יש לי הערכה גדולה לשרת המשפטים איילת שקד, אך מה שהיא אמרה היום בכנס קטיף, כי אילו פסל בג"צ את חוק ההתנתקות, היה זה "קץ הדמוקרטיה" כלשונה, הינו מופרך.
היות ואני הגשתי את בג"צ ההתנתקות בשם המועצה האזורית חוף עזה, ארשה לעצמי לבקר את השרה שקד בחריפות. הפוסט ארוך, אך תוכנו חשוב.
אילו בג"צ פסל את חוק ההתנתקות, היה זה סוף הדיקטטורה של שרון, לא סוף הדמוקרטיה. שרון נבחר ב-2003 על בסיס התנגדותו לנסיגה החד צדדית מחבל עזה שיזם עמרם מצנע (במשפט המפורסם "דין נצרים כדין נגבה") ובתוך שנה הפר את התחייבותו לבוחריו. דמוקרטיה במיטבה.
שרון קיים משאל בקרב מתפקדי הליכוד והתחייב פומבית בפני העם כולו כי יכבד את תוצאות המשאל. הוא הפסיד במשאל והחליט לצפצף על בוחריו. דמוקרטיה במיטבה. לאחר מכן בראותו כי אין לו את הרוב הדרוש בממשלה להעביר את התוכנית, 48 שעות לפני ההצבעה הוא פיטר את השרים בני אלון (ז"ל) ואביגדור ליברמן, כדי להשיג רוב מלאכותי בממשלה. דמוקרטיה במיטבה.
החלטת הממשלה בהתאם ל"פשרת לבני" הייתה לבצע עקירה של קבוצת ישובים אחת בלבד בכל פעימה, כדי לבחון את תוצאותיה והוא החליט לעקור את כל הישובים במקשה אחת מחשש לסיכול ההתנתקות. דמוקרטיה במיטבה.
בהתאם לפסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האם וחירותו, אין פוגעים בזכויות יסוד (קנין, חירות, תנועה, תעסוקה ועוד) שלא בחוק שהולם את ערכי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, נועד לתכלית ראויה ונעשה באופן מידתי. אנחנו הוכחנו בבג"צ בצירוף חוות דעת של מומחים שהנסיגה החד-צדדית שכללה הריסת 25 ישובים, גירוש רבבת ישראלים מביתם ועקירת מתים מקברם - חסרת תכלית, תפגע בבטחון המדינה, תהפוך את המתיישבים לפליטים במשך שנים ארוכות, הם יאבדו את מטה לחמם, הפיצוי לא יאפשר להם השבה למצב הקודם וכל זאת עבור מטרה שהממשלה כלל לא הסבירה, לא הסכם שלום ולא בטיח. גראונד זירו. נסיגה תמורת טילים אל עבר כל דרום הארץ.
ביקשנו לזמן לעדות את הרמטכ"ל שהודח בוגי יעלון, שחיווה דעתו כי הנסיגה חסרת תכלית ותהווה רוח גבית לטרור - בג"צ סירב לזמנו.
ביקשנו מבג"צ לקיים ביקור במקום ולראות את תיאטרון האבסורד, היקף הפגיעה בזכויות אדם אל מול חוסר התכלית בתוכנית - בג"צ סירב.
בג"צ הגדול, שידע להיות אקטיביסט בגדר ההפרדה, בסוגית הגיור, בדיני הגירה, בעתירות השמאל להריסת מגרון, האולפנה, דריינוף, עמונה, נתיב האבות, תמיד כנגד עמדת הממשלה, בלע פתאום את לשונו (בכל העתירות שהוגשו בתהליך) והפך להיות פסיביסט אל מול דריסת הזכויות הגדולה ביותר שהייתה כאן מאז קום המדינה.
השרה שקד מבלבלת בין תוכנית מדינית שאינה כוללת גירוש של אזרחים וממילא אין בה פגיעה קיצונית בזכויות אדם, שהינה מחוץ לתחום בג"צ, לבין גירוש של אזרחי המדינה מבתיהם.
כל מה שצריך לעשות כדי להבין שהשרה שקד טועה בגדול-לקרוא את דעת המיעוט בפסק הדין של כב' השופט אדמונד לוי (ז"ל). כל מה שהוא התריע התממש וכל מה שדעת הרוב הכריעה, הופרכה אל מול המציאות. אילו הייתה השרה שקד מנצלת את ההזדמנות ההסטורית ומשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ומוציאה ממנו את שלושת שופטי בית המשפט העליון(לא קיים בשום מדינה אחרת בעולם שביהמ"ש העליון שלו עוסק בזכויות אדם), הרכב השופטים בעליון יהיה תואם בעתיד את הציבור בישראל ואז, מגה- פיגוע לזכויות האדם, כפי שהייתה תוכנית ההתנתקות, לא יקרה שוב לעולם.
וכך סיכם כב' השופט אדמונד לוי את דעתו בפסק הדין:
"להשקפתי, לוקים החלטת הממשלה מחודש יוני 2004 וחוק ההתנתקות בכל אחד מאלה:
א) לידתם בחטא, באשר זו היתה מלווה בפגיעה בערכיה של מדינת ישראל, מחד, ועיוות רצון הבוחר, מאידך.
ב) בביצועם כרוכה פגיעה שאין קשה ממנה בזכויות יסוד של היחיד ושל הכלל, פגיעה שאינה מידתית ושלא ל"תכלית ראויה" מוכחת.
ג) סופם שהם יובילו לימים קשים, ואף לערעור זכותו של העם היהודי להתיישב בארץ ישראל, וכוונתי לא רק בשטחים השנויים במחלוקת, אלא גם באלה שלגביהם קיימת הסכמה בקרב הציבור שעל ישראל להחזיק בהם בכל הסדר עתידי.
החלטה זו וחוק זה תרופתם היא אחת – להתבטל ולעבור מן העולם, וכך הייתי מציע לחבריי לעשות לו רק נשמע קולי"(עמ' 315 לפסק הדין)"