אנחנו צריכים לזהות את הנהגת ה' בהיסטוריה בתוך המאורעות הטבעיים
אנחנו צריכים לזהות את הנהגת ה' בהיסטוריה בתוך המאורעות הטבעייםצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

12 חודשי השנה מקבילים על פי הזוהר ל‑12 השבטים. מהקבלה זו למדים אנו שחודש ניסן, הראשון בחודשי השנה שבו חלה גאולתנו הראשונה - חג הפסח, מקביל לשבט ראובן המבטא את תכונת הראייה, כנימוקה של לאה אמו: "ראה ה' בעוניי" (בראשית כט, לב).

חודש אייר, השני בחודשי השנה, שבו חלים ימי גאולתנו האחרונה - יום העצמאות ויום ירושלים, מקביל לשבט שמעון המבטא את תכונת השמיעה, כנימוקה של לאה אמו: "שמע ה' כי שנואה אנוכי" (בראשית כט, לג).

מהו ההבדל בין אייר, חודש השמיעה, לניסן, חודש הראייה, ומהן ההשלכות הנובעות מכך לדורנו?

מבאר ה'שם משמואל': "הנה לפי סדר לידת השבטים מתייחס חודש אייר לשמעון, וחודש ניסן לראובן, ושם ראובן על שם 'כי ראה ה'', ושם שמעון על שם 'כי שמע ה'', הרי שני החודשים האלו בחינת ראייה ובחינת שמיעה. ובזוהר הקדוש (ח"א קעו, רל-רלו) כי ראייה היא מקרוב ושמיעה מרחוק... כי בניסן ראו ישראל בעיניהם אלוקות... אך בחודש אייר נשארה רק בחינת שמיעה מרחוק... (דהיינו) להיות רודף אחר עומק הכוונה ולא יסתפק בשטחיות העניין... למען ישכיל על עצם הכוונה. וכן הוא בחודש הזה שצריך האדם להשכיל על הכוונה, שהמבוקש מהאדם איננו כשהוא רואה את האלוקות בעיניו (בחינת ראייה), שלדבר זה לא הייתה צריכה הנשמה לרדת לזה העולם. ואם כן, כל כוונת הניסים וההארות הגדולות של חודש ניסן היו הכנה לבד (רק בשביל) לימי ההסתר והחושך (שבחודש אייר)" (שם משמואל, ויקרא קדושים ר"ח אייר עמ' כח).

הסבר הדברים: ההבדל העקרוני בין הראייה לשמיעה, הן מצד הממד החושי והן מצד הממד הרוחני, הוא שהראייה היא מצד אחד ודאית, מפני שמה שאנו רואים נמצא, הווה וקיים, שהרי את הנראה אין להכחיש, אך מצד שני היא שטחית וחיצונית, שהרי אנו רואים רק את הצד החיצוני והגלוי שעל פני השטח, בלי יכולת לזהות את המסתתר מאחורי הקלעים ואת המתרחש מתחת לפני השטח, שהוא הוא הדבר המהותי העצמי והאמיתי.

השמיעה לעומת זאת היא מצד אחד מסופקת, דהיינו מעלה תהיות וספקות, שהרי פעמים רבות איננו מזהים מהו מקור הקול שאנו שומעים ומה משמעויותיו, אך מצד שני היא עמוקה ופנימית, שהרי אם נעמיק את שמיעתנו, נזהה את מקורו של הקול ואת המשמעויות הפנימיות הסמויות החבויות בתוכו.

הטלה והשור

להבדל זה בין הראייה לשמיעה ישנה משמעות נוספת, לא רק ביחס לשטחיות ההבנה או עומקה, אלא גם ביחס להשתדלות המעשית שלנו. תכונת הראייה אינה דורשת מן האדם לפעול באופן אקטיבי ולהיות שותף מעשי במאורעות, כי הכול מופיע מלמעלה למטה – מהבורא לנברא, כשהוא עצמו (האדם) נשאר פסיבי. תכונת השמיעה מצריכה את האדם להיות שותף לא רק בהבנת עומק העניין, אלא גם בפעולותיו המעשיות, ובכך להיות שותף אקטיבי עם ריבונו של עולם בגאולת העולם ותיקונו.

ההבדל הכפול הזה בין הראייה לשמיעה, הן ביחס להבנה והן ביחס להשתדלות המעשית, הוא יסוד ההבדל בין חודש ניסן לחודש אייר. חודש ניסן - חודש הראייה (בחינת ראובן), הוא החודש שבו ראינו את ה' באופן גלוי וברור, כשהנהגת ה' הופיעה אלינו בדרך ניסית ובהתגלות אלוקית בהירה וברורה במכת בכורות, ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. ראייה זו לא השאירה ספק כלשהו ביחס למציאות ה' ולעובדה שהוא מנהיג את מאורעות ההיסטוריה, לא הצריכה עומק הבנה ועומק אמונה, ואף לא הצריכה אותנו (כמעט) להשתדלות מעשית ולמאמץ אנושי בחירי.

לעומת זאת חודש אייר - חודש השמיעה (בחינת שמעון), הוא החודש שבו הקב"ה מצפה מאיתנו לשמוע אותו, מכוח הראייה הברורה של חודש ניסן. דהיינו אנחנו צריכים לזהות את הנהגת ה' בהיסטוריה בתוך המאורעות הטבעיים, מתוך עומק הבנתנו השכלית-רוחנית ומבטנו האמוני, ואף לקחת חלק באופן אקטיבי-מעשי, ולהיות שותפים עם א‑ל במעשה בראשית וגאולת העולם.

מכאן גם מובן שמזלו של חודש ניסן הוא טלה, הרומז למצבו של עם ישראל בזמן גאולת מצרים, שהיה כטלה קטן חסר כוח וחסר יכולת פעולה, טלה התלוי באדונו, רועה הצאן הפועל למענו והמחליט בשבילו. לעומתו חודש אייר שמזלו שור, רומז לדרישה האלוקית מאיתנו לקחת אחריות, הן מצד השמיעה האמונית – ההתבוננות בעומק ההנהגה האלוקית בהיסטוריה, והן מצד השמיעה המעשית – השותפות הפעילה שלנו במאורעות ההיסטוריה ובגאולת ישראל, כשור שלוקח אחריות – חורש את האדמה ונושא משאות גם כשאינו רואה באופן מיידי את התוצאות החיוביות של פעולותיו. כהמשך דבריו של ה'שם משמואל' שם: "הטלאים אין הבעלים נותנין עליהם עול... והמה נמשכין אחר הרועה... כן מתדמה עניין ההנהגה העליונה בימי ניסן... וישראל מקיימין 'משכני אחריך נרוצה', ומתפנקין על רחמי מאריהון... אך חודש אייר מזלו שור, והוא שור לעול, וכמו שנאמר 'הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע', כי איננו מרגיש מתיקות העבודה כל כך".

שמיעה אמונית ומעשית זו המבטאת את תכונתנו של חודש אייר והחושפת את סגולתם של ישראל, התגלתה ברובד הרוחני על ידי רשב"י שחשף את תורת הסוד בי"ח באייר הוא ל"ג בעומר, וברובד המעשי בדורנו בהקמת מדינתנו ביום ה' באייר – הוא יום העצמאות, ובהרחבת והעמקת אחיזתנו בארצנו, בפועל וברוח, ביום כ"ח באייר הוא יום ירושלים.