לא נתפסת כפנים חדשות בפוליטיקה. יחימוביץ'
לא נתפסת כפנים חדשות בפוליטיקה. יחימוביץ'צילום: פלאש 90

אפשר להסביר את תבוסתה של שלי יחימוביץ' בידי אבי ניסנקורן בבחירות לראשות ההסתדרות כניצחון המנגנון.

בימים כתיקונם, איגודים מקצועיים אינם מהווים מופת לדמוקרטיה פנימית, וראשי איגודים מחזיקים מעמד עשרות שנים בראש הארגון. מהפך בהסתדרות דורש רמה גבוהה מאוד של סיאוב, כפי שאירע בעת ניצחונו של חיים רמון על חיים הברפלד ב‑1994. אבל אבי ניסנקורן לא נתפס כאחד הלווייתנים המתים על החוף, ושלי יחימוביץ' לא נתפסה כחיים רמון - אחד ממקורביו של ראש הממשלה יצחק רבין שהיה מוכן (לשנה וחצי) לנטוש את כס השר כדי להחיות את ההסתדרות.

אולם אפשר שראינו גם מגמה אחרת בתבוסתה של יחימוביץ', והיא דעיכה של התקשורת כמאגר כישרונות למערכת הפוליטית. אחת מסיסמאות הבחירות של מחנה ניסנקורן סנטה ביחימוביץ': "מעשים ולא דיבורים". אינני יודע אם הסיסמה נועדה לעקוץ את התוכנית "הכול דיבורים", שסיפקה ליחימוביץ' במה בולטת בדרך לחיים הפוליטיים, או שזו הייתה סתם רמיזה שכוכבי תקשורת טובים בדיבורים ולא במעשים. למעט המקרה הייחודי של יאיר לפיד, אנשי תקשורת לא הביאו גאולה למפלגתם. חלקם פרשו די מהר, כמו ניצן הורוביץ ממרצ. במפלגת העבודה תמצאו ליד יחימוביץ' את מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל ונחמן שי, ומצב המפלגה בכי רע. הם הפכו לסתם עסקנים, כפי שתעיד הכרזת התמיכה של נחמן שי בעמיר פרץ.

יש לחקור את שורשי הדעיכה הזאת לעומק, אבל בכל זאת אציע שני כיוונים אפשריים: ראשית, אם רמת האמון הציבורי בתקשורת כה נמוכה, אין זה סביר שאנשי התקשורת יזכו לאמון מופלג כשהם עוברים למגרש הפוליטי. אפשרות שנייה היא שכאשר אנשי תקשורת בעלי אג'נדה מתנהגים כפוליטיקאים לכל דבר בעודם בתקשורת, קשה להם להציג את עצמם אחר כך כפנים חדשות בפוליטיקה.

המלחמה הגיעה לבריטניה

אנחנו רגילים לשמוע את אותן קלישאות לאחר כל פיגוע, וגם הפיגוע במנצ'סטר לא אִכזב. בראש מצעד הקלישאות כיכבה הסיסמה "הם לא יאלצו אותנו לשנות את אורח חיינו". סלחו לי, תושבי האיים הבריטיים, חייכם בהחלט השתנו, גם אם דרגת הכוננות ירדה זמנית.

כדי לעמוד על השינוי, מספיק לראות את התמונות של החיילים החמושים מפטרלים ליד מעון ראש הממשלה בדאונינג 10, או ליד ארמון בקינגהם. שוטרי בריטניה היו רגילים לסייר כשהם בלתי חמושים, אבל המסורת הזאת נגנזה. שוטרים מפטרלים חמושים כדי לאבטח את חופי המדינה בגל החום הנוכחי, ונגמ"ש יתגבר את האבטחה בגמר הגביע הבריטי באצטדיון וומבלי. גם הסקרים מראים שהחיים השתנו: 56 אחוזים מהנשאלים דורשים להחזיר את עונש המוות, ויותר מ‑40 אחוזים דורשים להטיל מעצר מנהלי על חשודים. הדרישה האחרונה לא תתקבל בקרוב, ואם תתקבל - ספק אם הממלכה תעמוד במשימה, היות שעל פי אומדן שירותי הביטחון חיים בתוך בריטניה 23,000 ג'יהאדיסטים, כולם בעלי פוטנציאל לבצע פיגוע דומה.

מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, לקח סיכון מחושב כאשר הציע פתרון בשיא מערכת הבחירות, שמסתיימת ביום הבוחר ב‑8 ביוני. הפיגועים, על פי קורבין, הם תוצאה ישירה של התערבות בריטניה במזרח התיכון. אם בריטניה תסיג את כוחותיה, היא לא תספוג פיגועים על אדמתה.

הניסיון ההיסטורי מוכיח שלטיעון הזה יש קונים. טקטיקה דומה הניבה הצלחה לסוציאליסטים הספרדים בבחירות 2004, לאחר הפיגוע בתחנת הרכבת במדריד שבו נרצחו 191 בני אדם. השמאל האשים את הממשלה השמרנית בספרד בייבוא הטרור לספרד, על ידי תמיכתה במדיניות האמריקנית בעיראק. הם הבטיחו שאם יעלו לשלטון ספרד תיסוג מעיראק. ספרד גם נקטה קו פייסני כלפי האסלאם והכריזה על ברית בין תרבויות - כקונטרה למושג הרווח של מלחמה בין תרבויות. זה לא עזר, ומשרד הפנים הספרדי נאלץ לבצע מאז מאות מעצרים של פעילי טרור אסלאמי, וגם שיתף פעולה עם ממשלת מרוקו במצוד אחר טרוריסטים (רוב המוסלמים בספרד מקורם במרוקו). ספרד יכולה להשתעשע בברית בין תרבויות, אבל בעיני הטרוריסטים ספרד היא אל-אנדלוס, חלק מהמולדת האסלאמית השדודה שיש להחזירה לחיק האומה.

כמובן שאין צורך להרחיק לכת עד ספרד. הגישה הזאת אומצה גם אצלנו, ראשית בנסיגה מלבנון ולאחר מכן בהתנתקות מעזה. מצדדי הנסיגה הניחו שאם ניסוג מלבנון לא תהיה לחיזבאללה זכות קיום כתנועת התנגדות והוא יתפרק. בניגוד לציפיות, ההתנגדות לקיומה של ישראל חיה ובועטת אצל החיזבאללה, והארגון מבקש להרחיב את החזית מולנו גם לרמת הגולן.

משפחתו של סלמן עבדי, המחבל המתאבד ממנצ'סטר, מכירה את נטיית המערב להלקאה עצמית כתחליף להכרה בכך שהוא נמצא במלחמה. לאחר שמיצתה המשפחה את סיפוריה על בחור שקט שאיש לא העלה בדעתו שהוא יבצע מעשה כזה (כשבינתיים התברר שגם אחיו הצעיר השתייך לתא ג'יהאדי שתכנן לרצוח את שליח האו"ם המיוחד ללוב), אחותו של המחבל נידבה הסבר: הוא תכנן את הפיגוע כנקמה על ההפצצות שמבצע המערב בסוריה על מעוזי דאע"ש. אבל מתברר שאותו מערב שעבדי ביקש להתנקם בו, הוא שהציל את משפחתו בלוב מפני מועמר קדאפי. המשפחה השתתפה בהתקוממות נגד קדאפי, ולולא ההתערבות המערבית קדאפי היה עושה למורדים בדיוק מה שאסד ביצע בסוריה. לאחר שנחלץ עבדי מקדאפי, העיר מנצ'סטר קלטה אותו יחד עם אלפי גולים אחרים, ושם הוא למד מנהל עסקים. אבל הוא החליט להשתמש בסיוע שקיבל כתלמיד לממן את הפיגוע, כדי לנשוך את היד שהושיטה לו סיוע.

לכן בריטניה צריכה לשנות דיסקט מ"הם לא ישנו אותנו" ל"הם לא יכריעו אותנו". בבריטניה יתגעגעו בוודאי לימים הטובים בלי המגנומטרים ובלי הבידוק הביטחוני בכל אתר ואתר. אבל הבריטים צריכים להפנים שהם נמצאים במלחמה, ולא באיזה גל חולף של פעילות פלילית.