האם הרפורמה תצא סוף סוף לפועל? משגיחי כשרות. למצולמים אין קשר לכתבה
האם הרפורמה תצא סוף סוף לפועל? משגיחי כשרות. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: יעקב נעמי, פלאש 90

1

הרבנות הראשית פרסמה בסוף השבוע שעבר את עיקריה של רפורמה שגיבשה במערך הכשרות.

מטרתה העיקרית של הרפורמה היא לפתור את אחת הבעיות הקשות ביותר במערך הכשרות בישראל: ניגוד העניינים שבו מצויים המשגיחים. כמעט בכל ערי ישראל מועסקים כיום המשגיחים בבתי העסק השונים על ידי בתי העסק. וכך, בעוד את ההוראות הם מקבלים, לפחות לכאורה, מהרב שחותם על תעודת הכשרות ואנשיו, את שכרם הם מקבלים ממי שעליו הם אמורים להשגיח.

לרפורמה שעליה הכריז הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות, הרב דוד לאו, שלושה מרכיבים עיקריים. המרכיב הראשון הוא ביטול ניגוד העניינים באמצעות מעבר למודל של העסקת המשגיחים בידי המועצות הדתיות. לא מדובר בהעסקה ישירה של המשגיחים על ידי המועצות הדתיות, אלא בשכירת נותני שירות שיעסיקו את המשגיחים כסוג של עובדי קבלן. אולם בניגוד למצב הקיים היום, שבו המשגיח תלוי לקבלת שכרו בבעל העסק, המודל החדש יבטל את התלות הישירה בבעל העסק. בעל העסק ישלם למועצה הדתית, וזו תעביר את הכסף למשגיחים דרך נותני השירות.

המרכיב השני של הרפורמה הוא מעבר נרחב להשגחה באמצעים טכנולוגיים. בעל עסק שמורכבות ענייני הכשרות בעסק שלו איננה גדולה, יוכל לבחור להחליף את המשגיח בהצבת מצלמות בנקודות קריטיות בעסק. הנקודות העיקריות שבהן מדובר הן מקומות הכנת האוכל ומקומות האחסון. המצלמות יוצבו באופן שיאפשר בקרה על הנעשה מחדר בקרה מרכזי, באמצעות בקרים שיועסקו אף הם כנותני שירות. הבקרים יבצעו גם ביקורים בעסק, אולם אלו יצומצמו מאוד. את הפעולות שאותן נדרש לעשות בעסק על פי ההלכה, כדוגמת ברירת אורז וקטניות, הפרשת חלה וכדומה, יבצע עובד המועסק במקום שיאושר על ידי הרבנות כ"נאמן כשרות" ויעבור הדרכה למילוי תפקידים אלו. באופן זה מקווים ברבנות להוזיל באורח ניכר את עלות הכשרות בחלק גדול מבתי העסק, במיוחד הקטנים, שמרכיב הכשרות מהווה בהם עול כלכלי משמעותי.

המרכיב השלישי של הרפורמה הוא יצירת נוהלי כשרות אחידים ומחייבים ברבנויות בכל הארץ, בניגוד למצב הקיים היום, שבו הנהלים שמפרסמת הרבנות מהווים המלצה בלבד לרבנים המקומיים המוסמכים להעניק את תעודות הכשרות.

הדחיפה לפרסומה של הרפורמה בעיתוי הנוכחי לא באה מתוך הרבנות עצמה, אלא נובעת משני שוֹטים משפטיים שמונפים מעל ראשה בימים אלו. השוט הראשון, הכללי יותר, הוא הדיון הנוסף בבג"ץ הכשרות העקרוני. בדיון זה ביקשו העותרים להפוך את פסיקת בג"ץ שקבעה כי עסק שאין בו תעודת כשרות של הרבנות איננו רשאי ליצור כל מצג בכתב לפיו האוכל בעסק הוא כשר. הדיון שנערך בהרכב מורחב של שופטי בג"ץ כבר התקיים, וכעת ממתינים הצדדים לפסיקתם של השופטים.

השוט השני, הממוקד יותר, נוגע לעתירה נוספת שהוגשה לאחרונה לבג"ץ, בעקבות פסק הדין הראשון שניתן בבג"ץ הכשרות. באותו פסק דין קבעו השופטים כי ככל שלא תיערך בתוך שנתיים רפורמה במערך הכשרות שתבטל את מצב ניגוד העניינים בין משגיח ומושגח, ישקלו שופטי בג"ץ להכריז על חוק איסור הונאה בכשרות כבטל. בעקבות פסק הדין הוגשה עתירה מטעמם של בעלי עסקים, שביקשו במקום לתקוף באופן כללי את חוק איסור הונאה בכשרות, לתקוף רק את בעיית ניגוד העניינים. שופטי בג"ץ שדנו בעתירה זעמו על כך שמאז פסק הדין הראשון בבג"ץ הכשרות לא התקדם הנושא באופן משמעותי. בעקבות כך הורו השופטים לרבנות הראשית להציג את מתווה הרפורמה בתוך פרק זמן קצר.

עם זאת, העובדה שהרפורמה גובשה על פי פסיקת בג"ץ, רחוקה מלהבטיח שהמעבר מרעיון לביצוע אכן יתרחש. מה שבלם עד היום את כל הרפורמות שניסו להעביר במערך הכשרות היה התנגדות אנשי האוצר. קחו לדוגמה את הרפורמה שהוכרזה על ידי שר הדתות נפתלי בנט וסגנו הרב בן דהן במסיבת עיתונאים חגיגית בקדנציה הקודמת. שמעתם עליה מאז? לא.

זה לא סוד שבמשרד האוצר לא אוהבים את מונופול הכשרות של הרבנות. שם מעדיפים לבטל את החוק ולהפוך את השוק לוולונטרי לחלוטין, בדומה למודל האמריקני. להערכתם מצב כזה ייטיב עם המשק כולו. לכן לאורך השנים עשו באוצר כל שביכולתם כדי לבלום כל ניסיון לחוקק חוק שישנה את מבנה מערך הכשרות. הגישה הייתה שככל שהמערך יסתאב, כך קיצו יתקרב. קשה להאמין שדווקא היום, כאשר שוטים כל כך חמורים מונפים מעל מונופול הרבנות, והאפשרות להביא אותו לקיצו כל כך קרובה, יחליטו במשרד האוצר לשתף פעולה עם רפורמה.

2

טעות סופר

בשנת 2010 פרסם הדמוגרף ארנון סופר מסמך שכותרתו "ישראל דמוגרפיה 2010‑2030, בדרך למדינה דתית". במסמך שהוכן במסגרת קתדרת חייקין לגאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, העריך סופר בין היתר כי בשנת 2025 יגיע מספר היהודים במדינת ישראל ל‑6,507,000. מי שיעיין בנתוני הלמ"ס שפורסמו לקראת יום העצמאות יגלה כי ערב יום העצמאות חיו בישראל כ‑6,484,000 יהודים. משמעות המספר הזה היא שעוד בשנת 2017, בתוך חודשים ספורים, יגיע מספר היהודים בישראל למספר שסופר העריך שיהיו בה בשנת 2025. סופר העריך שכאשר מספר היהודים יגיע לכ‑6.5 מיליון, שיעורם באוכלוסייה יהיה כ‑70.62 אחוזים. כיום אנחנו יודעים שבאותו שלב אחוז היהודים במדינת ישראל הוא 74.7 אחוזים. ותודה לפרופ' אשר כהן על ההפניה להערכותיו של פרופ' סופר.

למה זה כל כך חשוב? קודם כול כי זה מעמיד בפרופורציות את ענף ההפחדות הדמוגרפיות הפופולרי כל כך בישראל, ובנוסף לכך זה מדגיש את הנס הדמוגרפי המתרחש בעשורים האחרונים בישראל. הישראלים, כולם, פשוט יולדים יותר, כאשר העלייה מתרחשת בעיקר במגזר החילוני.

ועוד הערה חצי דמוגרפית ולא ממש מדעית. טקס יום העצמאות ביישוב בית-אל שבו אני מתגורר, נערך השנה בסימן 40 שנה להקמתו. במהלכו עלתה לבמה אחת ממייסדות היישוב עם צאצאיותיה, ובהן נינתה הגדולה, דור רביעי ביישוב, שהיא כבר תלמידה בבית הספר. ארבעה דורות של תושבי בית-אל. בדיקה זריזה שעשיתי העלתה שיש בבית-אל לפחות ארבע משפחות שבהן יש ארבעה דורות תושבי היישוב. אגב, שלושה דורות של תושבי בית אל כבר לא מרגשים אף אחד. להוריי המתגוררים בבית-אל יש 16 נכדים תושבי היישוב. את המסקנות על עתיד ההתיישבות ביו"ש תסיקו בעצמכם.

3

מכללת החלומות

בשנתיים האחרונות ניכרת מגמה שקשה להאמין שהיא איננה מכוונת, של ירידה בשיעור מי שעוברים את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. כך למשל, במועד הבחינה האחרון שהתקיים לפני כשבוע עברו את הבחינה בכתב 44 אחוזים בלבד מקרב הנבחנים. לאחר שיוגשו הערעורים והוועדה תדון בהם השיעור יטפס כנראה לאזור ה‑50 אחוזים, ועדיין כמחצית מהנבחנים יישארו עם ציון נכשל. המטרה הדי ברורה היא לצמצם את הצמיחה המטורפת במספר עורכי הדין בישראל.

המציאות הזאת מפנה באופן בולט את הזרקור לתעשיית החלומות המנופצים, או בשמה המקובל יותר - המכללות הפרטיות ללימודי משפטים. אותן מכללות מציעות, בעיקר למי שלא הצליחו או לא יכולים להתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטאות, לשלם פי שניים ופי שלושה על אותם לימודים. והתוצאה? במועד האחרון נבחנו 538 בוגרים של ארבע האוניברסיטאות המקיימות לימודי משפטים. 423 מתוכם (79 אחוזים) עברו את הבחינה בהצלחה. ניקח לרגע מולן את ארבע המכללות הפרטיות הפופולריות ביותר בלימודי המשפטים שמהן מגיע מספר הנבחנים הרב ביותר, יותר מ‑300 נבחנים מכל אחת. 1,909 סטודנטים ממכללות אלו ניגשו לבחינה במועד האחרון. רק 666 מתוכם (35 אחוזים) עברו את הבחינה. ובמילים: בעוד ארבעה מכל חמישה בוגרי לימודי משפטים באוניברסיטה עברו את הבחינה, במכללות הפרטיות הגדולות עבר את הבחינה רק סטודנט אחד מכל שלושה. השניים האחרים נותרו ביד רק עם חלום מנופץ.

האם המסקנה היא שצריך לסגור את המכללות הפרטיות? נדמה לי שהתשובה שלילית. המסקנה הנכונה היא לפרסם את הנתונים ולתת למי שעיניו בראשו לקבל את ההחלטות המתבקשות.

***הפינה הכלכלית***

יציבות בת שבעים

את שנתה ה‑70 מתחילה מדינת ישראל כשהכלכלה שלה יציבה יותר מאי פעם. כדי להוכיח לכם את הקביעה מרחיקת הלכת הזאת אשתמש בשתי דוגמאות.

אחד המדדים המובילים ליציבותה של מדינה הוא היחס בין החוב הציבורי שלה, כלומר חובות הממשלה לכל ענפיה וחובות הרשויות המקומיות – לתוצר. למה חשוב כמה חוב יש למדינה, ולמה מודדים את זה ביחס לתוצר? התוצר המקומי הוא סך כל מה שהמשק מייצר. אם היינו ממשילים את המדינה למשק בית, התוצר הוא המשכורת. המשל כמובן לא מדויק, אך זו דרכם של משלים. מה שברור הוא שיכולתה של הממשלה לגבות מיסים, שזו הדרך העיקרית שלה לייצר הכנסות, קשורה קשר הדוק לגובה התוצר.

דמיינו שני משקי בית. משק בית אחד מרוויח בשנה 240 אלף שקלים נטו, וחובותיו עומדים על 150 אלף שקלים. משק בית שני מרוויח גם הוא בשנה 240 אלף שקלים, אבל חובותיו לבנק עומדים על 400 אלף שקלים (בשני המקרים לא מדובר על משכנתא). איזה משני משקי הבית יקבל יותר בקלות הלוואת חירום מהבנק כאשר יזדקק לה? איזה משני משקי הבית יקבל ריבית נוחה יותר? נדמה לי שהתשובה ברורה.

יחס חוב-תוצר נמוך מאפשר למדינה, בעת הצורך, ללוות סכומי כסף גדולים בעלויות לא גבוהות מדי. כך אם מדינה נקלעת למצב חירום ביטחוני או כלכלי היא איננה נכנסת לסחרור ויכולה לממן את כל ההוצאות החריגות. לכן יחס נמוך מבטא יציבות. היחס בין החוב לתוצר בישראל הוא 62.1 אחוזים, אחד הנמוכים במערב כולו. לשם השוואה הנתון המקביל בארצות הברית עומד על כ‑105 אחוזים, ואפילו בגרמניה השמרנית מאוד הנתון עומד על כ‑68 אחוזים.

מדד חשוב נוסף הוא התעסוקה. אבטלה נמוכה היא קודם כול ביטוי למשק צומח ומתפתח. אבטלה כמו בישראל, העומדת על 4.2 אחוזים, שבאה במקביל לשיעור השתתפות גבוה בכוח התעסוקה, מבטאת משק שפועל במלוא הקיטור. למעשה יש בישראל מעט מאוד אבטלה אמיתית, ורוב האבטלה היא אבטלה חיכוכית, כלומר כזו שנגרמת ממעבר עובדים בין מקומות עבודה. אבטלה נמוכה משמעותה פחות צורך בתשלומים למובטלים, אבל פרט לכך היא מעניקה יציבות חברתית. אדם עובד הוא אדם רגוע. מובטלים הם מוקד של אי שקט חברתי.

פרט לכך, משבר כלכלי, אפילו קשה, שמתחיל באבטלה של 4.2 אחוזים יגיע בשיאו מן הסתם ל‑12 עד 15 אחוזי אבטלה, משהו שמדינה מערבית מסוגלת להתמודד איתו. אם מתחילים את המשבר בשבעה עד שמונה אחוזי אבטלה הוא עלול להגיע אפילו ל‑20 אחוזי אבטלה, וזו כבר צרה צרורה.

לתגובות: [email protected]