בדרך העולה בית א-ל

"לפעמים אני מקנאה ביהודים החמים והפשוטים שכשהגיעו לארץ ודרכו לראשונה על האדמה הקדושה, בלי בושה השתטחו עליה ונשקו אותה באהבה".

שולמית מלמד , כ"א בכסלו תשע"ז

בדרך העולה בית א-ל     -ערוץ 7
אווירה של רוממות בבית הכנסת
צילום: פנימה

חודש כסלו, פרשות ויצא-וישלח.

הפרשות של בית אל.

אנחנו שומעים את הציווי ליעקב, את הציווי לנו: "קום עלה בית אל ושב שם".

בשבתות הללו אני קמה שמחה וחגיגית במיוחד. הולכת לבית הכנסת באווירה של רוממות.

האוויר צח וצלול, הרבה פעמים גם השמים בהירים ותכולים, ואני דורכת-רוקעת בעוז על האדמה שעליה שכב יעקב, חלם יעקב, התפלל יעקב ועליה הלך.

לפעמים אני מקנאה ביהודים החמים, הפשוטים, התמימים, שכשהגיעו לארץ ודרכו לראשונה על האדמה הקדושה של ארץ ישראל, בלי בושה השתטחו עליה פעם פעמיים ושלוש ונשקו אותה באהבה רבה.

כך הייתי רוצה לעשות לאדמת בית אל שאני הולכת עליה.

***

תכונה גדולה מיוחדת יש לבית אל. בית אל היא לוז, היא עיר האמת, היא עיר של יעקב, איש האמת.

וכך מספר המדרש:

מתחילה הייתי אומר שאין אמת בעולם.

אמר לי תלמיד אחד ורב טבות שמו, ויש אומרים טביומי שמו, שידוע היה שאם ייתנו לו כל ממון שבעולם לא ישנה מדבריו.

(וכך הוא סיפר:) פעם אחת נקלעתי לעיר ששמה קושטא (אמת), שתושביה לא היו משנים את דבריהם ולא היה שם אדם שמת טרם זמנו. נשאתי לי אישה מהם ונולדו לי שני בנים ממנה.

יום אחד חפפה את ראשה, ובאה שכנתה ודפקה בדלת וביקשה לדבר עמה (סבור היה שאין זה ראוי וצנוע לומר לה את הסיבה מדוע אשתו לא יכולה לדבר איתה, ועל כן הוא אמר לשכנה שאשתו לא נמצאת בבית).

לאחר זמן מתו שני בניו.

באו אנשי המקום לפניו ושאלו אותו מה קרה שהבנים מתו קודם קִצם, וסיפר להם את מה שאירע.

אמרו לו: במטותא ממך, צא ממקומנו. אל תגרה את מלאך המוות באנשי המקום.

(סנהדרין צז, א, בתרגום חופשי מארמית)

***

כמה חשוב לדבוק באמת, בלי היסוסים, בלי גמגומים, בלי כיפופים, בלי תירוצים, בלי הסברים, בלי משוא פנים.

הלוואי שנזכה לדבר תמיד קושט אמרי אמת (משלי כב, כא).

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי