במדינה דמוקרטית זכות ההפגנה היא זכות יסוד בסיסית של האזרחים, ומותר לאזרחים להביע את דעתם, להתארגן ולפעול נגד מה שנראה בעיניהם לא תקין או למחות על פעולות של הממשלה או של אנשי ציבור שהנושאים שעליהם הם מפגינים נמצאים בתחום אחריותם.
משום כך הפגנה ליד ביתו של איש ציבור, אם היא נעשית מסיבות אלה, היא הפגנה לגיטימית לחלוטין ואין לאסור את קיומה. המצב משתנה אם הפגנה כזאת הופכת להיות הפגנת קבע - דהיינו, הפגנות חוזרות ונשנות מדי יום - ליד ביתו של איש הציבור.
מצב זה הופך להיות מטרד קשה לאיש הציבור ולבני משפחתו, שגם להם יש זכות לפרטיות. על כן, הכלל שחל כמעט בכל תחום חל גם על הפגנות מסוג זה: שימוש במידה מצומצמת בכלי הזה הוא נכון והגיוני ואין לאסור אותו. שימוש מרובה או תכוף בכלי הזה הוא פסול וצריך להגביל אותו, בדיוק כמו בתרופות – שימוש בתרופה במידה הנכונה מרפא, לעומת זאת שימוש במידה מוגזמת יכול להוות נזק.
יש תחליף להפגנה ליד ביתו של איש ציבור: הפגנה ליד משרדו. שם אין פגיעה בבני משפחתו או בפרטיותם ועדיין ההפגנה מביעה עמדה של הציבור. לא חייבים להעביר את המאבק לדל"ת אמות הפרטיים של אישי ציבור. איש ציבור רגיש גם אם הפגנה נעשית ליד משרדו, ויש לה את אותה השפעה כאילו היא נעשית ליד ביתו.
איש ציבור גם לא צריך להתעלם מהפגנות. אין זאת אומרת שהוא חייב להסכים עם המפגינים, אבל גם במקרה כזה ראוי שייצא אל המפגינים, ישוחח איתם ויבהיר להם את עמדתו ואולי אפילו יצליח לשכנע אותם. ואם לא, לפחות ירגישו שהוא מתייחס אליהם.
מאיר שטרית
שר וחבר קבינט בעבר