סיפור לשבת ופורים
סיפור לשבת ופוריםIstock

אחד ממתחריו ברומניה ניסה לסחוט ממנו סכום כסף גדול. מנדל סירב, והאיש הבטיח לנקום בו.

הוא הפריח שמועה כי מנדל מצא אוצר גדול ששייך לממשלת רומניה, וכדי שסודו לא יתגלה ברח לרוסיה. אמנם ממשלת רוסיה לא הסכימה להסגירו, אבל החליטה להעמידו לדין בתחומה. נשלח לו זימון למשפט, ובד בבד נשלחה הזמנה לממשלת רומניה לשגר תובע מטעמה ועדים המאשרים את נכונות ההאשמה.

שבור ומודאג נסע מנדל אל רבי אריה לייב - הסבא משפולי - לבקש ממנו עצה וישועה. בבואו הרגיעו הצדיק באומרו כי ישים את מבטחו בקדוש ברוך הוא, ו"ישועת ה' כהרף עין". הרבי הוסיף כי כדאי מאוד להשתדל לקבוע את מועד המשפט לפורים.

מנדל עדיין היה מלא דאגה ושאל בהיסוס: "אבל מה אטען בבית המשפט כנגד כל הראיות שיציג התובע?!".

"הסר דאגה מלבך", השיבו הסבא משפולי, "אשלח מטעמי סנגור מצוין שייצג אותך בבית המשפט".

"וכיצד אדע לזהותו?", תמה, והרבי השיב: "הוא יחבוש כובע לבן ויעטה כפפות אדומות".

מנדל התמלא שמחה לנוכח הצעתו הנדיבה של הרבי ושאל באסירות תודה: "כמה אצטרך לשלם בעבור עבודתו של הסנגור והוצאות הדרך?". חייך הצדיק ואמר: "עתה זכיתי לשדך יתום ויתומה, וזקוק אני לסכום כסף גדול כדי להשיאם. האם תהיה מוכן לקבל עליך את הוצאות חתונתם?"

מנדל הסכים, ובו במקום נתן לרבי סכום נאה בעבור ההוצאות הראשונות והתחייב לשלם את השאר. הוא חזר לעירו, ולאחר מאמצים רבים הצליח לשנות את מועד המשפט ולקובעו ביום פורים. מיד שלח מברק לרבי, כדי שיכין את הסנגור מבעוד מועד.

פורים הגיע. חסידיו של הסבא משפולי הכירו את דרכו לנהוג לעתים בדרכים מתמיהות כדי לפעול ישועה ליהודים, אולם אותו פורים היה מיוחד במינו.

בליל פורים, כשהתאספו החסידים סביב שולחן הרבי, העלה הסבא בקשה מיוחדת: לערוך את משפטו של היהודי מנדל הזקוק לישועה. אולם בית המדרש נהפך לבית משפט. החסידים התארגנו והעמידו את רב העיר בתפקיד השופט, ואליו צירפו עוד שני שופטים. אחריו בחרו את התובע והמלשין ואת הנאשם מנדל, וכן שניים שהיו עדים. בשלב זה התערב הצדיק ואמר כי הוא יהיה הסנגור.

המשפט נפתח. תחילה קם התובע והחל להציג את מעשהו החמור של מנדל, כיצד העז לגזול את רכוש המדינה ולברוח לרוסיה. בשעה שדיבר לגלגו עליו החסידים. התובע ניסה לבסס את טענותיו וזימן את העדים. כאן נכונה לו הפתעה. העדים הפכו את עדותם וסיפרו כי אין זו אלא עלילה, שכן הם שמעו בעצמם את האיש מאיים על מנדל שיעליל עליו אם לא ייתן לו כסף.

כעת הגיע תורו של הסנגור. הסבא משפולי חבש על ראשו כיפה גדולה לבנה ועל ידיו עטה כפפות אדומות. שקט השתרר באולם, והוא פתח בנאום חוצב להבות. בטוב טעם הסביר באוזני השופט כיצד היה מנדל טרף לעלילה שפלה, ולא יאה לממשלה נאורה כרוסיה להאמין לכך, ולכן אל לה להיכנע ללחצים המופעלים עליה מצד ממשלת רומניה.

הדברים היו כה מרגשים ומשכנעים, עד שנגעו ללב כל השומעים. בסיום דבריו לא נשאר כל ספק בצדקתו של מנדל, ולשופטים לא נותר אלא לזכותו בדין ולשחררו. הם לא הסתפקו בכך ואף חייבו את ממשלת רומניה לשלם למנדל את הוצאות המשפט, ובכלל זה דמי עוגמת נפש. קריאות שמחה פרצו מפיות החסידים, וההתוועדות העליזה חזרה להתנהל כמיטב מסורת שמחת הפורים.

במוצאי פורים הגיע ממנדל מברק המבשר כי זכה במשפט וכי בקרוב יבוא לשפולי. כאשר הגיע לעיר הקיפוהו החסידים ושאלו בסקרנות כיצד התנהל משפטו. הוא סיפר כי אכן הסנגור ששלח הרבי היה מוצלח ביותר. "נאומו הנלהב והמשכנע היטה את לב השופטים, ותכף לאחר מכן הכריזו השופטים על זיכוי מוחלט", תיאר בקול נרגש. עוד סיפר כי למזלו הגדול חייבו השופטים את ממשלת רומניה בהוצאות משפטו ואף בדמי עוגמת נפש.

"מה הייתה טענתו של הסנגור?" שאלו החסידים ומנדל החל לחזור על הדברים. תדהמה אחזה בחסידים. הדברים הללו היו בדיוק המילים שהשמיע הרבי בנאום הסנגוריה במהלך המשפט המבוים בעת סעודת פורים!

מנדל ביקש להיכנס אל הסבא ולהודות לו על הסנגור הנפלא. כאשר עמד על מפתן הדלת, בטרם פצה את פיו, חייך הצדיק ואמר: "נו, מנדל, האם הסנגור ששלחתי היטיב למלא את תפקידו?"

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:

[email protected]