כר נוח לקיצוניים. ישוב בדואי
כר נוח לקיצוניים. ישוב בדואיצילום: הדס פרוש. פלאש 90

בעקבות המהומות באום אל חיראן הבוקר ורצח השוטר, אומרת המשטרה כי המחבל הוא פעיל התנועה האיסלאמית הפלג הדרומי ונבחן קשר שלו גם לדאע"ש. עד כמה ארגונים אלה מוצאים את החברה הבדואית בישראל ככר לפעילותה, שאלנו את המזרחן ד"ר מוטי קידר מאוניברסיטת בר אילן.

"זה לא חדש", אומר קידר. "התנועה האיסלאמית, הצפונית והדרומית, מאוד פעילות במגזר הבדואי. התנועה הצפונית שהוצאה מחוץ לחוק, זו של השייח' ראאד סאלאח, הייתה מבצעת פעולות של בניה של מבני ענק בתוך יום אחד עם אלפי מתנדבים, תוך עבירה בוטה על החוק. לעומת זאת התנועה הדרומית מיוצגת בכנסת והפלג הזה נחשב כלגיטימי".

לזאת מוסיף ד"ר קידר ומטיל ספק ברצינות הטענה אודות קשר לדאע"ש, "לגבי הטענה של שייכות לדאע"ש – תמיכה בדאע"ש זו עבירה פלילית, אז למה לא ישב בכלא ולמה לא הוגש נגדו כתב אישום? לבוא ולומר זאת אחרי מותו זה מעורר תמיהה. אני לא אומר שהוא לא היה, אבל אם ידעו שהוא כזה מדוע הוא מתהלך חופשי?".

על הממד הכולל של התופעה מספר ד"ר קידר ומסביר: "לאורך שנים הקבוצה בפזורה היא מחוץ לגדר של המדינה. המדינה לא נוגעת בה, בקושי נותנת שירותים ריאות חינוך עבודה ותשתיות. הם נמצאים בבחירה בפזורה אבל נמצאים בזבל מהבחינה הכלכלית חברתית ובוודאי גם הפוליטית ולכן זו חברה שהיא קרקע פורייה לפעילות של תנועות איסלאמיות שאומרות אנחנו מביאים לכם את האיסלאם כשהמדינה זורקת אתכם".

מוסיף קידר ומציין כי "הייתה שם תופעה נוספת והיא התדרדרות ערכית, בקרב בנים ובנות יש מרידה מול ההורים. יש שם תופעות חברתיות שהופכות לבעייתיות מאוד. משבר ערכים גורם לרצון להתחבר למשהו שנראה טוב, בסדר, רציני והגון, והתנועה האיסלאמית דגה במים הללו הרבה דגים. לכן רואים בנגב הרבה מסגדים, כאשר האיסלאם אצל הבדואים במקור הוא איסלאם די רך.

''הם היו קצת בקיאים בכתובים ובתפילה, אבל התחושה שלהם למסורת הייתה חלשה יותר מאשר אצל אנשי העיר, ולתוך החלל הערכי הזה נכנסת תנועה שנראית כנקיית כפיים כאלטרנטיבה חברתית וגם פוליטית לציבור שנמצא מעבר לשוליים".

לשאלת האמת שמאחורי התחושה לפיה התנועה האיסלאמית היא אכן טהורת כפיים ואידאליסטית, אומר ד"ר קידר: "בשנות השמונים, כשהתנועה החלה את פעילותה, היא הייתה של צעירים אידיאליסטים נקיי כפיים שלא עסקו בכסף, ולכן היא המריאה כמטאור, אבל עם הזמן, שלושים שנה ויותר לאחר מכן, כל תנועה הופכת אינטרסנטית, והיום אותם צעירים אידיאולוגיים של לפני שלושים, הפכו לאנשים בני שישים בעלי משפחות ופנסיה ומשכורות ואינטרסים.

יש הרבה אנשים שרואים בתנועות הללו תנועות שעברו תהליך של הסתאבות, ולכן יש יוזמות חדשות של איסלאם פוליטי כדי להיבנות מהעובדה ששתי התנועות הגדולות נמצאות בהתדרדרות במדרון אחורי. לכן למעט הפגנות קטנות לא הייתה מחאה כשהתנועה האיסלאמית הצפונית יצאה אל מחוץ לחוק, התמיכה הציבורית של התנועה מזערית ולמעט המשפחה שלו וקומץ תומכים לא הפגינו כשהשייח' ראאד סלאח ישב בכלא. במידה מסוימת ניתן לומר שהחברה הערבית קיבלה את מאסרו באנחת רווחה. כשהוא בכלא הוא לא מאיים על אחרים".

על ההבדל בין הפלג הדרומי לצפוני, ההבדל שהפך את האחת למותרת בישראל ואת חברתה למחוץ לחוק, מסביר קידר: "המטרה המוצהרת של שניהם היא לבנות מדינה איסלאמית על חורבותיה של מדינת ישראל. זו ההגדרה. השאלה היא מה אתה עושה בשביל זה, אם אתה רק מתפלל לשם כך וזה נשאר בחלום אנחנו יכולים לחיות עם זה, כל עוד הם לא נוקטים בצעדים ממשיים לקידום האג'נדה הזו.

''לעומת זאת, התנועה הצפונית הייתה צמודה לאידיאולוגיה גם במעשים, הם אספו כסף לחמאס ועל כך ישב השייח' ראאד סלאח בכלא, הוא פעל כדי לוודא שמדינת ישראל מתחסלת באמצעות חמאס. היו עוד מעשים נוספים שנועדו להבעיר את השטח ולהצית את הלבבות ואת השטח. זה מה שהביא להגדרת הפלג הצפוני כהתאגדות בלתי חוקית".

באשר לארגונים החדשים שמוקמים כדי להוות חלופה לתנועה האיסלאמית הוא מספר: "אנחנו רואים זאת כבר שנים לא מעטות. לפני כעשר שנים הושב בכלא שייח' מנצרת, אבו סלים, ששלח בחורים להילחם בסומליה נגד הפלישה האתיופית הנוצרית, מין דאע"ש שכזה. אחרי שבן לאדן נהרג הוא ספד לו. זה היה אדם שתפס קיצוניות נוראה ואיומה, ולימים בגלל אותו משלוח הבחורים לסומליה דרך קניה במטוס אל על הוא הושם בכלא.

''היה אחר שקרא להשמדת ישראל בהר הבית וגם הוא נענש. יוזמות בשטח קמות כי התנועה הוותיקה הופכת לאיטית וכבדה יותר עם פוליטיקה. קמים הצעירים חסרי המנוח להחליף את הזקנים שהתעייפו וכך יהיה גם בדור הבא. זו התופעה בכל העולם, בכל ארגון ובכל אידאולוגיה".