שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, קיבל את עמדת פקיד שומה תל אביב 1 ברשות המיסים ודחה את ערעור המס של מאיר עמור, מהמר שזכה ב- 600,500 ש"ח כתוצאה משליחת 17 טפסי "Winner".
השופט קבע כי עמור ישלם מס על הסכום כולו שייחשב להימור אחד. בנוסף, ביהמ"ש קבע כי על עמור לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ש"ח.
הפרשה החלה ב-15 ביוני 2010, אז שלח עמור 17 טפסים באמצעות פלטפורמת ההימורים "Winner". הטפסים נשלחו בהפרש של דקות ספורות בין הטופס הראשון לאחרון וכללו ניחוש זהה של התוצאות בשלושה משחקי כדורגל שנערכו במחזור משחקים אחד.
יחס הזכייה, אשר נגזר מההימור הספציפי, היה זהה בכל אחד מהטפסים ועמד על 12.01. סכום הזכייה בכל טופס לא חצה את סכום הפטור שנקבע בצו מס הכנסה (קביעת סכום לעניין השתכרות או רווח מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת פרסים), התשס"ג-2003, שעמד בשנת 2010 על 57,120 ש"ח.
סך סכומי הזכייה מכל הטפסים שולם למערער בצ'ק אחד ביוני 2010 על ידי המועצה להסדר ההימורים בספורט, ללא ניכוי מס במקור. בבית המשפט עלתה המחלוקת בין עמור ובין רשות המיסים, שעיקרה נגע לשאלה מהו "הימור אחד".
לטענת עמור, יחידת המיסוי היא "טופס אחד", כלומר היסוד הכמותי של הטפסים הוא אשר תוחם את גבולותיו של הביטוי "הימור אחד". עוד טען עמור כי סעיף 4 לצו קובע כי מספר הימורים שבוצעו על גבי טופס אחד ייבחנו יחד לעניין קביעת הפטור ממס, ובכך יש כדי ללמד שמטרת המחוקק אינה לאגד את כל זכיותיו של מהמר בהימורים שונים, אלא רק כאשר בוצעו על גבי טופס אחד.
לטענת המדינה, כוונת המחוקק הנלמדת מפרוטוקול הדיונים בוועדת המשנה לענייני מיסים של הכנסת, הייתה למסות הכנסות מהימורים ולפטור מתשלום מס אך ורק זכיות בסכומים נמוכים. המדינה סבורה כי לשון סעיף 4 לצו מרחיבה את הגדרת המונח "הימור אחד", וכפועל יוצא מכך מצמצמת את תחולת הפטור הקבוע בפקודה. עוד לטענת המדינה, יש לראות ב- 17 הטפסים שמילא המערער יחד "הימור אחד" וזאת בשל זהות הניחושים בכל טופס (ביחד לאותם שלושה משחקי כדורגל), הזמן הקצר מאוד בין שליחת טופס אחד לשני והיעדר כל יתרון בפיצול ל- 17 טפסים, למעט הקטנת הפרס/ ההכנסה מכל טופס אל מתחת לתקרת ההכנסה הפטורה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע השופט בפסק הדין כי "הפקודה או הצו אינם מגדירים את המונח 'הימור', ועל כן, יש לבחון את טענות הצדדים לאור המובן השגור בפי הציבור למונח 'הימור' והסדרים חוקיים נוספים הנוגעים למונח 'הימור'".
"מאלה עולה, שבהימור משקיע או מסכן המהמר סכום כסף או שווה כסף בניחוש על תוצאה עתידית... מתוך כוונה לזכות בסכום הפרס המובטח למנחש נכונה. בהינתן שכך, קבלת עמדת המערער לפיה בבחינת גובה ההכנסה מהימור לצורך חישוב הפטור יש להתייחס לכל טופס מתוך 17 הטפסים ששלח באופן נפרד, תוך התעלמות מכך שמדובר באותו ניחוש או סט ניחושים זהים על אותם משחקים המזכים באותו פרס, אינה מתיישבת עם התכלית של הוראות סעיף 2א לפקודה אשר כאמור נועדו להרחיב את בסיס המס ולהטיל מס בשיעור 25% על הכנסות מהימורים... אין לקבל, שנישום יהיה רשאי לפצל 'הימור אחד' למספר טפסים ולפטור עצמו מתשלום מס מקום שהכנסתו מאותו הימור גבוהה עשרות מונים מסכום הפטור הקבוע בצו, כמו במקרה כאן. זהות ההימור- הניחוש, הופכת את שורת הסימונים בטפסים, ל'הימור אחד'", הוסיף השופט.
עוד קבע השופט, "בנסיבות המקרה שלפנינו, בהם המערער ניחש שלושה ניחושים זהים ביחס לשלושה משחקים וכך עשה בכל אחד מהטפסים, לא מצאתי לנכון בשקול דעת המשיב משפירש כי 'הימור אחד' מהווה ניחוש אחד או סט מסוים של ניחושים (לפי העניין), ללא תלות במספר הטפסים שנשלחו כל עוד מדובר באותו מהמר. במיוחד כך, בנסיבות עליהן מצביע המשיב ובכלל זה, זהות יחס הזכייה, משך הזמן הקצר בו נשלחו כל הטפסים הכוללים את אותו סט ניחושים, והעדר סיבה עניינית לפיצול טפסים רבים, למעט הכוונה המשתמעת שלא לחרוג מתקרת הפטור הקבועה בצו".