תיאטרון
תיאטרוןצילום: אייסטוק

זה זמן רב שחלק נכבד מהציבור הישראלי מעלה על נס האידיאולוגיה שלו את קבלת האחר, את הכלת השונה ואת אימוץ הפרספקטיבה של הצד השני שבסכסוך.

זה שנים שתקציבי עתק מופנים למימון סרטים, סדרות טלוויזיה, הצגות, ספרים, עיתונים, עלונים ושאר חומרי תעמולה ואמצעי דעת קהל התואמים את החינוך הזה.

כביכול מדובר בחינוך חיובי. אהבה במקום שנאה, קבלה במקום דחייה והכלה במקום הקאה. אך אליה וקוץ בה. ועוד איזה קוץ.

הסכסוך הישראלי ערבי מונח בשורש המחלוקת בין שמאל לימין בישראל. למעשה, זוהי הסוגיה הבוערת ביותר בשיח הישראלי מאז תקומתו מחדש, לפני כמאה שנה, בעלות הציונות החילונית לשמי ההיסטוריה. עם זאת, לאחר מלחמת העולם השנייה, עת החלה להתבהר תמונת המצב המפלצתית באשר לגורלה הנורא של יהדות אירופה וסביבותיה, תפסה ההתנצחות המתמדת תאוצה, וסלע המחלוקת הלך והואדר. הסיבה לכך היא האידיאולוגיה שיסודה בשלילה.

העיקר לא להיות כמו הצורר הזה. העיקר שלא להידמות לנוגש ההוא. העיקר שלא. מתוך הטראומה האיומה שחווה העם היהודי בשבע שנות השואה, חוסר האונים שבידיעה כי נידון, כולו כאחד, למוות, ללא אפשרות חנינה, בשל העובדה כי נולד לעם ה"לא נכון", הוליד תנועת נגד קיצונית, לאו דווקא רציונלית. בהדרגה בוטלה כליל הלגיטימיות של ההתאגדות כלאום וזכות ההגדרה העצמית בפילוסופיה ובקרב חוגי האינטלקטואלים באקדמיה היהודית.

עם סייג אחד - הכלל תקף על החזק בלבד. בדעתי לכתוב על כך בהרחבה, אולם כיוון שקצרה היריעה מהכיל, אתמקד בנושא המאמר המוצהר ובעז"ה אעלה על הכתב בעתיד חיבור נוסף, הדן בסוגיה זו.

כחלק מגישת הנגד הזו, אותה אימץ השמאל הישראלי והעולמי, אנו נדרשים על ידי חסידיה להקדיש מחשבה, אמפתיה וסימפתיה לסבלותיהם של אויבינו. במסגרת זו מאשרות קרנות הקולנוע סרטים המציגים בעיקר את עמדת הצד הנגדי בסרטים העוסקים בסכסוך ופוסלת על הסף את אלו המעניקים דימוי אוהד לצד הישראלי.

תיאטרון ישראלי המציג את קורותיו של מחבל ערבי זוכה לתמיכה בקרב חוגים נרחבים בחברה הישראלית וערוץ מרכזי בישראל מתיר לשידור סדרת טלוויזיה העוסקת, באהדה ברורה, בתנאי כליאתם של "האסירים הביטחוניים" בכלא מגידו, כינוי מכובס למחבלים, רוצחים שפלים שידיהם מגואלות בדם גברים, נשים, ילדים וזקנים חפים מפשע.

אודה ולא אכחד, בצפייה בלתי אמצעית בחומרי תעמולה, ללא ידיעה מוקדמת בפרטים, הלב יוצא אל גיבורי הסיפור. מסמך אנושי מרגש המציג את הקשיים החווים לוחמי חופש בעיני עצמם ועמם, ומוצגים כמשקל נגד לחוויות והאתגרים אותם פוגשים חיילי צה"ל במשימותיהם השונות בהגנה על המולדת. אך במבט מעמיק יותר, מתבררת התמונה.

זהו ים הנראה כשמיים ושמיים הנראים כים. ורטיגו. המעמיקים בחקר הסכסוך מבינים כי בראותם את פניהם המיוסרות של מחבלי חמאס ופתח בבתי הסוהר, את הדילמות האנושיות המלוות את סיפורו של ואליד דקה, רוצח החייל משה תמם, ואת הפגיעה באוכלוסיה המוצגת בסרט "ג'נין ג'נין", הם מיישירים מבט לפני הרוע. שטן המתהדר בכסות אדם. זו הומניזציה של הרוע.

אותם אלו העומדים על טבעם האמיתי של פעלולי הרגש האלו, המצוירים ביד אמן בקווים מדוייקים וחדים ומכוונים לפרוט על מיתרי הרגש העמוקים ביותר בנפש הצופה, מצויים במצוקה מוסרית קשה. עליהם להתכחש לרגש הטהור והאנושי המתעורר בהם, ביודעם כי מקורו בשקר ארור, ולהקשות ליבם בנקודה הרכה ביותר.

עליהם להיות אכזרים, שאם לא כן, סופם לפגוע בעצמם ובזולתם. חז"ל בחכמתם עמדו על הסכנה הטמונה בכך כבר בשעתם, וקבעו לנו כלל, נר באישון ליל - "כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים".

כותב המאמר: שמואל ססובר כהןבן 19, תלמיד במכינה הקד"צ "בני דוד" בעלי. פעיל רבות ברשתות החברתיות, במגוון פרוייקטים של הסברה ציונית במסגרת עצמאית בנושאים שונים.