"לא האמנו שמדינת ישראל תגיע עד אנטבה". שי גרוס
"לא האמנו שמדינת ישראל תגיע עד אנטבה". שי גרוסצילום: עופר עמרם

שי גרוס (47) חגג את יום הולדתו השישי כחטוף בשדה התעופה באנטבה. ארבעה מחבלים גרמנים וערבים חטפו את המטוס שעליו שהה יחד עם הוריו, והנחיתו אותו באוגנדה.

המחבלים דרשו את שחרורם של 53 מחבלים הכלואים בישראל ובמדינות נוספות בתוספת דמי כופר. שחרור 105 החטופים על ידי צה"ל במבצע אנטבה היה אחת הפעולות הנועזות ביותר של צה"ל מאז היווסדו, שהכתה בהלם את העולם כולו.

למרות שעברו מאז 41 שנה, ועל אף שגרוס היה צעיר החטופים, האירועים לפרטי פרטיהם נותרו חקוקים בלבו. הוא שוב ושוב חוזר בהתרגשות על כך שהוא זוכר את האירועים כאילו קרו היום.

משפחת גרוס הייתה בדרכה לבקר את יעקב נאמן ז"ל, קרוב משפחתם שהיה באותה תקופה בשליחות בלוס אנג'לס. "נחתנו באתונה לחניית ביניים בדרך לפריז. עברו ארבע דקות מזמן הנחיתה ואנחנו פתאום שומעים צעקות ופאניקה במטוס. אני רואה מולי מחבל ומחבלת עם אקדח ורימון בידיים", נזכר גרוס, "הם הורו לנו לשים ידיים על העורף, וכך ישבנו במשך שעה". כדי למנוע ניסיון השתלטות של החטופים, החליטו המחבלים להפריד את הילדים מהוריהם ולהעבירם למחלקת עסקים. שי היה הילד היחיד שנותר עם הוריו. אמו החביאה אותו מתחת לכיסא שלה. במשך שעתיים הוא ישב כך מפוחד, בלי להוציא הגה.

"אמא שלי מספרת שרק אחרי החטיפה, היא הבינה את הסיפורים על איך ילדים התנהגו בשואה. לא בכיתי, לא הייתי בפאניקה, לא צעקתי, לא שאלתי שאלות". כשהמחבלים החזירו את הילדים לחיק הוריהם, שי לא רצה לצאת מהמחבוא ושאל את אמו: "אמא, זה כואב למות?". אחרי 24 שעות, ולאחר תדלוק בבנגזי שבלוב ועליית מחבלים נוספים למטוס, נחת המטוס באנטבה שבאוגנדה.

השנאה של המחבלים הגרמנים הייתה לא מוסתרת. הם ערכו סלקציה בין הנוסעים היהודים לנוסעים הגויים, שאותם הם שחררו. "בין החטופים הייתה ניצולת שואה, שהתחננה על חייה והראתה למחבל הגרמני את המספר שקעקעו הנאצים על ידה. בתגובה הוא בעט בה והעיף אותה לתוך החדר עם שאר החטופים. היא עברה סלקציה פעם שנייה".

קיוויתם שיבואו לחלץ אתכם?

"אף אחד לא האמין שמדינת ישראל תגיע עד אנטבה. גלעד שליט היה בעזה, מרחק קילומטר מגבול ישראל, וצה"ל לא ידע איפה הוא ולא הצליח לחלץ אותו, אז באנטבה שנמצאת במרחק 4,000 קילומטרים מישראל? אף אחד לא חלם שזה מה שיקרה. חשבנו שהאפשרות היחידה היא משא ומתן עם הטרוריסטים. זה היה ברור לכולם".

אחוות חטופים עם גלעד שליט

שבוע ימים של חרדה קיומית עבר על אזרחי ישראל החטופים. "ביום שישי, 24 שעות לפני החילוץ, אמא שלי העמידה אותי מול החלון בשדה התעופה, הסתכלה על השמיים והדליקה נרות שבת על ידי הסתכלות על שני כוכבים. היא התחילה לבכות על האחים שלי שנשארו בארץ".

החיים במדינת ישראל עצרו מלכת. עם ישראל עמד דרוך וחרד לגורל החטופים. הרב גורן כתב לעדי גרוס, אחיו הגדול של שי, תפילה בכתב ידו, ואמר לו שיאמר את התפילה הזאת בבית הכנסת בפני המתפללים לפני שמוציאים את ספר התורה. "אחי התפלל בקול וכל הקהל התחיל לבכות. סבתא שלי בכתה ורצה לתוך עזרת הגברים. היא הכניסה את ראשה לתוך ארון הקודש וצעקה: 'אלוקים, אלוקים, לקחת את כל המשפחה שלי בשואה, אל תיקח את מה שנותר לי'. באותה שעה ההרקולסים של צה"ל כבר היו באוויר. לאחר המבצע אמר לנו הרב גורן שהתפילה של אחי וסבתי היא זו שפתחה את שערי השמיים".

במוצאי שבת החל החילוץ, אך הוריו של שי היו בטוחים שהכוחות הגיעו לחסל אותם. "אנחנו שומעים יריות ורואים חלונות מתנפצים אחד אחרי השני. ההורים שלי ברחו איתי לחדר קטן, כיסו אותי בשמיכות כדי שלא אראה את הרגעים האחרונים והתחילו להגיד 'שמע ישראל'. אבא שלי פתח את הדלת בזהירות, ומולו הוא רואה חייל צה"ל מכוון אליו את הנשק. אבי צעק 'ישראל, ישראל' וזה מה שהציל אותנו ברגע האחרון".

"אחד החיילים ביחד עם אבא שלי הרימו אותי על הידיים והוציאו אותי מהטרמינל. היו שוב יריות ופיצוצים וכולם נשכבו על הרצפה. נשכתי לחייל את היד, הרמתי את הראש וראיתי דם והרוגים. אלו תמונות שעד היום משפיעות עליי".

שי והוריו עלו על המטוס הראשון שחזר לישראל, לאחר שהחיילים ראו שהוא בטראומה. לצדו של שי הייתה אלונקה מכוסה, ולימים התברר לו שזו הייתה גופתו של יוני נתניהו. שי סגר מעגל כאשר קרא לאחד מבניו על שמו של מפקד המבצע.

פסח הוא חג החירות. כיצד החירות האישית שקיבלת במבצע אנטבה השפיעה על החיים שלך?

"אני משתדל לעשות כמה שיותר דברים למען עם ישראל. אני קיבלתי את החיים שלי במתנה מהקדוש ברוך כדי לעזור לעם ישראל, ואני משתדל להתנדב בכל מקום ובכל דבר שאני יכול.

"אני בקשר מדהים עם סורין הרשקו, שהוא בשבילי כמו אח. הוא היה בכוח הפורץ לאנטבה, קיבל כדור בפה ונותר משותק בכל הגוף. אנחנו מתנדבים יחד בעמותת שלוה, שמסייעת לילדים עם מוגבלויות. אני מתנדב ברשת עמך למען ניצולי השואה, ואני מלווה את יהודה יצחק הישראלי ומשפחתו. ליוויתי את גלעד שליט, ליוויתי אותו לטיפולים, היה לו חדר אצלי בבית. זו אחוות חטופים".

אבל השחרור של גלעד שליט שונה לחלוטין מהשחרור שלכם.

"מבחינת המחיר? המחיר כבד מאוד. אבל סייעתי למשפחה וליוויתי אותו כי אני יודע כמה זמן לקח לי לתפקד כבן אדם רגיל לאחר החטיפה שלי. ליוויתי אותו ממקום של הזדהות של חטוף עם חטוף. אבל אין ספק שהמחיר היה כבד מאוד. כשאני רואה את גלעד משתקם ומחייך, כשאני רואה שהוא סיים את הלימודים בהצטיינות, זה עושה קצת טוב על הלב. אבל כל פעם שאני שומע על מחבל משוחרר שרצח ישראלים, זה דוקר לי בלב. לא רק לי, גם לגלעד. קשה לו מאוד עם זה. זה סיפור מורכב. אנחנו לא שוכחים אף אחד".