במספר רב של אירועים מצוין בימים אלה שבוע חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות המתקיים ביוזמת השר נפתלי בנט שאישר את היזמה בממשלה לפני כארבעה חודשים.
בראיון לערוץ 7 מתייחס מנכ"ל ״גשר״ לקידום ההידברות בישראל, אילן גאל-דור, למהותו של השבוע המיוחד, ראיון שהעלה כמה וכמה שאלות יסוד סביב הקשר בין צעירי מדינת ישראל שלא פעם מתנכרים לעברם היהודי לבין יהודי התפוצות.
"יש לנו אתגר גדול ליצור את הקשר והמחויבות הללו", קובע גאל-דור בפתח השיחה עמו. "אנחנו עם אחד ואנחנו מחויבים בערבות הדדית. המשימה העיקרית של השבוע הזה היא יצירת הקשר הזה".
ועד כמה יהודי התפוצות בכלל מעניינים את הצעירים שגדלים בישראל, אותם צעירים שרבים מהם רואים במדינות העולם לכל היותר יעד למגורים עתידיים נחשקים? "כשאני בודק את הקשר בין הנוער בישראל לתפוצות מצבנו לא טוב. זה לא ממש מעניין את הנוער ואת מערכת החינוך בישראל. הם רואים את האתגרים שלנו כאן מול האינטרנט, היהדות החברה וכו' ולא רואים ביהדות התפוצות משהו שמחייב אותנו וקשור אלינו".
גאל-דור ממשיך ומשיב: "חייבים להעלות את הנושא הזה לסדר היום, כי מה שקורה הוא שהעם היהודי הולך ומתדלדל. המצב הוא של התבוללות והתמעטות העם בגולה. זה מצב נוראי. ישראל צריכה להוביל את התהליך הזה ולשמש ל'כי מציון תצא תורה', כי מה שיכול להשאיר את אותם יהודים מחוברים ליהדות זה הקשר למדינת ישראל".
בהמשך הדברים התבקש גאל-דור להתייחס לביקורת שהוטחה בעיתון 'הארץ' כלפי העיתונאי יואב לימור בעקבות דבריו המודאגים מתופעת ההתבוללות. גאל דור נדרש לשאלה אם אמירות הרואות בחשש מהתבוללות כמעט גזענות (ב'הארץ' הושווה יואב לימור בשל הדאגה הזו שלו כמעט להיטלר...), והוא אומר שאכן "אמירה כזו קיימת, ואני מזדעזע ממנה. היא קיימת מהכיוון שאומר שהגענו לישראל ואנחנו צריכים לדאוג לישראלים ולא ליהודים. אין מכנה משותף בינינו לבין יהודי התפוצות. זו אמירה חמורה מאוד בעיני, כי כל התכלית היא לא להקים מדינה לקבוצה של ישראלים ולפתח להם צבא ישראלי. התכלית היא הקמת מדינה לאומית לעם היהודי. הערך של העם היהודי ומה ששמר עלינו אלפי שנים בגולה צריך ללמוד איך להתייחס אליו".
"האמירה בעיתון 'הארץ' אומרת שהיהדות סיימה את תפקידה עם הקמת מדינת ישראל ולכן לא אכפת לי מיהודי בחו"ל. זו אמירה מזעזעת", אומר גאל-דור.
גאל-דור נשאל כיצד הוא מעביר את הזעזוע הזה שלו לצעירים שהשיח אתם נזהר כל העת מלחבר אותם לערכי תורה ועם זאת רוצה לשמר בהם קשר וזיקה חזקה ליהדות.
לדבריו השינוי בין המתרחש כיום למה שהיה בעבר הוא בכך ש"אנשים יהיו מחוברים לעם היהודי מתוך בחירה. בעבר השמירה על היהדות הייתה מתוך כפייה של אנטישמיות, היום זה מתוך בחירה, ואותם שמדברים על 'מה אני צריך את זה' הם המתבוללים שאומרים שטוב להם בכל מקום בעולם. בראיה ממלכתית יותר ויהודית יותר יש לנו מחויבות כלפי העם היהודי. אנחנו רואים תהליכים - אותם יהודים גם המתרחקים, בסופו של דבר מחפשים ערך בחיים ומתחילים לשאול שאלות זהות, שאלות של שייכות למשהו גדול יותר מהסביבה הפרטית שלי, יותר גדול מהאקראיות והסביבה בה אני גר".
על כך נשאל גאל-דור אם הגישה הזו מדברת גם אל צעירים הגדלים באווירה חומרנית ישראלית, כזו שעבורה קידוש חיי הפרט ונוחותם הוא הערך העליון ביותר, בין אם זה בישראל ובין אם בהונג קונג. הדברים באים לידי ביטוי בזלזול הציבורי-ישראלי בכל ערך יהודי כפי שהדברים נראים מעל מסכי הטלוויזיה, תכניות סאטירה, תחקירים או חדשות, וכשהזלזול הזה הוא המשמעותי כיצד ניתן לקשור את צעירי ישראל ליהדותם עד כדי איכפתיות כלפי קהילות בעולם שהמכנה המשותף היחיד אתם הוא יהדות?
גאל-דור משוכנע שהתמונה בסופו של יום שונה. "תמיד משהו גבוה יותר הוא מאתגר יותר. בוודאי שהחומריות מפתה יותר, אבל בכל אדם יש ניצוץ, ובכל אדם יש משהו שאחרי שהוא אכל ושבע הוא שואל מה אני עושה פה. בכל מפגש שלנו ב'גשר' או של אחרים, אחרי גירוד החומריות כל אדם אומר שאכן, אכפת לי ויש בי משהו גם אם הוא לא יודע לבטא את זה. משהו מעבר לתענוג העכשווי. אנחנו רק צריכים לראות איך מביאים את הדברים לידי ביטוי ואיך מגיעים אליהם, איך להיות יהודי זה משהו שכדאי להיות בו, משהו בעל משמעות, שבעם היהודי יש משהו נבחר מיוחד ומגבש".
על דברים אלו נשאל מהו לטעמו אותו דבר מיוחד, שאלה המתחדדת בעידן בו ערך השוויון נישא מכל עבר, ואמירות על ייחודיותו של עם אחד על פני האחר נחשבות לגזענות. "גם בעידן של שוויון עדיין יש ייחודיות לאנשים, כמו שיש ייחודיות לבעלי מקצוע מסוים. זו לא התנשאות אלא משהו מיוחד. יש משהו והוא מיוחד, וזה מה ששמר עלינו בכל ההיסטוריה וזה מה שגרם לנו לרצות להקים לנו מדינה".
גאל-דור מודע היטב לבעייתיות והמורכבות שבמפגש בין השוויוניות המקודשת בארה"ב לבין הדרישה והרצון שיהודי יינשא בסופו של דבר ליהודייה, "זה באמת מעלה שאלה איך אתה אומר שכולם שווים ופתאום כשזה מגיע לנישואין צריך להתחתן דווקא עם בן לדת מסוימת. אבל כן, אתה מאמין שבעם היהודי יש משהו, ובכל פעם שמגיעה לארץ קבוצה של 'תגלית' שרבים מהם גדלו בבתים מנותקים מיהדות ולא יודעים דבר על יהדות, פתאום קורה משהו.
״לפעמים אני לא יודע להסביר את זה הגיונית. יש משהו שמחבר את העם היהודי יחד, לרצות להיות שותפים ואל זה מתחברים ערכי ערבות הדדית, מסורת ואפילו שבת. יש משהו ששומר עלינו יחד. הדאגה והערבות ההדדית כלפי כל יהודי בסכנה גם אם הוא בקצה העולם. אני מרגיש שאני חלק מהדבר הזה".
גאל-דור דוחה את הגישה הרואה במדינת ישראל כמדינה שכל תכליתה הייתה להביא להצלתו של עם נרדף, ולא לייצר זהות יהודית לאומית, גישה שעל פיה אם תחושתו של יהודי תהיה שאת הביטחון הרב ביותר הוא יקבל אם יינשא לנוצרייה בארה"ב, אכן כך הוא יעשה. "אנחנו חושבים ומאמינים שמדינת ישראל לא קמה רק כדי לברוח מפרעות השואה. למדינת ישראל יש שליחות בעולם, יש לה משימה, יש לה מקום של 'אור לגויים', גם ליהודים שנמצאים ברחבי העולם. היא המרכז של העם היהודי, ולא מקום שכאשר האיום הסתיים ניתן לפרק אותו. יש במדינת ישראל תוכן משותף ולא רק גורל. התרבות היהודית ששמרה עלינו אלפי שנים ממשיכה להתפתח פה".
"בעידן המודרני, שבו האנטישמיות הלכה וקטנה, המשימה של העם היהודי משתנה ומתעדכנת, כי בתקופת הרווחה הכלכלית אנשים שואלים מי אני, האם אני סתם איש העולם הגדול? יש אומרים שכן וזה עצוב מאוד, ויש שאומרים שאני משלב את העולם הגדול לאמונתי כיהודי ורצוני להתחבר ולהתקשר לדבר המופלא שנקרא העם היהודי".