בשביל רוב תושבי מדינת ישראל מצפה רמון היא בסך הכול יעד לטיול, או אפילו רק תחנת ביניים בדרך לאילת.
הדבר מעניין בעיקר לאור העובדה שגם תהליך ההקמה של העיירה הדרומית המנומנמת החל בצורה דומה, כפי שמתברר בתערוכה החדשה 'הר החלומות' המוצגת בימים אלה בגלריית מגדל במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, לרגל 60 שנה להקמת מצפה רמון.
'הר החלומות' מספרת בין השאר איך ביוזמת חברי קיבוץ שדה בוקר הסמוך, הוקם על שפת מכתש רמון פונדק דרכים לטובת הפועלים שעבדו בסלילת הכביש לאילת. בשלב מסוים הקיבוץ החליט לנטוש את המקום, אך חבר הקיבוץ חגי אבריאל לא היה מסוגל לסגת מהחלום והחליט לפעול כדי להפוך אותו ליישוב מן המניין, מה שאכן קרה בסופו של דבר בתכנון ובבנייה של משרד השיכון. אך מה שהתחיל בקול רעש גדול, לא התרומם מספיק כפי שרצו מתכנניו.
התערוכה, שאותה אוצר גיא רז, מגישה ציוני דרך של מצפה רמון החל משנת 300 לפני הספירה ועד ימינו אנו, באמצעות שלל צילומים משנות ההקמה, הצריפים, הבדואים במרחב, תמונות שונות של ההווי המקומי וכן סיורים צבאיים, כמו גם תצלומי אוויר אז והיום וסרט תדמית משעשע שהופק על המקום בשנת 1957.
גם מקומן של האטרקציות המקומיות, שלא הצליחו גם הן למשוך את ההמונים, לא נפקד מהתערוכה. המכתשים כמובן, תצפיות הכוכבים הפופולריות, גן הפסלים, ואיך אפשר בלי כמה בקבוקי חול צבעוניים. אפילו תמונות של ראשי הממשלה השונים המשתתפים בטקס הסיום של קורס קצינים בבה"ד 1 הסמוך מיוחסות למקום.
הקו המנחה את התערוכה הוא תפיסת "החלום ושברו", אך לצד המורכבויות הרבות, העליות והירידות שידע המקום במהלך השנים, התערוכה מציגה גם את מכלול החיים ב‑60 שנות קיומו של היישוב המרוחק והמבודד, הנטוע באזור מרהיב ביופיו. השאלה למה המקום לא הגשים את הציפיות הגבוהות שתלו בו מקימיו, נשארת תלויה בחלל האוויר גם לאחר הביקור.