פרויקט חיים, אג'נדה של ממש, כלשונו של הלמן. הוא הצטרף בשמחה למגמה וגייס לשורותיו עובדים נוספים בעלי מוגבלויות.

אז מי שמסתובב היום בחברת חשמל רואה אנשים מתניידים בכיסאות גלגלים?

"כן, כל הזמן. 307 זה שניים וחצי אחוז מהעובדים, וזה יגדל. בחטיבה שאני מנהל, מתוך 48 איש חמישה הם אנשים עם מוגבלות חמורה, 100 אחוזי נכות".

הנגשה לעובדים כאלה מאוד יקרה. להפוך את המשרד נגיש לכיסא גלגלים, מותאם ללקויי שמיעה וראייה ועוד זה לא זול.

"אז אתה משקיע 40 אלף שקלים בעובד שלך, שבא לעבוד אצלך לשנים. אז מה קרה?".

יאמרו לך מעסיקים שבשביל להעסיק אדם בריא אתה לא צריך להשקיע שקל.

"למה? כמה ילדים יש לך? שישה? שש כפול שש זה 36 חודשים. שלוש שנים היית בחופשת לידה. יש לי עובדים שפעם בשנה נעלמים לי לחודש מילואים. החשיבה על עלות ההנגשה היא חשיבה סטיגמטית שלא מתאימה ל‑2016". וחוץ מזה, הוא מוסיף, לא כולם צריכים הנגשה.

הלמן לא מרגיש שהמעסיקים עושים טובה למישהו כשהם מעסיקים אנשים עם מוגבלות. ההשקעה הכלכלית קיימת, אבל שכרה בצדה. "העובדים האלה הם מסורים, עם נאמנות ארגונית מטורפת, הם מוכנים לעבוד שנים באותה עבודה, גם בעבודות עם נתוני שחיקה גבוהים. הם עובדים שונאי סיכון, שלא יחפשו עבודות אחרות. תראי לי עוד עובדים כאלה, שלא אומרים כל יומיים תן לי עוד כסף, תעלה לי את המשכורת, אני רוצה לעזוב".

בכלל, הלמן מנסה שלא לנקוט בשפה של חמלה וחסד, אלא של כדאיות ושל זכויות בסיסיות. וכשהוא מדבר על כדאיות, הוא מתכוון לכלכלה נטו. "מבקר המדינה קבע לפני שנתיים שהמשק מפסיד כל שנה חמישה מיליארד שקלים בגלל שאנשים עם מוגבלות לא עובדים מספיק. זה פשוט פוגע בצמיחה. מבצע 'צוק איתן' עלה חמישה מיליארד שקלים וכולם שברו את הראש מאיפה נביא את הסכום הזה. אז הנה. החבר'ה האלה יעבדו יותר, יקנו יותר ותהיה יותר צמיחה".

"68 שנים לא עשיתם כלום"

לפני שנתיים וחצי עבר הלמן לעשייה ציבורית רשמית בנושא העסקת אנשים עם מוגבלויות. הוא הוביל הסכם עם ההסתדרות (ונותן קרדיט ליו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן) לפיו כל החברות במשק שיש להן יותר מ‑100 עובדים, יצטרכו להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות בשיעור של שלושה אחוזים. אחר כך החליט לפעול לחקיקת חוק בנושא, בעקבות ריאיון שנתן ב'ידיעות אחרונות'. "הריאיון הזה שינה לי את החיים", הוא אומר. "העיתונאי אמר לי: זו הדרך שלך להשפיע. זה מאוד משמעותי שסמנכ"ל בחברת החשמל מספר את סיפורו האישי וצועק את הנושא של העסקת אנשים בעלי מוגבלות. התלבטתי עם אשתי ועם המשפחה והחלטתי שני דברים: אל"ף, אין תמונות של הילדה שלי בעיתון. בפייסבוק כן, כמו כל הורה גאה, אבל בעיתון לא. כשהיא תהיה בת 18 היא תחליט אם היא רוצה. הדבר השני היה שאני שומר על הפרטיות שלה". הריאיון ההוא, יחד עם הוודאות שאפשר להעסיק אנשים עם מוגבלויות כי עובדה שזה עובד מצוין בחברה שלו, חברו יחד להשפעה על מדיניות.

כשמדברים על אנשים עם מוגבלויות, כדאי קודם להכיר את הנתונים. הלמן שולף את הנתון של הלמ"ס, לפיו 15 אחוזים מהאוכלוסייה מעל גיל 20 הם בעלי מוגבלות תפקודית חמורה. במספרים מדובר ב‑791 אלף איש. בנוסף לכך, יש 330 אלף ילדים עם צרכים מיוחדים. כלומר יחד, יותר ממיליון ומאה אלף. "הם אזרחי ישראל", הוא אומר ומסביר שבשל כך יש להם זכויות כמו של שאר אזרחי המדינה, ובהן הזכות לעבוד. למרות זאת, 60 אחוזים מבעלי המוגבלויות הם מובטלים.

לדברי הלמן, החסמים העומדים בפני אנשים עם מוגבלויות בכניסה לשוק העבודה הם שניים. הראשון הוא סטיגמות, השני הוא 'חוק לרון' שנחקק בדחיפתן של עמותות למען אנשים עם מוגבלויות. לפי החוק, קצבת הנכות של אנשים עם מוגבלויות נלקחת מהם ברגע שהם משתכרים 93 אחוזים מהשכר הממוצע במשק. בשכר נמוך יותר נלקחת מהם הקצבה באופן חלקי. המצב לפני החוק, אגב, היה גרוע הרבה יותר. הלמן היה רוצה להציב את הרף גבוה יותר. לבטל את הקצבה רק כשאדם משתכר פי אחד וחצי מהשכר הממוצע במשק. אבל שינוי החוק הוא היעד הבא שלו. בינתיים הוא נאבק בחסם הראשון, הסטיגמות, ודווקא לא באמצעות קמפיינים פרסומיים או ביחסי ציבור שהוא מתמחה בהם. הלמן הלך על חוק.

"הבנתי שהפתרון הוא לשנות שיטה. רציתי ששוק העבודה ייפתח, ואמרתי שהמפתח נמצא בעולם הציבורי. בחברות ממשלתיות עובדים 60 אלף עובדים, בשירות המדינה עוד 300‑200 אלף, חוץ מהם יש קופות חולים, בתי חולים, מורים, עיריות, אנחנו מגיעים בערך למיליון מועסקים. אמרנו שחמישה אחוזים מהם יהיו אנשים עם מוגבלות". הכוונה היא לאנשים שיש להם יותר מ‑40 אחוזי נכות מוכרים בביטוח הלאומי, "לא כאלה עם חצ'קונים או אף ארוך", הלמן צוחק, "אלא כאלה שצריך למצוא בשבילם פתרונות". למהלך הזה נרתמו שלושה ח"כים - איציק שמולי, נורית קורן ויואב קיש. הצעת החוק הוגשה כבר בכנסת הקודמת, אבל אז הכנסת פוזרה. בכנסת הנוכחית החוק עבר בתוך שנה בקריאה שנייה ושלישית, "עם הרבה התנגדויות של כל מיני גורמים שלא רוצים להעסיק אנשים עם מוגבלויות".

כי מה?

"כי הם סטיגמטים. 'מה בכלל יכול לעשות אדם עם מוגבלות' ו'כולם עם פיגור וכולם לא מתפקדים', וזה יעלה להם כסף. הם לא התביישו והגיעו לוועדה לדבר. כמובן שהם היו מאוד בעד וזה נורא חשוב, אבל לכל אחד יש תירוץ משלו למה זה לא יכול להיות אצלו. אנשים ביקשו להחריג אותם מהחוק".

החוק עומד להיכנס לתוקף בעוד שבועיים. מה זה אומר? שאם אני מנכ"לית של משרד ממשלתי תוך כמה זמן אני צריכה לגייס את האנשים?

"כל שנה עוד אחוז, כך שב‑2022 יהיו חמישה אחוזים בעלי מוגבלויות מכלל המועסקים אצלך. באו אנשים לוועדה ואמרו: אנחנו צריכים להסתגל. אמרתי להם: קיבלתם 68 שנים. זה הרבה זמן כדי להסתגל, נכון? כי ב‑68 שנים לא עשיתם כלום וחוץ מזה קיבלתם חמש שנים".

הלמן לא סתם צוחק, הוא כואב. "צריך להבין, אחרי 68 שנים לא הצלחנו לשנות את החשיבה, לעודד מעסיקים ולתמרץ אותם. אני מחפש את האדם שנכנס לעבודה בזכות העדפה מתקנת. אין דבר כזה, זה לא קיים", לכן הוא הלך על מהלך חותך. "בלי העדפה מתקנת. יעדים ומדדים, את זה המשרדים מכירים".

המעסיקים יקבלו תמריץ?

"כן, הם יעסיקו אנשים עם מוגבלויות. זה אחלה תמריץ. אני הולך לישון כל יום מאושר, אני נמצא בעבודה ואני גאה ומרגיש שלם מאוד עם עצמי, וככה כל המנהלים האחרים בחברת חשמל".

הלמן גם מודה שלא הכול ורוד. המציאות היא שיש אנשים עם מוגבלות שהם יותר איטיים ויש דברים שחלקם לא יכולים לעשות. מצד שני, הם יכולים לעשות הרבה דברים אחרים. "כשחיפשתי זוגיות, אמא שלי אמרה לי שלכל סיר יש מכסה. ואז למדתי סוציולוגיה וראיתי שבסוציולוגית זה נקרא ריבוד ואי שוויון. כל תפקיד שקיים בעולם יכול לעשות אותו לפחות אדם אחד, וכל אדם בעולם יכול לעשות איזה שהוא תפקיד. כך שבכל ארגון יש תפקיד שאדם עם מוגבלות יכול לעשות. למשל בבנק הפועלים, המנכ"ל יכול להיות עם מוגבלות". הלמן מתכוון לאריק פינטו, מנהל הבנק הגדול במדינה, שיושב בכיסא גלגלים. "בחברת השקעות ברוקר יכול להיות עם מוגבלות ובחברה אחרת מוקדן יכול להיות עם מוגבלות".

לדבריו, הטכנולוגיה יכולה להתגבר היום על הרבה סוגים של מוגבלויות, ולכן הפסילה על הסף של אנשים כאלה לתפקידים מסוימים היא לא רלוונטית. "יש לי עובד שאין לו עיניים ואין לו עור תוף. הוא נפצע בפיגוע לפני 14 שנה, הוא שומע עם שתלים והמחשב מקריא לו הכול. הוא בפייסבוק, הוא קורא מיילים והוא סוחר בבורסה. הטכנולוגיה לא יכולה להתגבר רק על דבר אחד: על סטיגמות ודעות קדומות, על זה שאדם רואה קורות חיים ואומר 'הוא עיוור, הוא לא יכול לעשות את זה. הוא חירש, הוא לא יעבוד אצלי. הוא על כיסא גלגלים? הוא איטי...'".

חוץ מהעניין הכלכלי, המוסרי והחברתי, הלמן תולה תקווה באנשים עם מוגבלויות שיעבדו במגזר הציבורי. "החוק החדש מחייב את כל העיריות לשלב אנשים עם מוגבלויות. רוב ההחלטות לגבי אנשים כאלה מתקבלות בעיריות ובמשרדי ממשלה".

ברגע שהם ייכנסו לשם, הם יהיו חלק ממקבלי ההחלטות.

"נכון, ואז תהיה נגישות. כי פתאום אצל מהנדס עיריית לא-משנה-איזה, יעבוד מישהו שיושב בכיסא גלגלים והמהנדס יבין שהמדרכות צריכות להיות משוקעות ממש כדי שאנשים יעברו בהן. אז לא יגידו זה יקר, זה עולה הרבה כסף. יבינו שצריך לתת שירות. העובדים בעלי המוגבלויות יהיו סוכני שינוי גם בתוך הארגון וגם ממנו החוצה. הם יהיו שותפים בקבלת ההחלטות. כיום המצב הוא שכל ההחלטות מתקבלות בלעדיהם, והמצב יהיה שכל ההחלטות שנוגעות להם יתבצעו יחד איתם".

שדכנות למציאת עבודה

תמונת הפרופיל של הלמן בטלפון, היא של 'סיכוי שווה'. לא עמותה, אלא דף פייסבוק שהקים לפני שנתיים. "יש במדינת ישראל מאות אלפי אנשים טובים שמאמינים שצריך לעשות את המדינה הזאת יותר טובה. 25 מהם הצטרפו אליי ומנהלים את הדף". בין המנהלים ישנם אנשים עם מוגבלות, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים וגם כאלה ש"רוצים לחיות בחברה בריאה יותר". המטרה של הדף היא שימור המודעות לחוק שעומד להיכנס לתוקף, הגברת המודעות לכך שאנשים עם מוגבלות הם חלק מהמציאות הישראלית, וחלק טוב בה, "וחוץ מזה אני קורא לדף הזה ה‑J date של עולם התעסוקה של אנשים עם מוגבלות. בשנתיים האחרונות פרסמנו מאות סיפורים של אנשים עם מוגבלות שמחפשים עבודה, תמיד עם תמונה כי אנחנו חושבים שבמוגבלות לא צריך להתבייש. מצד שני, אנחנו מפרסמים הצעות עבודה שמיועדות רק לאנשים עם מוגבלות. לא 'תינתן עדיפות ל...', כי יש חוסר אמון גדול בין אנשים עם מוגבלות לשוק העבודה. אנשים אומרים: הרבה שנים נותנים לנו עדיפות ולא התקבלנו, אז עזבו אותנו". לדבריו יש 38 אלף לייקים לדף, ו‑200‑500 אלף צופים בשבוע. הדף עושה את השידוך, הוא מעלה את הסיפורים ואת הצעות העבודה. בשנתיים מאז עלה לאוויר 150 איש מצאו דרכו עבודה. "זה מטורף. בלי שקל של השקעה. בלי הצהרות והפגנות".

ויש עוד משהו שחשוב לו שהציבור יידע. מעל גיל 20, 15 אחוזים מהאוכלוסייה הם בעלי מוגבלות. מעל גיל 60 השיעור מזנק ל‑40 אחוזים. "זה אומר שמספיק פנייה לא טובה ברמזור או שבץ קטן, וגם אתה אדם עם מוגבלות. הרבה מהמוגבלויות הן נרכשות, זה יכול להגיע לכל אחד. אז תדאגו לכך שכשזה יגיע אליכם, אתם תהיו מסודרים ולא תצטרכו להילחם".

אורן הלמן (48) נולד וגדל בתל אביב ואחר כך בגבעתיים. הוא דור שמיני בארץ. סבו, יוסף מזרחי, היה ניצול פרעות תרפ"ט. בן דוד של אמו היה איש האצ"ל והנידון למוות יוסף שמחון, שגזר דינו הומתק למאסר עולם. דוד אחר היה מפקד האצ"ל בירושלים. הלמן מאוד גאה בערכיות ובשורשיות של משפחתו. "זה משפיע עליי. לקחתי את זה איתי כי אני רוצה לשנות ולעשות את המציאות טובה יותר. ההורים שלי לימדו אותי לאהוב את ישראל אהבה בלי תנאי, גם כשטוב וגם כשרע. הדבר החשוב השני הוא מורשת. אם לא נהיה מחוברים להיסטוריה ולמורשת אנחנו לא נהיה כאן, ב'פו' אחד יעיפו אותנו".

הלמן שירת בצה"ל במשך חמש שנים במסגרת יחידה 8200. בהמשך למד מדעי המדינה וסיים בהצטיינות, ויש לו תואר שני במנהל ציבורי. במקביל פיתח קריירה ענפה בתחום הדוברות, התקשורת והלובינג. בין השאר היה דובר של נתניהו כשהיה שר האוצר. "זו העבודה הכי מרתקת. כי משרד האוצר מנהל את המדינה ואתה יכול להשפיע על מהלכים". בהמשך מונה לנהל את לשכת העיתונות הממשלתית ומשם הגיע לחברת החשמל.

הגבת בחומרה למכתב ששלחו סרבני יחידה 8200 לפני כשנתיים וחצי.

"אני נגד ביקורת על הצבא שהורסת את הצבא. הצבא שלנו הוא הכי מוסרי בעולם נקודה. את רואה את זה בכל מקום. לפעמים התדמית של הצבא ושל ישראל לא קשורים למציאות, כי יש כל מיני גורמים אינטרסנטיים שרוצים לפגוע בנו". הלמן בעד ביקורת ותיקון שיעשו את המדינה והצבא לטובים יותר, "אבל לא לשפוך את התינוק עם המים. אז מדברים על פשעי מלחמה? הלו, מה קורה פה? הצבא לא חף מטעויות, אבל לא תמצאי חייל אחד שיורה סתם בכוונה כדי להרוג".

הלמן מכיר בכך שיש אנשים שפועלים נגד ישראל מתוך ישראל, אבל מבחינתו זו הדמוקרטיה. "גם כשהייתי בלע"מ אמרתי שהיתרון הכי גדול של ישראל זה שהיא דמוקרטיה, והחיסרון הכי גדול של ישראל זה שהיא דמוקרטיה. זה הכי טוב שיש, אין משהו טוב מזה".

אבל כשעמדת בראשות לע"מ רצית לשלול תעודות עיתונאי מעיתונאים זרים בגלל המשט לעזה.

"נכון. זו לא הייתה קפריזה שלי אלא סיכום של ישיבה, ואני הייתי אחראי על כל תעודות העיתונאים. אבל ראש הממשלה אמר לי אז: אורן היקר, עם כל הכבוד לך, בתקשורת הזרה לא נוגעים. קיבלתי את המרות של השר וראש הממשלה ובאמת עצרתי את זה. אני חושב שהתקשורת הזרה חשובה מאוד לישראל וצריך להשתמש בה בצורה נכונה".

מה דעתך על הסיקור של התקשורת הזרה בישראל?

"זה תלוי. יש גורמים שהם בעדנו ויש שנגדנו. אבל אני לא מצפה מתקשורת זרה להיות בעדי או נגדי, אלא לומר את האמת. בזמנו קראתי את ה‑BBC ואת CNN לשיחות נזיפה כשהם אמרו על הטבח באיתמר ש'כנראה שפלשתיני ירה'. אני אמרתי שכשקוראים דבר כזה, אפשר לחשוב שהיה סכסוך שכנים ובמקרה פלשתיני ירה והרג ארבעה בני משפחה אחת. זה למשל דבר שהוא נורא בוטה. כשמסלפים את העובדות, אסור לוותר".

מה היית עושה לו היית אחראי על תדמית ישראל בעולם?

"הייתי מגייס את כל משרדי הפרסום בישראל ועושה סרטונים ויראליים ברשת שמראים את הדברים היפים שיש בישראל, את האנשים היפים. למשל זה שבישראל, בניגוד למה שקורה כמה קילומטרים מפה, אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים ולעשות מה שהם רוצים ואף אחד לא הורג אותם. יכול להיות שצריך לדעת לשווק את ישראל בצורה טובה יותר, בסוף זו מלאכת שיווק".

הכבאים של חברת חשמל

בימים חורפיים שכאלה קשה שלא לשאול את הלמן, שהיה המרגיע הלאומי בחורף הסוער של לפני שלוש שנים, על החברה שבה הוא מכהן בתפקיד בכיר מאוד.

אז איך החברה מתארגנת לחורף?

"מזגי האוויר הופכים להיות קיצוניים יותר ויותר. מהסערה ב‑2013 שבה נותקו בתים מחשמל, דרך שנה שעברה שבה היו 5,000‑6,000 ברקים בשעה, השריפות והמלחמות. יש כאן הרבה מצבי קיצון שאי אפשר אפילו להתכונן אליהם כי הם עוד לא קרו. מצד שני החברה מאוד מקצועית, היא כבר עברה 93 חורפים. בחורף אנחנו מתגברים כוחות בשטח בהתאם לתחזית, מקדמים ציוד למקומות שאנחנו סבורים שיהיו בהם בעיות, ועושים כריתה וגיזום. זו המסקנה הגדולה מ‑2013 כשעצים קרסו והפילו קווי מתח".

הלמן מספר גם על תיאום הדוק עם כוחות ההצלה והביטחון ואפילו על כוח כיבוי של החברה. בגל ההצתות האחרון, עמדו כבאי החברה והגנו על תחנת משנה בשער הגיא. "אם היא הייתה נפגעת, אספקת החשמל והמים למבואות ירושלים הייתה נפסקת ולא היו מים לכיבוי". בנוסף לכך, הוא אומר, תגברה החברה את האפשרות לפנות למוקד 103 שלה.

איך אפשר לדעת שלא תהיה לכם שביתה בזמן סערה? בשנה שעברה זה מה שקרה ובגלל זה משפחות לא מעטות היו מנותקות מחשמל במזג אוויר קשה.

"ממש עכשיו נחתם הסכם עם העובדים. חברת החשמל עושה צעדים גדולים של התייעלות. זו חברה מאוד ותיקה, יש לה הרבה שכבות של הסכמי עבודה ואת זה צריך לפתור". הלמן קצת מתפתל עם הפוליטיקלי קורקט, כשהוא מסביר ש‑800 עובדים עזבו את החברה בהסכמי פרישה מוקדמת. הוא מדבר בלא מורא גם על חריגות שכר הבכירים, שמעתה צריכים להחזיר אותן בתשלומים. הוא לא במעגל הזה, אגב.

למרות שהלמן מספק עוד ועוד נתונים על אמינות אספקת החשמל בישראל, שהיא מהגבוהות בעולם, ועל המחירים שהם מהנמוכים בעולם, אני לא מפסיקה לחשוב על המערכון מ'זהו זה' שהציג את החברה כמושחתת במיוחד. זו התדמית, לא יעזור כלום.

"את אומרת משהו חשוב. יש הצדקה לתפקיד שלי", הוא צוחק, "זה נכון שהתדמית של חברת החשמל היא לא טובה, ולא בצדק. כי העובדים טובים והם עושים עבודה טובה. צריך לשפר את התדמית, אבל בסוף החברה פועלת בלי קשר לתדמית שלה. את יכולה לחשוב שאנחנו חברה לא טובה, אבל אנחנו נמשיך לספק לך חשמל".

[email protected]