מי לא חולמת להיות לאם? עוד בהיותנו פעוטות, קוראת לנו לשון הקודש "ילדה" – זו שכבר ילדה ילדים, בעוד שהבן, מכונה על שם העתיד: "ילד".
גם אצל רווקות שממתינות זמן רב אני מבחינה איך הופכת אט אט דאגת הרווקות המאוחרת, לדאגת האימהות שעלולה שלא להתממש. אבל לפעמים נדמה שהחולמות הגדולות להיות אימהות הן דווקא האימהות עצמן: האם אני אימא טובה דיי? האם יש לי כישורי אימהות ומה בכלל דורש המקצוע הזה?
לפי התורה, אם אמיתית תהיה האם הלא חוקית. אימא מרים היא זו שידעה לרחוש תמיד תרחישים לא חוקיים, בניגוד לכל כללי ההיגיון. "עתידה אמי ללדת בן שיושיע את ישראל", היא אומרת לאביה כשהוא מתגרש מאמה על רקע גזירת פרעה. כשמשה מושלך ליאור, היא זו שתתייצב ותחכה, בניגוד לכל חוקיות. היא תחייה תינוקות מתים, היא תאמר לבנות ישראל המשועבדות בפרך, שיכינו תופים לגאולה. היא תוציא טהור מטמא, טוב מרע, היא תנחש חיים כשהנחש ממית, היא תוציא מים מסלע, מפני שעיקר תפקידה של אימא הוא אימון לאמונה.
רק היא זו שתוכל לומר לילדה בצומת מבהיל של אמונה: "מותר לך להאמין בטוב!". כך כשיושבת הגר מרחוק מיואשת מבנה הגוסס, מסביר השפת אמת שהבאר שמתגלה לעיניה היא באר מרים. ובחיפוש האבות אחר זיווגם האמיתי, כשעולים המים לקראת בת הזוג המיועדת (רבקה ורחל), שוב יהיו אלה מי בארה של מרים! היא הנביעה בזמן שצמאה הנפש בארץ ציה ועייף בלי מים.
ומה קורה כשאימא כבר לא מצליחה לתת אמון, כשהאימהות מתה במדבר צין ובכל מבט היא משדרת מבלי משים ציניות באשר לסיכוייך?
אני פוגשת אותן בקצה המדבר, ממש במקום שבו מרים הנביאה עוזבת את עמה. תקוותיהן מתנפצות אל סלע המציאות ואימא העייפה כל כך רק תשדר להן מסר: "המן הסלע הזה ייצאו לכן מים?"
יפתח נודר שאם ינצח במלחמה יקריב את הדבר הראשון שיצא לקראתו. וזו היא שיוצאת, בת יפתח. "אהה בתי!" הוא אומר לה, "פציתי פה אל ה' ולא אוכל לשוב". ואז, לפי המדרש, היא מתחילה להתחנן על חייה: אבא! גם יעקב נדר "וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך", וכי הקריב ילד משנים עשר ילדיו? תחנוניה אינם מגיעים לאוזניו של יפתח. הוא משוכנע שבתו, מיועדת להיות קורבן של החיים. ואז, היא מבקשת מאביה "חודשיים ימים, ואבכה על בתוליי". היא יורדת עם חברותיה אל ההרים לחודשיים לבכות את חייה שלא מומשו.
לפעמים, מבלי משים, רוצחים אבא ואימא את האמונה בטוב. הם נועלים את ילדם בתרחיש רע שיצא מפיהם, הם מביטים בו או בה במבט מיואש ובכך כמעט קובעים: "מודרת מן האושר"! מי יזכה לגדל עכשיו תקוות בילדה המוקטנת הזאת?
והדרת בנות, כמו כל נדר, צריכה התרה. איך תמצא בת כזו התרה להדרה?
המדרש, בפירוש מופלא, מבאר שיפתח הגיע להתנהגות המטופשת הזאת מפני ש... "לא היה בן תורה"! מה הקשר? גם כשהורים לא מקווים עוד בשביל בתם ומשדרים לה ייאוש, הבת היא זו שצריכה לקום ולחפש לה "אם חדשה". היא זקוקה לאם שתוכל לומר לה: "מופר לך, מותר לך, ומותר לאהוב!". והאם המתירה הזאת, תהיה אך ורק... התורה. יפתח לא היה בן תורה, הוא לא ידע שגם אדם שנראה חסר סיכוי הוא בר-התרה, שגם בת היא בת תורה וגם תורה שלה - יגיע. אם אמך חדלה להאמין בך, היי בת של התורה!
אני רואה בעיניי מה עושה שיעור תורה אחד לבנות. איך הוא משיב להן את שיעור הקומה שלהן, איך נותן להן התרה, מפני שכך היא דרכה של תורה. מרים היא המקור ללימוד התורה הנשי. היא הבת, האחות, הגיסה. היא מעורבת ואכפתית כמו המים שחודרים לכל מקום. כמו התורה, פשוט נמצאת שם כשזקוקים לה.
ומילה אחרונה לבנות, בנות-תורה: גם אימא לפעמים נראית בעינייך כמו סלע, קשה ויבשה. אל תכי בסלע, דברי אליה! מכות החיים הופכות אותה לפעמים למדבר צין ומצננות בה תקוות, אבל אל לך לטעות: אין אימא שלא אוצרת בתוכה מאגר מים מתוקים רק בשבילך! אהבי אותה, השקי את שפתותיה היבשות, למדי אותה תורה חדשה, התירי לה לשוב ולאהוב, ויצאו מים רבים.
פורסם בפנימה