רצח במושבה השקטה
רצח במושבה השקטהצילום: דוברות המשטרה

הטרגדיה במגדל מתחברת לאירועים נוספים שאירעו באחרונה ובהם הורים רצחו את ילדיהם. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הקרימינולוג נצ"מ בדימוס אבי דוידוביץ', מרצה במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל, על המאפיינים, אם יש כאלה, של הורים המועדים למעשי זוועה שכאלה.

כבר בפתח הדברים מבהיר דוידוביץ' כי למרבה הצער לא ניתן לאתר מראש הורים המועדים למעשים שכאלה. "במרבית המקרים אנחנו לא יכולים לצפות ולא לנבא מקרים קיצוניים וחמורים שכאלה, למרות שהיינו רוצים ולמרות שמדברים על הערכת מסוכנות ולמרות שאחרי מעשה מזהים כתובות על קיר. למרבה הצער כשאדם מחליט לעשות זאת, וזו החלטה ולא חולי נפש, אנחנו לא יכולים למנוע זאת".

על קביעתו לפיה המעשים הללו אינם פרי חולי נפש אלא פרי החלטה, מבהיר דוידוביץ' כי "במרבית המקרים הניסיון מוכיח והמחקר מלמד שרוב המקרים הללו לא נעשו בעקבות חולי נפשי, ובחקר של אותם שנותרו בחיים ולא שמו קץ לנפשם, התברר שהם כשירים לעמוד לדין ואכן עמדו לדין".

את דבריו מחריף דוידוביץ' ומציין כי "בחלק מהמקרים המעשים הללו נעשו מתוך נאמנות, מתוך תחושה שההורה פועל כדי להציל את הילדים ואת המשפחה מגורל מר ועתיד נורא, לכן עושים זאת מתוך נאמנות ולא מתוך אכזריות". על כך הוא מוסיף ומדגים כי לעיתים "בא אדם שעל רקע כלכלי, או על כל רקע חברתי תרבותי אחר, צופה עתיד רע ונמהר למשפחה ולילדים ומחליט לעשות מעשה. בדרך כלל בקטגוריה הזו של רצח ילדים בידי הוריהם הם מתאבדים אבל היו שלא התאבדו, ומתברר שההגיון שלנו אינו ההגיון של אותו אדם".

על התחושה לפיה האירוע האחרון מקושר לאירועים הקודמים בצורה כזו או אחרת של היגררות למעשה חמור מסוג זה, אומר דוידוביץ' כי הדברים בהחלט נכונים, "המחקר קורא לזה הידבקות. במקרים של אלימות בתוך המשפחה אנשים מקבלים רעיון או שואבים עידוד. לקטוע גלים כאלה צריך בתגובות חד משמעיות, גם בכלי התקשורת".

על מעורבות התקשורת בפרסום מקרים מעין אלה והשלכות הפרסום הוא מעיר כי "יש כאן שאלה ערכית של התקשורת וזכות הציבור לדעת. ככל שזה נוגע להיבט הקרימינולוגי - ככל שהתגובה החברתית ברורה ונוקשה יותר, כשמדברים על אדם כזה כרוצח וכשהתגובה היא חד משמעית, זה בהחלט יכול לצמצם את הגל. ככל שהתגובה יותר מכילה ויותר מבינה ומדברים על המצוקות זה גורר מקרים נוספים".

היגררות זו מזכירה במידה מסוימת גם את תופעת התאבדות שעליה התקבלה בשעתו החלטה למעט את הפרסומים ולמנוע מעשים נוספים, ודוידוביץ' מסכים לקישור בין שתי התופעות. "כשהתגובה שלילית תופעת ההתאבדות מאוד מצומצמת. ככל שהחברה פחות מכילה ויותר שוללת אנחנו יכולים לצמצם את התופעה הזו. כשמדברים על הרתעה במובן הקרימינולוגי שלה, אנחנו מדברים על עבירה אמוציונאלית-רגשית ולא כזו שבאה מתחום החומרנות והתועלתנות, ולכן ככזו ההרתעה במקרים הללו אינה באה לידי ביטוי, וההשפעה היא חברתית תרבותית".

עם זאת מעריך דוידוביץ' כי פרקליטיו של האב הרוצח ינסו להוביל את הדיון לאפיק הנפשי והבריאותי, אך "אנחנו צריכים לזכור שרוב המקרים הללו ברובם לא נעשו על רקע נפשי אלא מתוך החלטה, עד כמה שהדבר נשמע איום".