הרב יעקב אריאל
הרב יעקב אריאלצילום: אלירן אהרון

נפשן של נשותינו ובנותינו חשקה בתורה. זו עובדה קיימת. יש צימאון נשי אמיתי ללמוד תורה.

מתקיימת בהן ברכתו של אותו צדיק, ה'חפץ חיים', שפסק להלכה (בספרו 'ליקוטי הלכות' לסוטה כ' ע"א, ד"ה מכאן) שלא ייתכן מצב מעוות שבו נשים רוכשות השכלה כללית אך אינן מרחיבות בו בזמן את ידיעותיהן התורניות. הדבר דומה לכוס זכוכית (מהסוג הישן) שמזגו לתוכה בבת אחת מים רותחים: שכבה אחת של הכוס מתרחבת במהירות, בעוד ששכבה אחרת נשארת מצומקת.

הפיצוץ הוא בלתי נמנע. לכן, פסק ה'חפץ חיים', המציאות החדשה מחייבת לימוד תורה לנשים. אין לפטור אותן מכך כפי שהיה נהוג בדורות הקודמים, כשנשים היו ספונות בביתן ועסקו במשק הבית בלבד, ויראת השמיים שלהן לא הייתה זקוקה למזון רוחני נוסף, כי המסורת שעברה מאם לבתה ואווירת הבית היהודי הספיקו לכך. לא כן בדורותינו, שבהם האישה מתקדמת בכל תחומי החיים ופתוחה להשפעות מתחלפות. עליה לבנות את אישיותה הרוחנית בצורה עצמאית.

גם לפני ה'חפץ חיים' פסקו הפוסקים שאישה חייבת ללמוד תורה כדי שתדע כיצד להתנהג כיהודייה כשרה, אך המצב החברתי החדש, שבו נשים תופסות מקום שווה בחיי ההשכלה והחברה הכלליים, חִייב עליית מדרגה גם בלימוד התורה. אישה זקוקה ללימוד תורה לא רק כאמצעי להכרת היהדות וקיום המצוות, אלא גם כערך עצמי, כמזון רוחני לנפש. לא ייתכן שמקורות היניקה הרוחניים של נשים יהיו מקורות זרים בלבד (גם אם אינם שליליים). עליה לפתח את עצמה מבחינה רוחנית. לכן על נשים לקבוע עיתים לתורה בכל יום - לא רק כדי לרכוש ידע נוסף ביהדות, אלא גם כדי להתפתח מבחינה רוחנית ולהעשיר את עצמן במקורותיה האינסופיים של התורה. על האישה לא רק למנוע ניוון רוחני אלא גם להתקדם - לפחות באותו קצב שבו היא מתקדמת בהשכלתה, בניסיונה המקצועי ובקידום מעמדה הכללי, אם לא יותר. אמנם, אין זו מצווה מפורשת מהתורה; אך ניתן להגדירה כ"מצווה טרומית" שבלעדיה אין אפשרות לקיים חיי תורה ומצוות ולפתח את האישיות הרוחנית של האדם. אפשר לומר שמקורה של מצווה זו הוא בפסוק: "נעשה אדם".

גם האדם עצמו חייב להיות שותף בבניין אישיותו. מבחינה זו, יום של ביטול תורה הוא חור באישיותה של האישה, ויש להתייחס אליו במידה מסוימת כ"ביטול תורה", אף שאינו "ביטול תורה" במשמעות המקורית של המושג. אין כאן ביטול בידע התורני, אך יש כאן ביטול באישיותה הרוחנית של האישה. ואכן עדים אנו לתנופה גדולה בתחום לימוד התורה לנשים. מכללות ומדרשות קמות, מתרבות ומתמלאות, ועוד היד נטויה. יש גם יבול ספרותי מבורך, ונשים כותבות מחקרים ומאמרים בכל תחומי התורה - בתנ"ך, במדרש, במחשבה, בהגות וגם בהלכה. מנינו את ההלכה בסוף הרשימה, משום שנדמה לכאורה שנשים ממעטות לעסוק בתחום זה. אמנם כן, לא הרבה נשים עוסקות בהיקף ובהעמקה בסוגיות הלכתיות, אך יש כאלה המסוגלות להתמודד גם עם טקסטים תלמודיים והלכתיים ולהבינם. ובאמת, מדוע אישה המסוגלת להתמודד עם טקסט משפטי חילוני לא תוכל להתמודד עם טקסט תורני, להבדיל?

יש להבחין לדעתי בין נשים שמתוך התעניינות טבעית עסקו בנושא הלכתי, למדו אותו לעומקו ואף העירו הערות משלהן תוך כדי לימודן, ובין נשים שרוצות להבליט את יכולתן לברר נושא הלכתי ולהראות שאף הן מסוגלות ללמוד תורה, לא פחות מגברים. או במילים אחרות: יש הלומדות תורה לשמה, והן הרוב המכריע, ויש שתורתן אינה לשמה, אלא לשם השגת מעמד חברתי באמצעות לימוד התורה. יש חשש שלימודה יהיה על מנת לקנטר. הסכנה גדולה יותר כאשר אין לה הדרכה נאותה, כפי שיתבאר בהמשך. ויש גם סוג שלישי: נשים תמימות, שבגלל היותן אוטו-דידקטיות, חסרה להן מסורת בית המדרש המקובלת בעם ישראל, ואין להן יכולת להבחין בין מקור מוסמך ובין מקור שאינו מוסמך, בין ראשונים ובין אחרונים. חסרה להן ההדרכה המתאימה, וממילא חוש הביקורת מה ראוי להיאמר ומה אינו ראוי, וכך עלולה לצאת תקלה מתחת ידן.

לכן יש צורך להקים בתי מדרש לנשים שבהם תילמד התורה כהמשך רציף לתורה שניתנה למשה בסיני. בית המדרש הנשי אינו חייב - וגם אינו יכול - לחקות את הדגם הגברי (בכלל, חיקוי אינו דבר רצוי. כל אדם צריך להתאים לעצמו את הבגד ההולם אותו). לאישה יש ייעודים נוספים בחיים, חשובים לא פחות: עליה להיות גם אם לילדיה, גם רעיה לבעלה, וגם לרכוש מקצוע שתוכל לסייע בו לפרנסת הבית ולמימוש עצמה. יש לשמור על איזון נכון בין המשימות הרבות.

המאור שבתורה הוא הערובה היחידה לקיומו ולקידומו של כל ציבור בישראל. בתי המדרש הגבריים כבר קיימים. זו הזדמנות היסטורית עבור הנשים, לבנות גם הן את בתי המדרש הייחודיים שלהן, שיתאימו לרוחן, לצורכיהן ולמשימותיהן, בהדרכתם של תלמידי חכמים מובהקים. על הנשים, שבנו את בית יעקב בכל הדורות, להיות שלוחות מצווה ולהוסיף נדבך נוסף בבניין התורה לדורות.

* הרב יעקב אריאל ישתתף במושב העוסק בנושא לימוד התורה לנשים בכנס הארצי הראשון לתורה שבעל פה שעורכת השבוע מכללת אורות ישראל