זו לא הפעם הראשונה שבה נתקלת יוצרת הקולנוע מנורה חזני בדלתות שנטרקות ובתשובות שליליות.
אבל בסרטים שעשתה עד עכשיו תמיד היה איזה חרך, סעיף כזה או אחר, שדרכו הצליחה לקבל מימון ולתת מקום לקול הייחודי שלה בתוך תעשיית הסרטים הדוקומנטריים. אבל לא הפעם. דווקא בסרט שיצרה על סיפורם של אביה וחבריו, מחדשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, היא נאלצת לפנות לקהל הרחב ולבקש את עזרתו דרך 'הדסטארט'.
'רוח אחרת', סרטה של חזני, נולד מתוך מבט פנימה, אל הבית של הוריה, בני ובינה קצובר, בו גדלה. "לאבא שלי יש שיחה שבה הוא מספר את הסיפור שלו, שכולל את חידוש היישוב היהודי בחברון, ההחלטה שלו ושל הרב מנחם פליקס לא להסתפק בכך, אלא לצאת שוב ולחדש את ההתיישבות היהודית בשומרון. הסיפור הזה מאוד חזק ונוגע באנשים מכל הגוונים", היא מספרת. כבר לפני זמן רב חשבה חזני שהסיפור צריך להפוך לסרט, אבל הרעיון נדחה בגלל התחושה שהפרויקט קשה מדי, וכמובן העדר התקציב. "את הבעיטה קיבלתי ממקום אחר. שללו כל מיני פרויקטים שרציתי לעשות בתקשורת בגלל הזווית הימנית שלהם, אז החלטתי שזהו, ככה אי אפשר להמשיך וצריך להשמיע גם קולות אחרים".
יצאת לתעד סיפור שבעצם על ברכיו גדלת. למדת דברים חדשים?
"כן. קודם כול בתחקיר התגלו לי אינספור פרטים חדשים. חוץ מזה גם עברתי תהליך שבסופו ידעתי להכיר בגדולה של הדברים. כל חיי ידעתי שהייתה שם רוח עצומה ודבקות, אבל עד עכשיו זה היה אינטואיטיבי". חזני מספרת על חוויה מיוחדת נוספת: "כילדה, תמיד הייתה לי תחושת החמצה. אני ילדה רביעית ונולדתי אחרי שכל האקשן כבר נגמר. החברים של ההורים שלי זכרו אותי בתור 'הבת שנולדה לבני וקראו לה מנורה'. עכשיו פתאום הילדה הקטנה הזאת שואלת אותם שאלות". כיוצרת, היה על חזני להתרחק מהמרואיינים ולראות את הסיפור מבחוץ. "לפעמים זה היה קשה. הייתי צריכה לסמוך על עצמי שאדע את דרך האמצע".
צפיתי בסרט של חזני בגרסתו הלא סופית. סרט מצוין שזורק את הצופה למציאות אחרת, שבה יהודה ושומרון היו הרים טרשיים וקירחים שכדי ליישב אותם נדרשו חזון של ממש, רוח חלוצית והמון מסירות. הסרט מתאר הן את ערש ההתיישבות בחברון, והן את הקמת קדומים ואלון מורה. ל'רוח אחרת' יש ערך דוקומנטרי, לאומי וציוני. ואף על פי כן אמרו לה לא.
"סרט עולה 400 אלף שקל. בכל פעם שהיה מועד הגשה לאחת הקרנות עבדתי על הצעה, הכנתי קטעים ערוכים מתוכו, שזה עולה הרבה כסף, והגשתי. ידעתי שלא אקבל מימון אבל הייתה לי ציפייה שאולי בכל זאת, אולי ירצו איזה עלה תאנה. ארבע פעמים אמרו לי לא, וזה מאוד מאכזב".
חזני פנתה לפרויקט גיוס המונים שבמסגרתו היא מנסה לגייס מהציבור 120 אלף שקלים, כשעד כה הצליחה לגייס מתוכם כ‑14,500. התגובות מעודדות והיא מזהה הרבה אכפתיות, כך שלמרות הדרך המפותלת-משהו שעליה לעבור, היא לא מתייאשת. "מדינת ישראל הגיעה לשלב שבו היא מגבשת את הצד התרבותי והזהותי שלה. במוזיקה ובתיאטרון כבר יש שינוי עצום, בקולנוע זה עוד יגיע".