פותח דלת ליוצרים דתיים וחרדים. אורי גרודר
פותח דלת ליוצרים דתיים וחרדים. אורי גרודרצילום: עצמי

תאגיד השידור הציבורי 'כאן' פותח את הדלת גם לחברות הפקה מהמגזר החרדי והדתי שעדיין לא יצרו תכנים למסך הקטן.

השבוע פרסמה מחלקת מורשת ישראל ויהדות של התאגיד קול קורא מיוחד שבמסגרתו שונו תנאי הסף, כך שגם מי שמעולם לא הפיק תכנים למסך הקטן יצטרף למעגל המשדרים. הקול הקורא מבקש להביא לשידור "הצעות לתכנים מגוונים, בהם תוכניות מדע, טכנולוגיה ופסיכולוגיה וההשקה שלהם ליהדות ולאמונה, מנהגים ומסורות שונות בעדות ישראל". בנוסף לכך נדרשים גם "ראיונות וסיפורים אישיים בנושאי סוגיות בתשובה, ספיישלים על רבנים והמשפיעים הגדולים בהיסטוריה היהודית".

הקול הקורא הזה הוא לא שגרתי, וכמוהו גם מי שעומד מאחוריו, אורי גרודר, הממונה על המחלקה. גרודר (46), במאי ויוצר שחזר בתשובה לפני כ‑15 שנה, מגיע לעבודה בתאגיד עם מעיל ארוך ומגבעת. הוא יוצר סרטים וסדרות ומלמד בבית הספר לקולנוע 'תורת החיים' מיום הקמתו. גרודר מספר כי הוא עצמו הופתע לקבל את התפקיד. "שלחתי קורות חיים וזומנתי לריאיון. אני יוצר ומלמד, אבל לא ניהלתי מעולם".

גם אחרי שהתקבל, הבהיר למנהליו כי דעותיו שונות מהמקובל בתפקידים כאלה. "אמרתי שאני לא דתי לאומי אלא חוזר בתשובה, על כל המשתמע. הם אמרו שזה מי שהם רוצים בתפקיד". אחרי התייעצות עם רבותיו, הוא התחיל לעבוד ב'כאן'.

גרודר עבד עם ערוצים רבים ויודע עד כמה קשה להביא תכנים מסוימים אל המדיה. גם כי צריך להוכיח ניסיון, אבל גם בגלל שהמקום מצומצם. "לכל הערוצים יש על פי החוק מחויבות לתכנים יהודיים, אז הם עושים תוכנית לפני שבת וחגים ומסמנים וי. אבל אני לא רוצה יהדות חגים". תאגיד השידור הציבורי איננו בנוי כמו רשות השידור, ולכן מורשת ישראל היא לא מחלקה נפרדת. גרודר אחראי להכניס את תכני היהדות בסוגות השונות: בידור, דוקו ועוד. "בתאגיד לא ייתנו תוכנית לפני חג, היהדות תגיע לפריים טיים".

פריים טיים?

"אני מאמין שכן. אנחנו רואים שיש ליהדות הצלחה מאוד גדולה בהרבה מקומות. שטיסל מצלם עונה שלישית וזה נדיר במושגים ישראליים. סרטי הקולנוע שעסקו ביהדות זכו השנה להצלחה. כל נושא האמונה מעסיק את הציבור".

גרודר חש שהמחלקה היחידה שפעלה במרץ על תכנים יהודיים היא המחלקה למורשת ישראל של רשות השידור. גרודר חולק שבחים למנהלת המחלקה, מוריה לפיד קור, ששדרגה את המחלקה מאוד, אבל חושב שאפשר לעשות עוד. צעד אחד, למשל, יהיה להצעיר את קהל היעד תוך שימור הקהל הנוכחי, והשני - לגוון את היוצרים.

אתה מרגיש שיש קולות שאינם מושמעים במערך השידורים הנוכחי?

"כן. יש יוצרים ב'תורת החיים', ב'מעלה' ויוצרים פרטיים שבכלל לא ניגשים למכרזים בטלוויזיה. הם חושבים 'מי יסתכל עלינו, למי נגיש?'. שידור ציבורי הוא לא רק ציבורי במובן של קהל היעד, אלא גם במובן של מי יוצר אותו. שודרה סידרה על הרמב"ם, שאדם חילוני יצר אותה. היא נעשתה בעין ביקורתית וזה בסדר, אבל יש ציבור דתי וחרדי ענק, שאם היינו נותנים לו לעשות סדרה על הרמב"ם היא הייתה יוצאת אחרת לגמרי".

לדעתו של גרודר, "יש קהל גדול שצריך לקבל עוד זמן מסך". אחד מהקהלים האלה הוא החוזרים בתשובה, שנמצאים בעשייה התרבותית. "זה ציבור שלא מקבל ביטוי, יש לו מה לומר והציבור מתעניין בזה מאוד".

ומה גבולות הגזרה שלך? קולות יהודיים שאתה לא מסכים איתם יקבלו ביטוי?

"אני תלמיד של ר' נחמן ומנסה למצוא את הנקודה הטובה אצל כולם. זהו גוף ציבורי ואני חייב לתת ביטוי לכולם".