אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: יונתן סינדל, פלאש 90

מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, פרסם אחר הצהריים (רביעי) דוח ביקורת מיוחד בנושא סיוע המדינה לניצולי שואה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

במועד סיום הביקורת - ינואר 2017, חיו במדינת ישראל כ-158 אלף אזרחים הזכאים לזכויות ולהטבות בשל היותם נרדפים במהלך השואה, וכ-56 אלף אזרחים נוספים שהוכרו כנפגעי התנכלויות אנטישמיות וגזעניות בתקופת מלחמת העולם השנייה. גילם הממוצע הוא 85, ומידי חודש נפטרים כ-1,000 מהם.

דוח המבקר עוסק בסיוע הכולל שהמדינה נותנת לניצולי השואה לשם מילוי צורכיהם השונים. הדוח בוחן את הסיוע מזווית הראייה של הניצולים עצמם, ושם לו מטרה להשמיע את קולם של ניצולים שאין להם הכוחות לעשות כן בעצמם.

הליקויים העיקריים

היעדר גורם מתכלל - הרשות לזכויות ניצולי השואה אינה משמשת כגורם מתכלל לגבי הסיוע הכולל אשר משרדי הממשלה וגורמים חוץ-ממשלתיים נותנים לניצולים. בהיעדר יד מכוונת ובהיעדר תיאום נוצר חלל במענה לצרכים של ניצולים בחלק מתחומי חייהם. לעומת זאת לעתים יש כפילות במתן שירותים, היעדר תיעדוף וחוסר יעילות בהקצאת משאבים.

ההסדרים החוקיים החלים על הניצולים סבוכים ואינם בהירים - מדובר בחקיקה שמשתנה מפעם לפעם ועשויה טלאי על טלאי. חלק מהניצולים אינו בקיא באפשרויות חיפוש המידע באינטרנט ואף לא שולט בשפה העברית, ובכך מתקשה בהבנת הזכויות שהוא זכאי להן.

תגמולים כספיים לניצולי השואה - במועד סיום הביקורת, שרת המשפטים עדיין לא קבעה כללים לעניין המשך הסיוע לניצולי שואה הנזקקים לכך, הממומן באמצעות נכסים שלא נמצא להם יורש, אף שבסוף שנת 2017 צפויה להסתיים פעילותה של החברה להשבת רכוש.

רוב אוכלוסיית הניצולים אשר עלתה בשנות התשעים של המאה העשרים מברית המועצות לשעבר, אין לה פנסיות או בסיס כלכלי אחר, למעט קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. קולה של אוכלוסייה זו, ששיעורה כרבע מכלל אוכלוסיית ניצולי השואה, אינו נשמע. בלית ברירה הם מסתגלים למצבם ומסתפקים בחיי צנע ומוותרים על מילוי צרכיהם הבסיסיים.

סיוע בדיור - עם הזדקנות אוכלוסיית הניצולים, כושר הניידות שלהם נפגע. חלק מבתי הניצולים אינם מותאמים לכך. סביר כי הצורך בהתאמה פיזית של סביבת המגורים של הניצולים לצורכיהם רק ילך ויגבר. לרשות אין מידע מקיף ומלא על מאפייני מגוריהם של הניצולים ונבצר ממנה לדעת אם הניצולים ממתינים לדיור ציבורי.

ההנחה בארנונה הניתנת לניצולי שואה על פי מבחן ההכנסה, נמוכה מזו הניתנת לכלל הקשישים מקבלי הבטחת הכנסה.

הקמת תשתיות חברתיות לטובת ניצולי השואה - משרד הרווחה לא השלים גיבוש תכנית להרחבת היקף שירותי רווחה וחברה לניצולים. ולכן לא ניצל סכום כולל של 60 מיליון ש"ח שהממשלה החליטה להקצות לשנים 2014 ו-2015. בשנת 2016 ניצל המשרד רק כ-4.3 מיליון ש"ח מתקציב של 40 מיליון ש"ח.

בשל אי-ניצול התקציב נבצרו מניצולים שירותים שיכלו לשפר את רווחתם, לרבות ארוחות חמות, טיפולי בריאות, לחצני מצוקה, ובעיקר פעילות חברתית שהייתה יכולה להפיג - ולו במעט - את תחושת הבדידות, שהיא קושי מרכזי לרבים מהניצולים.

שיעור הניצול של כספי התמיכות מטעם המשרד לשוויון חברתי בתחום הנצחת זיכרון השואה הסתכם בשנת 2014 ב-50% בלבד, ובשנת 2015 ב-23% בלבד.

שירותי בריאות - רופאת הרשות לזכויות ניצולי השואה, המליצה להרחיב את מגוון הטיפולים הנפשיים. אולם במועד סיום הביקורת, הרשות הכירה רק בטיפולים פסיכיאטריים ופסיכותרפיים.

מעורבותם של ארגונים חוץ-ממשלתיים במימון טיפולי שיניים של ניצולי שואה מעידה כי בפועל מורגש צורך בסיוע בתחום זה.

מיפוי צרכים - במועד סיום הביקורת עדיין לא ביצעה הרשות לזכויות ניצולי השואה, סקר מקיף הכולל את כלל אוכלוסיית ניצולי השואה, על מאפייניהם השונים, אף שהיא הגורם האמון על הטיפול באוכלוסייה זו. לפיכך אין לרשות ולמדינה מיפוי מעודכן של צורכיהם וניתן להניח כי חלק מהניצולים לא קיבלו את כל זכויותיהם ואת הסיוע הנדרש להם.

מבקר המדינה שפירא מציין כי לצד הליקויים שנמצאו במילוי צורכיהם של ניצולי השואה, מתגלים גם צדדים יפים של החברה הישראלית ורצון אמיתי לסייע לאוכלוסייה זו. מדובר בעיקר בעמותות וארגונים, בשיתוף מתנדבים רבים הבאים ממגזרים שונים במדינה. הם פועלים למלא את החסר בתחומי החיים השונים שבהם זקוקים הניצולים לסיוע.

יחד עם זאת, המבקר קובע כי לטובת הניצולים נדרשת יד מכוונת לפעילות הממשלתית והחוץ-ממשלתית. שפירא מדגיש כי את התיקונים הנדרשים יש לבצע ללא כל דיחוי, ''על מנת שהניצולים החיים בקרבנו יוכלו לחיות את שארית חייהם בכבוד ולקבל את ההכרה שהם ראויים לה - ויפה שעה אחת קודם''.