נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ורעייתו נחמה אירחו היום (חמישי) בבית הנשיא מפגש מיוחד לציון 100 שנים להולדתו, ועשר שנים לפטירתו של חתן פרס ישראל הסופר יזהר סמילנסקי ז"ל (ס. יזהר).
במפגש השתתפו בני משפחתו של יזהר וחברי משפחה, בהם חיים גורי ורעייתו עליזה, פרופ' יעקב גינדין ורעייתו אסתר, האמן דני קרוון, הסופר מאיר שלו והחוקר יחיעם וייץ.
״כשמלאו מאה שנה להולדתו של ס. יזהר ביקשתי לציין את האירוע הזה", אמר הנשיא במפגש, "שכולנו יחד נתכבד בהשתתפות באירוע לציון יום הולדתו של איש מיוחד ובולט בחוויה הישראלית".
ריבלין סיפר, ''כשנבחרתי לכנסת הייתי בן 49 וחברי הכנסת הותיקים המליצו לי לקרוא מספר נאומים שנשאו חברי כנסת בעבר כדי להבין את התפקיד, כדי שאוכל להבין שליחות ציבורית כזאת. אחד מהנאומים הללו היה כמובן נאומו של ס. יזהר על צמחיית הארץ ופרחי הארץ נאום שכל מי שקורא אותו נפעם''.
''כאדם שקרא את ׳חרבת חזעה׳, ו׳ימי ציקלג׳, שנאבק להבין את 'חרבת חזעה' בצורה יותר עניינית, כמי ששמע את הוויכוחים שהסעירו את הארץ מ׳ימי ציקלג׳, אני מוכרח לומר שבין אם הסכמת ובין אם לא הסכמת, לא יכולה חברה כמו חברתנו, לא לציין את יום הולדתו של יזהר סמילנסקי הלא הוא ס. יזהר והרי אנחנו כאן״.
הנשיא הודה לבני משפחתו של סמילנסקי ולמשתתפים שהתאספו לכבוד האירוע על הגעתם. "לכבוד הוא לנו לארח במפגש כזה שלושה ענקים כמו חיים גורי, מאיר שלו ודני קרוון״, אמר.
רעיית הנשיא נחמה סיפרה על אהבתה לכתביו והוסיפה: ״את הספר המקורי ׳עלילות חומית׳ יש לי. יש לי כמובן ספרים נוספים שלו, אבל את ׳חומית׳ אהבתי במיוחד לספר לנכדיי״.
נינו של ס. יזהר, הנקרא על שמו, יזהר בן ה-9, סיפר על הסבא רבא אותו לא זכה להכיר, ועל נקודות הדמיון הרבות שרואה הסביבה בינו לבין סבו וסיכם בחיוך, שכשהוא טועה בדיבורו בעברית הוא מצטער שדווקא תכונה זו של סבו, השליטה, הדיוק והעושר הלשוני בשפה העברית לא דבקה בו.
״בעיני, ס. יזהר הצבר עומד בגאווה בין ברנר וביאליק, וכך מצאתי כשכתבתי באחד משירי הנקרא ׳זכרון חיפאי׳,״ סיפר המשורר חיים גורי אשר הקריא משירו והוסיף לספר על זיכרונותיו מסמילנסקי: ״אהבתי את יזהר אהבת נפש, ואני מודה לך אדוני הנשיא על שמצאת לנכון לערוך מפגש כזה בבית הנשיא".
הסופר מאיר שלו סיפר גם הוא על יזהר, ועל מפגש ספרותי בו לקחו חלק שניהם, במהלכו קרא שלו קטע מספרו של יזהר.
במהלך הקריאה, ביקשה אישה בקהל לדעת מהו העמוד המדויק ממנו הקריא שלו, ולאחר שענה לה, אמרה בקול ופליאה: ״בדיוק כמו שכתוב אצלי״; על כך אמר לו בחיוך יזהר, כי אישה זו העניקה לו את המחמאה הגדולה ביותר שיכול היה לקבל כסופר- התחושה שכתב במיוחד עבורה את הספר ממנו הקריא בקול. ״זו הייתה תובנה ספרותית עמוקה שזכיתי לשמוע מיזהר״, סיכם שלו.